מיום רביעי אני עובדת, בנוסף על עבודתי במשרד, גם בדוכן ספרים בשבוע הספר.
עשרה ימים של 15 שעות עבודה ביום, בהם אני פוגשת את גברתי לפגישות חטופות של קפה וחיבוק.
עשרה ימים של גוף כואב מתשישות ושנת מתים.
עשרה ימים של רעב למגע וגעגוע לגברתי (המון געגוע, טונות של געגוע).
ואת הרעב הזה אני מביאה לדוכן. חרמנית עד טירוף אני הופכת לאשת מכירות שאי אפשר לעמוד בפניה. :)))
אני מפלרטטת עם כל הקונים שלי.
אתמול ניגש איזה הורס לדוכן, לפני השלום, לפני הכול אני אומרת לו "יש אני זכיתי."
"במה זכית?" הוא שאל.
"בזה שההורס עצר בדוכן שלי." עניתי. החיוך שעלה לו על הפרצוף מכר עבורי שני ספרים ברגע...
יש גם שיחות שמתפתחות להן ביני לבין הקונים. אתמול בא איזה חמוד, מתוק, חתיך... מהמכללה של אריאל. לא היו קונים אחרים באותו הרגע, ובתוך דקות התפתחה לה שיחה על דתות, על ההבדלים ביניהן, על המכללות בהן הוא לומד ואני לומדת, על בנים, על בנות... הוא היה מתוק אמיתי. בסוף הסכמנו, שבסופו של דבר כולנו שם בשביל הדשא בהפסקות, ושהדשא של מכללת ברל יותר שווה מזה של מכללת אריאל. אני אוהבת את ההפוגות שבין המכירות. הן מחייכות לי את כל הערב 😄
מול הקונים שלי אני גם נהנית להסית את נשים נגד הגברים שלהן. מוכרת להן את ספרי הפינוק ודורשת מהגברים שאיתן שיתחילו להשקיע... מוכרת ספרי אתגר לגברים ומדרבנת אותם להפסיק להיות רכיכות ולנכס לעצמם מחדש את הגבריות... זה מה זה עובד. הן/ם מתות/ים על זה, ואני מפעילה את שני הדוכנים שמוכרים הכי הרבה :))
.
בקיצור, אני נהנית. החלטתי מראש שאשבור את כל שיאיי המכירות בשבוע הזה. אז זה קצת קשה, משום מה אנשים לא מגיעים השנה לשבוע הספר, אבל אני נהנית לשבור את שיאי המכירות בין כל הדוכנים שיש באזור שלי :))
ומאתמול בחצות אני סופרת 40 שעות בהן הספר היחיד שאחזיק הוא זה שאבחר לקרוא. איזה כייף :)
לפני 17 שנים. 9 ביוני 2006 בשעה 5:43
