לפני שנה וחצי הורית לי לענות על הרשימה - אותה הרשימה בה מופיעות פעולות בדסמיות מסוגים שונים. אני זוכרת אותי עוברת על הרשימה פעם, ופעמיים ושלוש, ממלאה אותה באדיקות, בודקת כל סעיף, בוחנת מה יתאים לי ומה לא.
דרך ארוכה עברנו יחד גברתי, כל כך הרבה תפיסות שלי השתנו. אני מסתכלת על סעיפים שסימנתי ב"לא מוחלט" וצוחקת היום. דברים שסירבתי לשמוע עליהם בעבר הם אלה להם אני מתחננת היום...
השפלות, חוסם פה... אני זוכרת כמה נרתעתי מלהיות הכלבה שלך - אני כלבה? לא הבנתי את הסיפורים שנכתבו על ידי שפחות שסיפרו על עצמן כעל כלבות, הם נראו לי משפילים כל כך. אני זוכרת את הפחד שלי מלהיות הילדה שלך - רציתי להיות מולך אישה, אישה גאה שבוחרת להיות שפחתך - היום המקום של הילדה שבי מולך הוא המקום הבטוח שלי. לא הבנתי כל כך הרבה, אז אפילו סימנתי בשלילה את האפשרות שאסתובב עם הקולר שלי בפומבי - לא הבנתי שיום אחד אהיה גאה לשאת אותו על צאוורי מול העולם כולו. אני זוכרת את עצמי מזדעזעת למראה אפשרות הברנדינג שברשימה - היום אני רק מתחננת לשמך שיוטבע על גופי...
עברנו כל כך הרבה גברתי, למדתי על עצמי, למדתי אותי, למדתי אותך. למדתי את רגישותך, גיליתי שאני יכולה לבטוח בך לחלוטין בזכות ההקשבה המוחלטת שלך לתחושותיי. את לוקחת אותי, את בועלת את גופי ואת נשמתי, את אונסת אותי להתמסר לך כולי - ולרגע אינך מניחה לי להינטש אל הכאב והפחד. תמיד את שם גברתי, תמיד שומרת, תמיד קשובה.
גבירה שלי, אני מעריצה אותך, אני מאוהבת בך ואני בטוחה כל כך לצדך.
כל כך הרבה דרך בכל כך מעט זמן. דרך שעשיתי לצדך אל הקשר שלנו, ובעיקר אל עצמי. אל ההיכרות איתי.
את מובילה אותי למקומות שלא ידעתי שקיימים בי. מזהה בי את מה שלא יכולתי לראות בי גם אם היה רשום מולי על הקיר. את רואה בי את כל מה שחבוי, ואת משחררת אותי, שוב ושוב אליי ואלייך.
ביום ראשון ניפגש גברתי כדי שאעניק לך שוב את כולי. ניפגש לחגוג את היחד שלנו, את האהבה, את האמון הנפלא הזה שקיים בינינו. ביום ראשון גברתי אני רוצה להצליח לגרום לך להרגיש שהצלחת להביא את את כולך אליי. אני יכולה לספוג אותך גברתי, את כל תשוקותייך, את מאווייך, את הפנטזיות הנסתרות שלך. ויותר מזה, אני רוצה לספוג אליי את כולך. אני שפחתך גברתי.
לפני 18 שנים. 11 באוגוסט 2006 בשעה 18:02
