צלילים

הקשירה האהובה עלי היא בחיבוק דוב

זו שבה את נמסה לתוך הזרועות שלי.

את מקופלת והזרועות שלי עוטפות את פלג גופך העליון והרגליים עוטפות את רגלייך שלא תוכלי לזוז.

גופך מקופל אליי, ואני סוגר עלייך כמו טבעת, עד שאת מרגישה את הלב שלי נחבט בך.

לעטוף אותך ולמחוץ. חיבוק שהופך לכלוב.

להרגיש אותך חזק ולשחרר דרכך את כל הזעם והעצבים של חיים שלמים.

עד שהזעם מתחלף ברוך. עד שהגוף שלי נרגע והאחיזה מתרככת. מתחלפת בליטוף עדיין.

לשמוע אותך משחררת נשימה.

את הצליל הזה של הנשימה שלך חומקת ממני, כמו אנחה שנולדה מחיבוק.

ולנשום.

.

.

.

.

.

.

אחר כך כבר אפשר לקשור אותך בחבל משי

להשאיר אותך קשורה ברוך

ואז לחדור לתוכך

להרגיש את החום והרטיבות שלך

ולזיין אותך

לבעול אותך

להרגיש בעלות

ולגמור