את היית אבודה במרחב הולכת בשדות זרים הלכת למקומות אחרים ולא ידעת את נפשך. כל היום רק חיפשת ראו את העקבות שלך בחול, ולידך זוגות זוגות של עקבות במרחקים שונים, לידך. הם באו והלכו ואת נשארת לבדך, זה קרה שוב ושוב ואת חשבת שזה יימשך לעולם. את שוטטת במרחב כמו ענן של גשם שלא מצא מנוחה, הוא החליף צורות וצבעים ובלילות הוריד גשם לתוך הכרית. את בכית לכתף הלא נכונה, היא הייתה נכונה אבל את ברחת מהאדם הנכון ברחת בעיקר מעצמך ולא ידעת מנוחה. כל היום הסתובבת בין זרים וחשבת שזה כייף. אחרי שהיית גומרת היית מרגישה ריקה ובודדה. והיית בטוחה שזה לעולם לא יסתיים החיפוש הזה, שתמיד תהיי הכלבה שמסתובבת ומחפשת בעלים ולא תמצא. תעבור בין שבילים כמו חיה פצועה. ויום אחד הוא הגיע ובחר לך שביל ודרך שייך אותך אליו ולא נתן לך לזוז. הוא החליט בשבילך ובחר עבורך את הדרך. לא איפשר לך לזוז ורק הפסיעות שלו נצבעות לידך על החול.
לפני 5 שנים. יום רביעי, 24 בפברואר 2021 בשעה 6:03