שייכת

אני גרה בקומת קרקע. הכלבה המשוגעת (אבל תמיד המדהימה שלי), הרסה בפרץ געגוע לבית הישן את התריס שבחדר השינה. היא פשוט נכנסה בו מבעד לחלון (שנשבר כמובן), ומבעד לסורגים (שעמודו בפרץ), והעיפה ממנו בצורה חסרת תקנה חמישה שלבים.
אז נכון שגברתי ואני אקסביציוניסטיות, אבל רק מול מי שאנחנו בוחרות.
בקיצור, גברתי הביאה לפה תריס קש, מהסוג שנגלל כלפי מעלה, ומבטיח פרטיות כשרק רוצים.
עמדתי להתקין אותו.
מהר מאוד התברר שבין התריס למשקוף אליו הוא אמור להתחבר חסרה חתיכת קיר ברוחב 9.5 ס"מ.
לקחתי שתי פיסות עץ, ניסרתי אותן במידה הנכונה, הברגתי אותן זו לזו, חיברתי לתקרה באמצעות משהו שאין לי מושג איך קוראים לו, אבל נראה כמו האות ר' עם חורים לברגים. קדחתי בעמל רב לתוך הקורה - כן קוראי היקרים, לקורה שבקיר. מי שניסה לקדוח לתוך קורה יודע שמדובר בהמון טיח שנופל לך לעיניים, ובמקדח שבשלב מסויים מסתובב על ריק. הוא ניתקל בפלדה שיש בתוך הקורה ומסרב להתקדם.
בשלב הזה הקללות לא פוסקות. טיח בעיניים משולב בזיעה, והתקנה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה ונמשכת כבר שעה.
איך שהוא אני מצליחה לקבע את מה שדורש קיבוע, ואז אני מגלה שהמשקוף לא ישר, אלא הולך באלכסון קל לאורך הקיר. זוכרים שחתכתי והברגתי שתי פיסות עץ באורך 9.5 ס"מ?... עכשיו נאלצתי להוציא אותן מהקיר, ולנסר אותן שוב, באלכסון, כדי שהתריס (אני לא אקלל אותו הוא מגברתי), ייכנס למקומו.
שוב אני מבריגה הכל. העבודה נמשכת כבר שעה וחצי. אני מתקינה את התריס למקומו, חדר השינה שלי נראה כמו שדה קרב. אני עומדת לסכם שהעבודה עברה בהצלחה, ואז אני מגלה, שהתריס שאמור להיות נגלל כלפי מעלה, מסרב להמריא אל על.
טוב בשלב הזה כבר קיללתי אותו. ניסיתי להתחכם לו, אבל שום דבר לא עזר. התריס יותר חכם ממני.
הסרתי אותו. הוא מונח מתחת לחלון. כשגברתי תבוא מחר אליי אולי היא תגלה מה הפטנט שבאמצעותו ניתן לגלול את התריס למעלה כדי שייכנסו אוויר ואור לחדר.
השיער שלי מלא טיח, העור שלי מלא טיח, בפה יש לי טיח. אני הולכת להתקלח.