שייכת

ישבנו אצלי - גברתי, אני וחברה משותפת. כששתי דומיות משוחחות ביניהן על סשנים, כשגברתי מדגימה לחברתה כיצד מחדירים מחט בשד השפחה, וכשהשפחה גולשת לה אל הרצפה כדי לשבת לרגלי גברתה, האווירה מתחממת במהירות 😄

בתוך שניות הרגשתי באצבעותיה של גברתי עוברות בשערי, מלטפות אותו, אוחזות בו, מושכות... בתוך רגעים ספורים הרגשתי איך יכולתי לנהל שיחה מתדרדרת לגניחות חשק בלתי נשלטות.

עוד לפני שזה קרה שוחחנו כולנו על הרצון של אותה חברה לחזות בסשן שלנו, לראות ספייס. מראש הובהר שלא אתפשט לידה. מעבר לזה - הכול הושאר בידיה של גברתי.

"קלייר עד היום לא פגשת ב-ק' ואחרי שסיפרתי לה עלייך את לא הולכת לבייש אותי בשתיקה. סיפרתי לה שיש לי שפחה אינטליגנטית שיכולה לדבר על הכול. קדימה שפחה שלי, אני רוצה לשמוע אותך משוחחת קצת ולא מביישת את גברתך." אמרה גברתי ומשכה את אליה את ראשי אוחזת בשערותי, מותחת אותן, משחררת ומותחת שוב. הרגשתי את הבינה מתאדה מראשי כשהתשוקה התדפקה עליו בעוז.

"גברתי קצת קשה לי לחשוב על נושא במצב הזה." מחיתי כשאני מתפקעת מצחוק.
"מה זאת אומרת?" התעקשה גברתי, "יש לי שפחה אינטיליגנטית. את לא תביישי אותי ותוכיחי ל-ק' שאת לא. נכון?"
"לא גברתי." גנחתי צוחקת אל משיכת שיער נוספת, "אני נשבעת שאדבר על הכול רק בבקשה תבחרי את נושא, אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו."
"לא מקובל עליי." שמעתי את הצחוק בקולה של גברתי, "אני צריכה לעשות בשבילך את העבודה? נראה לי שאולי את זקוקה לסטירות שיעזרו לך לחשוב..."
"כן גברתי בבקשה." עניתי ונשאתי את פניי אליה. בתמימות רגעית ולא אופיינית לי, חשבתי לרגע שהסטירות ימקדו אותי באיזה שהוא נושא שיחה.

הן לא.

כל אחת מהסטירות שספגתי גרמה למבט להזדגג, למפלס החרמנות והצחוק לטפס, וליכולת המינימאלית לנהל שיחה להתפוגג.

"אני מחכה שפחה שלי." הבהירה לי גברתי, "אני מחכה שתשוחחי עם ק'."
"על מה גברתי?" צחקתי ביאוש.
"את לא מצפה שאני אמצא לך נושא." נזפה בי גברתי, "מי השפחה פה, אני או את?"
"אני גברתי."
"אז?..."
"גברתי המוח שלי כל כך סתום עכשיו שאני מסוגלת לדבר רק על פוליטיקה." עניתי מייחלת לעזרה מאחת מהן, אבל ק' רק ישבה והביטה בנו, ולגברתי לא הייתה שום כוונה לסייע לי.
"אז בואי נדבר על פוליטיקה." פסקה גברתי.
פוליטיקה?... חשבתי בדממה, מה לעזאזל יש לי להגיד על המצב כשכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זו החרמנות שלי.
"הצחיק אותי לקרוא היום שארה"ב וצרפת סיכמו ביניהן על תנאי הפסקת האש בינינו לבין הלבנונים." הצלחתי להיזכר בכותרת שגרמה לי לפרוץ בצחוק בצהריים.
"ו?..." הקשתה עליי גברתי.
"גברתי אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו." הודתי מיואשת מהמצב כשידה נשלחה שוב אל שערי ומשם אל שפתיי.
"אז תמצצי את האצבעות שלי שפחה שלי." הורתה לי גברתי, "אם הפה הזה לא מסוגל לדבר לפחות נראה איך הוא מוצץ."

אני אוהבת שהאצבעות של גברתי חודרות את השפתיים שלי, בועלות לי את הפה. אצבע ושתיים, ושלוש אצבעות עמוקות בתוכי.

אני גונחת, יונקת מלקקת את אצבעותיה אבל גברתי אינה מרוצה. היא שולפת את אחד מהדילדואים הפלוריסנטים שקנינו בעבר ונותרו חסרי שימוש במגירת שידת המיטה, ודוחפת אותו אל פי.
"תמצצי שפחה." היא פוקדת עליי, "לפחות במציצות שלך אל תביישי את גברתך."

כל הזמן אני מודעת ל-ק' היושבת שעונה על הספה לצדה של גברתי ומביטה בנו. אני עוצמת את עיניי ומחדירה אל פי את הזין, מנסה לינוק כמה שיותר ממנו, לענג במעשיי את גברתי.

גברתי מחדירה אותו עמוק לגרוני ומוציאה אותו שוב בתנועות של דפיקה. אני לא מצליחה להחדיר את כולו אליי. כל פעם שהוא נכנס יותר מדי עמוק אני מרגישה את החנק, את הבחילה.

"אם לא תתחילי למצוץ את הזין הזה כמו שצריך אני אסתום לך את האף כדי שלא תהיה לך ברירה אלא למצוץ." מזהירה אותי גברתי, "או שאת יכולה לבחור לשוחח ולהפסיק לבייש אותי מול ק' בחוסר היכולת שלך לנהל שיחה."

גברתי מסיטה את ראשי לאחור, מניחה את ידה על אפי ודוחפת את הזין עמוק לגרוני. אני משתנקת ומתחננת אליה בעיני להקלה.

"לכי להביא את הגאג." פוקדת עליי גברתי, "אם את לא מסוגלת לדבר או למצוץ כמו שצריך, לפחות תשבי בפה חסום כדי שלא תאלצי להמשיך ולבייש את גברתך.

מעורפלת מעט אני מביאה את הגאג מחדר השינה וכורעת לרגלי גברתי שמניחה אותו בפי ומהדקת את רצועתו. עכשיו אני כבר כולי בתוך הסשן. היכולת לחשוב ניטלת ממני באופן סופי. אצבעותיה של גברתי חודרות אל מתחת לחולצתי, מתחת לחזייה אל הפטמה שכמהה לכאב שהיא יודעת להעניק לה. בתוך שניות אני זועקת את הכאב שלי כשהיא ממוללת את הפטמה, צובטת אותה, מסובבת אותה ומותחת את העור שעליה.

"בואי לחדר." פוקדת עליי גברתי.
כולנו יחד מעבירות את המאווררים ואת הסיגריות אל החדר. ק' מתיישבת על הכורסה ממול למזרן, גברתי פוקדת עליי לשכב על בטני, ובתוך שניות אני מרגישה בשוט שמצליף על ישבני.

"ככה את מביישת אותי מול החברה שלי?" שואלת גברתי ומצליפה על כתפיי.
"סליחה גברתי." אני ממלמלת מבעד לגאג.
"ואיך בדיוק את מצליחה לענות לי עם הגאג?" מתעניינת גברתי.
שוב הצחוק מטלטל את גופי.
"אני נושכת אותו כדי לענות לך גברתי." אני עונה.

גברתי הופכת אותי על גבי ושוב אצבעותיה אוחזות בשדי, לשות אותו, צובטות, מכאיבות בכאב הזה שלרגע גוזל ממני את הנשימה ומיד מעביר אותי למוד מסומם מתשוקה.
גברתי מניחה את כף ידה על אפי, חוסמת לי את הנשימה.

אני מתחילה לרחף מיד. המון זמן דחינו גברתי ואני את ביצועו של סשן, והשילוב הזה של הקרבה הפיזית המחודשת אל גברתי עם המופע מול חברה קרובה, הכאב וגזילת היכולת לנשום, משגעים אותי.

הפנטזיות טסות לי בראש. אני מתה שגברתי תזמין את ק' להצטרף לסשן, מתה להרגיש את שתיהן גוזלות אותי יחד, ומהצד השני אני יודעת שזה לא נכון לי.
גברתי יודעת טוב ממני מה נכון לי עכשיו, וק' נשארת על הכורסה כצופה בלבד.

"אני רוצה את הספייס שלך." פוקדת עליי גברתי, "את תתמסרי לי."
היא מסירה מעליי את הגאג ומיד חוזרת אל שדיי.
בתוך שניות אני מתחילה לרחף מונעת על ידי הריגוש, הכאב ופקודתה של גברתי. העונג מניע את גופי ברעב לצדה. היא מותחת את השד שלי, צובטת אותו בעוצמה.

"את שלי." היא אומרת לי ומחדירה כמה מחטים אל שדיי אותן היא מסובבת בתנועות שמטיסות אותי.
"אני רק שלך גברתי." אני גונחת ובתוך שניות אני בספייס.

זה ספייס אחר. אני מודעת לחלוטין לכל תנועה של גברתי על המיטה, אבל אני בריחוף, בחוסר יכולת להגיב לכאב שנמשך בשדיי. הכאב הזה הופך בתוך הספייס למרות הצביטה העזה שבשד לליטוף, שאני מרגישה עמוק בבטן.

גברתי מסירה את חולצתה. אני שומעת אותה מציתה לה סיגריה. אני לא מסוגלת לזוז. גברתי משחררת את שדיי מהמחטים - אני גונחת מעונג. לאט אני מתנתקת מהחדר ומהקולות שבו וחודרת אל המקום הפרטי שלי בתעופה אליה שלחה אותי גברתי.

אני לא זוכרת אם הן שוחחו ביניהן או שלא, אבל ברגע שהתחלתי לחזור מהספייס גברתי נשכבה מעליי.
"אני מתכוונת להשתמש בשפחה שלי גם כשהיא בספייס." היא אומרת אל אזני.
אני מרגישה אותה נעה מעליי. הגוף שלי מותש כולו אבל לא מסוגל שלא להיענות לגבירה שלו. בתוך שניות אני גונחת מתחתיה, אוחזת בה צמודה אליי כשהיא נעה מעליי בתנועות של זיון.
"את תגמרי בשבילי, את שלי." היא פוקדת עליי.
ארבע או חמש פעמים אני כמעט מצליחה לגמור, אבל קשה לי עם איבוד השליטה מול ק'. גברתי מבינה ומניחה לאורגזמה שלי לחכות.

עכשיו היא רכה אליי. השפתיים שלה נצמדות שוב ושוב לשלי בנשיקות שמלטפות לי את הנשמה, שגורמות לי לחוש כמה אני בטוחה איתה.

"ביום ראשון את ואני ניפגש לסשן שלנו." מבהירה לי גברתי ומחבקת אותי אליה, "עד אז את תאונני כל ארבע שעות אבל לא תעזי לגמור."

אני מאושרת להרגיש את גברתי צמודה אליי כך. יודעת כמה היא מרגישה אותי. טוב לי עם השואו, שתינו אקסהיביציוניסיות שנהנות מקהל מפרגן. עד אתמול רק פנטזנו על זה. אתמול קצת הגשמנו.

ביום ראשון יתקיים הסשן שדחינו כל כך הרבה זמן - סשן השנה לקילור.

אנחנו חוזרות אל הסלון. חוזרות לשוחח, לשמוע מק' איך הייתה לה הסיטואציה. שוב אני לרגליה של גברתי, אבל עכשיו שתינו בשובע זמני ולשם שינוי אני מצליחה להשתתף בשיחה 😄