שייכת

"היום אני רואה אותך זנזונת שלי." את אומרת לי בשיחת הטלפון שלנו, "ותכיני טוב טוב את התחת שלך."
"אני קמה לנקות את הבית גברתי." אני נענית בחיוך.
"לא, את לא." את פוקדת, "את ממשיכה לעבוד כי זה יותר חשוב."
"גברתי אני רוצה לשטוף את הבית לכבודך." אני מנסה להתעקש מולך, יודעת שזו התעקשות חסרת סיכוי.
"מה אמרתי?" את שואלת.
"אמרת לי לא לנקות אלא לעבוד."
"ומה את תעשי זנזונת?"
"את מה שאמרת." אני נכנעת להוראתך.
"מי מחליטה מה את עושה?" את מתעקשת.
"את גברתי, אבל הבית לא שטוף." אני מנסה שוב.
"אז נישאר במיטה. לא עבדת החודש כמו שצריך ועכשיו את צריכה להשלים. תעבדי זנזונת." את מסיימת את השיחה איתי.

אני עובדת במהירות, מרוכזת במשימה ומעיפה מדי פעם מבט בשעון. בעשרה לשלוש אני מסיימת וטסה להתקלח, ובארבע אני אוספת אותך אליי.

מרחוק אני רואה אותך כבר מחוץ לביתך. את כל כך יפה גברתי, כל כך התגעגעתי אלייך. החיוך לא יורד משפתיי מהרגע שאני מזהה אותך מעבר לכביש.

"הזנזונת שלי שכחה קצת את מקומה?" את שואלת אותי כשאנחנו מגיעות אליי, "הזנזונת שלי מנסה לעשות לגברתה שליטה מלמטה?"
"רק קצת גברתי." אני צוחקת, "אבל ברור לי שתעמידי אותי במקומי. את הרי לא יכולה להרשות שהשפחה שלך תשחק בשליטה מלמטה מבלי להיענש."
"ושוב שליטה מלמטה." את צוחקת, "חכי, חכי." את מזהירה ואני מרגישה כמו החתול שהובטחה לו קערת השמנת.

צוחקות אנחנו עוברות אל חדר השינה, מתפשטות ונכנסות למיטה. "להכין לך לשתות גברתי?" אני שואלת נזכרת שלא הכנתי לך שתייה.
"קפה. אבל מהר." את פוקדת עליי ואוחזת בפטמותיי. אני מתחילה לקום לאט, אחוזה היטב בין אצבעותייך.
"ממי, למה את כל כך איטית?" את שואלת ומושכת אותי בחזרה אל המיטה, תוך צביטת הפטמות שבידייך. "כמה זמן לוקח לך להכין לגברתך קפה?"
"סליחה גברתי." אני צוחקת ומנסה לקום. את מניחה לי להתרומם ומושכת אותי שוב למצב של כריעה על המיטה.
"קומי ממי." את צוחקת.
אני קמה בזהירות. הפעם את משחררת את הפטמות שלי, ואני צועדת מסוחררת אל המטבח ומכינה קפה.
כשאני חוזרת אל החדר את פוקדת עליי להביא כמה אביזרים ולהניח אותם על השידה שליד. כשאת פוקדת עליי להביא גם את החבלים ואת כוסות הרוח, עולה על פניי הבעה של ציפייה דלוקה. אני כל כך אוהבת להיקשר על ידך. אוהבת להיות חסרת אונים לחלוטין בידייך.

"תשכבי על המיטה חור שלי." את פוקדת ומתיישבת עליי כשבידייך החבלים. "היום את תלמדי מה עונשה של שליטה מלמטה. היום תלמדי להיות חור. חור לא מנסה לעשות שליטה מלמטה לגברתו. וזה מה שאת בשבילי היום, חור שנמצא פה לשימושי."

משקל גופך עליי והמילים שלך מעבירות אותי מיד למוד אחר - מתמסר וכנוע, אני רוצה כל כך להילקח על ידך. את אוחזת בידיי, משלבת אותן מעל לראשי וקושרת אותן זו לזו. אני עוצמת עיניים ומניחה לתחושת חוסר האונים לזרום אל שרירי.

"את זוכרת את מילת הביטחון שלך?" את שואלת.
בשביל מה אני צריכה מילת ביטחון? אני חושבת בדממה, אני הרי בידיה של גברתי, אני הכי בטוחה בעולם איתה.
"את זוכרת את מילת הביטחון שלך?" את חוזרת על השאלה, מתעקשת לקבל תשובה.
אני מנסה לרגע להיזכר במילת הביטחון שלי ונזכרת בה. ברור לי שאין לי צורך בה, יודעת שמספיק שאצעק "די" או "מילת ביטחון" כדי שתפסיקי מיד, אבל אני מהנהנת בראשי לחיוב.

את גולשת ממושבך על בטני אל רגליי וקושרת גם אותן זו לזו. עכשיו אני באמת לא יכולה לזוז. הקשירה שלך לא תניח לי להשתחרר בעצמי. סוף סוף אני חסרת אונים בידייך גברתי.

"את מניחה זוג מצבטי ברזל על פטמותיי. הכאב עז ומיידי, ואני גונחת. בתוך שניות אני מרגישה בחום שנע מהפטמות שלי אל כל גופי. בלי שארגיש בכך אני מתחילה לנוע מולך על המיטה בתנועות מזמינות שאומרות - קחי אותי, אני שלך.

"בואי נבדוק אם את חור מאולף" את אומרת ומעבירה את אצבעותייך על שפתיי הכוס שלי. "רע מאוד." את מודיעה לי, "אני מצפה מהחור שלי להיות רטוב מספיק לכבודי כך שהיד שלי תירטב מלעבור לחור על שפתי הכוס מבחוץ. אני לא צריכה לטרוח ולהרטיב את החור שלי. לא מספיק לי שהחור שלי רטוב מבפנים. החור שלי יירטב בשבילי גם מבחוץ." את מבהירה לי ומתחילה לשחק באצבעותייך בשפתיי הכוס שלי. אני נטרפת אבל את לא מניחה לי להסתגל לעונג. על השידה מונחת מברשת קטנה להברשת נעליי זמש, ששערותיה באורך שני סנטימטרים עשויות מחוטי ברזל דקים.

"החור שלי יהיה שמיש לי." את מודיעה לי ומתחילה לסרק את העור שעל הכוס שלי. רגליי כבולות זו לזו ואני לא יכולה ולא רוצה להימלט מהכאב הזה, שמבעיר לי את העור בשריטות שעושה לי המברשת וגורם לי לזעוק מכאב ומעונג.

"מה יש חור, קצת כואב לך?" את מתעניינת ואני שומעת את החיוך הסדיסטי בקולך. חיוך שמטריף אותי עד לרמות של אקסטזה. את מסרקת את עורי וטופחת באמצעות קצות שערות המברשת על כוסי ועל ירכיי.

לרגעים אני גונחת וצועקת, ואז אני דוממת אל שלוות הספייס בו אני נוגעת שוב ושוב.

"את תלמדי היום להיות חור טוב." את מסבירה לי בסבלנות, ומתחילה להכניס אותי אל הפנטזיה שרקמת. את מסירה את המצבטים מפטמותיי ומיד חוזרת לסרק את עורי. "את תלמדי להיות חור שרטוב לכבוד גברתו ולכבוד האורחים שלה. אני מתכוונת להזמין אליי אורחים ואת תהיי כפופה מעל לסד. בפה שלך יהיה מתקן שישמור עליו פתוח ומי שירצה יוכל להשתמש בפה שלך ובתחת שלך לשימושו".

"כשהאורחים שלי ירצו להשתין הם לא יצטרכו ללכת לשירותים. הם ישתמשו בחורים שלך. הגברים יכניסו לתחת שלך את הזין וישתינו והנשים ישתינו לך לפה, ואת תבלעי הכול. אם הם ירצו הם יוכלו להשתמש בך גם כדי לגמור, ואחר כך את תנקי אותם עם הלשון שלך. ברור חור?" את שואלת ואני צורחת מעונג ומכאב כשאני מדמיינת לעצמי את הסיטואציה.

את מניחה את המברשת, לוקחת לידייך את שוט הזמש ומתחילה להצליף על הכוס שלי ועל ירכיי כשאת ממשיכה להסביר לי את תפקידי.

"אף אחד לא יודה לך לאחר השימוש בך. את חור ולחור לא מודים. בחור משתמשים. את תהיי חור שימושי וטוב ולא תביישי את גברתך." את אומרת ומצליפה קלות על הכוס שלי עם השוט ועם ידך. הגוף שלי לוהט. אני מרגישה אותי נוזלת על המיטה למשמע תיאורך.

את מחדירה את אצבעותייך אל הכוס שלי. אני צורחת מעונג ומרגישה אותך טובעת במיצים שאני מגירה. אני כל כך רוצה שתזייני אותי, רעבה אלייך כל כך. האצבעות שלך דופקות לי את הכוס, אני מתפתלת, מנסה להכניס כמה שיותר מהן לתוכי. שנייה לפני שאני גומרת את יוצאת ממני. עוד לא הגיע הזמן.

"בלילה את תשרתי את גברתך חור שלי." את ממשיכה להסביר לי את תפקידי. "את תשכבי על הרצפה ליד המיטה של גברתך וכשאתעורר בלילה וארצה להשתין את תמקמי את הפרצוף שלך על הכוס של גברתך ותשתי הכול. אני לא צריכה לקום מהמיטה כשאני רוצה להשתין, יש לי סיר פרטי, החור שלי".

"אני אשתמש בחורים שלך כשאני ארצה לגמור. גברתך פשוט תהפוך אותך ותזיין לך את התחת." את מבהירה לי ומסובבת אותי על בטני. "אני לא מתכוונת לטרוח ולמרוח עלייך חומרי סיכה. את תהיי חור טוב וחור טוב תמיד מוכן וזמין לזין של גברתו." את אומרת ואני שומעת אותך לובשת עלייך את הסטרפאון ומורחת עליו חומר סיכה.

"תפתחי את התחת חור." את פוקדת עליי. אצבעך חודרת את הישבן שלי. אני צורחת מעונג, רוצה אותך עמוק, חזק ממלאה את כולי.

"אם לא תהיי רטובה מספיק אני אצטרך להרטיב אותך." את מודיעה לי. ופתאום אני מרגישה בראשך שמונמך אל עבר ישבני ובתוך שנייה אני שומעת אותך נושפת רוק בעוז לתוכי.

היריקה שלך מטיסה אותי. אני חור, לא יותר מחור לשימושך. חור שמרטיבים ביריקה, חור שמזיינים, חור, החור שלך.

מיד לאחר שאת יורקת אל תוך התחת שלי את מחדירה לתוכי את הזין שלך. אני נאבקת בגמירה שלי בכל כוחי. מתפתלת מתחתייך, מזוינת על ידך. קשורה מתחתיך, חור לשימושך.

"גברתי, גברתי..." אני מתחננת כשאת דופקת אותי בשעה שאני מדמיינת את הרוק שלך חודר וממלא את הישבן שלי.
"תגמרי חור, תגמרי." את פוקדת עליי וחודרת אליי במלוא אורכו של הזין שעלייך.
אני מאבדת על עצמי שליטה לחלוטין. הפנטזיה שיצרת משתלטת על תנועותיי ועל מוחי. כולי חור שנע מתחתייך נענה לתנועותייך, לדרישתך שאתמסר לך. אני גומרת, ושוב גומרת ומרגישה את שינייך ננעצות בי בעוז כשאת גומרת בתוכי.

"עוד לא סיימתי איתך חור שלי." את מודיעה לי לאחר כמה דקות של מנוחה. "תסתובבי."
אני נשכבת על גבי. את משחררת את ידיי ואת רגליי מהחבלים שקושרים אותן, ולוקחת לידייך את כוסות הרוח.

בתוך שניות הפטמות שלי נשאבות אל כוסות הרוח שמונחות מעליהן, הזעקות שלי נשאבות איתן. את מפשקת את רגליי ומניחה כוס רוח על שפתיי הכוס שלי.

"תבטחי בי חור שלי." את אומרת לי, ואני רוצה לומר לך שאני בוטחת כל כך, אבל לא מסוגלת לדבר, רק לפתוח אותי מולך ולתת לך את כולי.

כוס הרוח שואבת את שפתי הכוס שלי, ומיד מונחת אחת נוספת קטנה יותר על הדגדגן. הוא נשאב לתוכה. אני מרגישה איך כל הדם שלי זורם לתוכו. את מכה קלות על הכוסות. זרמים של עונג עוברים בכל גופי. אני לא מסוגלת לזוז, אפילו לא לגנוח. כולי שאובה עכשיו.

את משחררת כוס אחת כדי לחבר אחרת. טרופה מעונג אני כבר לא יודעת מה מחובר לאיזה חלק בי. רק יודעת את העונג המוחלט שעובר בי כשהפטמות והכוס שלי נשאבים שוב ושוב אל תוך הכוסות.

ופתאום הגוף שלי מתחיל לנוע מעצמו באקסטזה מטורפת. אני שומעת את האנחות שפורצות מפי והן נשמעות לי חייתיות, מורעבות. אני משתוללת על המיטה בחוסר שליטה מוחלט.
"תגמרי חור שלי." את פוקדת עליי, ובתוך שניות אני טסה לגמירות שלא פוסקות.

**

אנחנו נחות. אני חבוקה בזרועותייך וכל כך בטוח לי. אנחנו מתנשקות ומתלטפות. אני לוקחת קרם בידי ויורדת אל כפות רגלייך לעסות אותן. "זה המקום שלך." את אומרת לי, "את שייכת לכוס שלי ולרגליים שלי."
אני מנשקת את כפות רגלייך. רוצה להשתייך להן לעולמים.

"אני רעבה." את מודיעה לי פתאום.
"להכין לך אוכל?" אני שואלת.
"לא, בא לי היום משהו שונה. את אוהבת אוכל הודי?"
"אני לא יודעת גברתי, אף פעם לא אכלתי הודי." אני מודה.
"אז בואי, אנחנו הולכות לאינדירה ואני מזמינה." את אומרת לי.

אנחנו קמות. את מתיישבת על המיטה כדי להלביש את מכנסייך ופתאום אני חייבת לומר לך כמה אני אסירת תודה לך. אבל אין לי מספיק מילים. אני כורעת על ברכיי מולך ומנשקת את כפות רגלייך שמולי.
את מלטפת את ראשי. זה רגע של אינטימיות בין הגבירה לשפחתה.
"בואי ממי," את אומרת לי, "נלך לאינדירה."

עשרים דקות אחרי אנחנו יושבות באינדירה מול מאכלים שמעולם לא ראיתי, הרחתי או טעמתי ואני מתמכרת אליהם. אני מרגישה כאילו מתי ועליתי לגן העדן. אני יושבת במסעדה נפלאה, מתאהבת במעדנים העדינים שמוגשים לי, מולי גברתי ושתינו משוחחות בשקט הרגוע שבא אחרי הסערות.

"תודה" אמרתי לך, "אם לא את לעולם לא הייתי מגלה מי אני."
את מלטפת אותי בעינייך והמסעדה מוארת באור אהבתנו.