הבלוג של מקרנה

יש חנות מכולת לייד העבודה שלי. לפעמים אני מגיעה לרכוש שם ירקות כשאני רעבה.

לכל פרי מצרפים חרוז. זה נורא חמוד בעיניי. 

למשל: 'מלפפון ביום ראשון'. 

הייתי שם אתמול וראיתי את השלט של התפוז: 'תפוז כי לא מצאנו חרוז'. אמרתי, טוב קורה שלא מוצאים חרוז.

עכשיו אני במאנץ' אחרי האלכוהול. היה כייף לצאת עם חברות ולהנות. 

עוד רגע עולה הביתה.

ונפלה לי ההבנה הפואטית: שהמילה חרוז היא החרוז של תפוז.

רגע מכונן בחיי ;).

שיהיה סופ"ש מעולה.

אני יודעת שלא תאמינו 

שאני עושה את זה על חשבוני הפרטי, ללא כל תשלום מצד מנהל האתר.

אבל לילה, גשם, ויש לי רצון להעניק מטוב ליבי למשתמשי האתר. הנכבדים- יש לציין.

אז ראשית אני רוצה לערוך לכם הכרות עם הזיין המצוי. 

מכיון שיש מספר זנים נכחדים:  שחף מצוי, נחליאלי מצוי וגם זיין מצוי. המשותף לכולם שהם הולכים ובאים בעונות השונות ויש דאגה רבה מכך שהם יכחדו מהעולם.

 הזיין המצוי הוא לרוב גבר מזן אלפא. גבר מזן זה למרות שיש לו מחשבות בלילות על נדירותו, הוא אינו נדיר כלל. 

אם תשאלו איפה הוא מצוי? מצוי באתר זה, בטלגרם בעוד אפליקציות שונות שמאפשרות לו להסתיר את זהותו.

בעוד בשעות היום הוא אבא למופת, בן זוג אוהב, בן להורים.

בלילות הזיין המצוי נמצא במלוא כוחו ותפארתו.

האמת שהוא לא צריך לעשות הרבה על מנת להגשים את ייעודו. המכשול היחיד שעומד בפניו זה למצוא שם משתמש וסיסמה. 

האמת שאני לא מקלה ראש במציאת שם המשתמש. מכיוון שמשתמשים כמו: שולט, שולט אכזר, שולט אלפא ושולט 343 כבר תפוסים. אפילו שולט עכזר כבר תפוס.

אבל אחרי שהתגברת על המכשול הזה אתה מוזמן לצאת לדרך.

תכונת האופי הבולטת של הזיין המצוי- היא שעומד לו הזין.

אני באופן אישי, מעריכה את התכונה הזאת.

וכך מצוייד בשם משתמש נכנס הזיין לצ'ט, מפשיל מכנסיים ויוצא לעבודתו הקשה.

כבר בכניסה לצ'ט הוא שם לב שיש כמות רבה יותר של זיינים מצויים על נשלטות קסומות ואגדיות.

מכיון שהוא יודע את העבודה- ברור לו שככל שהוא יהיה בוטה יותר, חד יותר וברור יותר הוא ישיג את מבוקשו.

מרגע זה הוא מתחיל לפנות לנשלטות הקסומות: 

הקלפים הבולטים הם: מוצצת? בולעת? יורדת? 

מרגע שהוא השתמש בקודים הסודיים של כל זיין מצוי, הוא יקבל את מבוקשו. 

ואכן תוך מספר דקות הוא מעביר את הנשלטת לצ'ט המועדף עליו. ועד לסוף הערב בלי לשים לב הוא גמר.

*וברגע אחד של רצינות- תגיד לי, לא נמאס לך לחזור עם כתמי דם של ציד, בסוף כל לילה?*.

בפעם הראשונה שלי, 

שישבתי מול מישהו הסתכלתי לו בעיניים ובכיתי.

בפעם הראשונה שלי, 

שפשוט יכולתי להיות אני ולהגיד מה אני מרגישה.

פשוט להתקלף מול מישהו ולהיות אני. 

ולהגיד כמה קשה לי לסמוך במיוחד כשאנחנו מאחוריי מסך. ובכלל קשה לי לסמוך אבל רוצה שתיתן לי יד.

לא מול יומן או מחשב, או בלוג.

להוציא את מה שיש בתוכי. להביא את עצמי כמו שאני.

זה כל כך מרגש אותי לבכות מולך ולראות אותך מביט בי.

מכיל אותי ומנגב לי את הדמעות. ולספר לך על כל הדייטים הוניליים שפאקינג לא קרה בהם כלום. ועל זה שאני בין העולמות כל הזמן. וזה פשוט מעייף. ובא לי לי להרפות ולהיות אני.

אומר לי שתהיה קשוח איתי כשצריך ותדע גם לשמור ולגונן.

זה כל כך להיוולד מחדש ולהיות אישה באמת לבכות לייד גבר ושאתה אומר לי שתהיה האדון שלי. ושאני צריכה לציית לך.

לשמוע את סיפור חייך. ולספר לך שנפגשנו בעבר בנסיבות אחרות (לא זכרת...)

אני בבית על הספה ויורדות לי דמעות. ואני יודעת שפשוט מגיע לי שיהיה לי טוב. ומגיע לי שיהיה על מי לשים את הראש.

ובעיקר שבכל הדרך הזאת לא פגעתי באף אחד. (גוסטינג למיניו) מי שקורא אותי תנסו להיות טובים. 

לסיום: מי שמכיר אותי ביום יום לא יאמין שזאת אני שכתבתי את זה. ואולי זה כל הכייף? 

גדלתי בבית נוקשה. ההורים שלי לא הרבו לשוחח איתי.

אני זוכרת את אמא עם הגב אליי. גם אבא היה מרוחק ונמצא בעולמו או בהישרדות שלו. מה שהיה קורה בבית לא היה יוצא החוצה. 

התרגלתי שנים רבות לחיות בתוך עולם פנימי סגור ונעול.

זה פיתח את עולמי הפנימי מאוד. הייתי יושבת מול החלון בסלון וכותבת חלומות ומחשבות. 

גדלתי, בגרתי והפכתי לאישה, לרעיה ואשת איש. הפכתי להיות אמא. 

וכל אותן שנים התקשיתי לדבר את עולמי הפנימי. את הרצונות הכמוסים שלי. להביע את עצמי ואת מי שאני?

ההרגלים מהבית נשארו צרובים בנפשי. הייתי בטיפול ארוך שנים שבו למדתי לדבר מה שאני רוצה וצריכה.

ועדיין כל כך הרבה פעמים אני רוצה להגיד יותר, להגיד עוד.

לבקש לשים את הראש. להיות סתם ילדה קטנה. או זונה שלך. להגיד לך שאני רוצה שתשתמש בי כמו שאתה רוצה.

והמילים נתקעות לי בתוך החומות. הן לא יוצאות. וזה כל כך מתסכל. לפעמים רק הדמעות מדברות, הן מספרות את סיפורי. מוציאות את כל הכאב. 

כמה הייתי רוצה להיות ילדה קטנה, בקוקיות. שתסרק ותרחץ אותי ואחר כך תשתמש רק בי בילדה הקטנה שלך. ואחר כך להתכרבל בך, תלטף ותקשיב לנשימות שלי. 

כשאלוהים נתן את התורה, הוא צירף אליהם עשרת הדיברות. 10 חוקים של עשה ואל תעשה. כללים ברורים לכולנו בחברה מתוקנת.

"לא תרצח"

"לא תגנוב"

"לא תנאף"

"לא תחמוד" 

הוא גם ציווה לנו כללים מעשיים. 

אבל הוא לא דיבר על הקנאה. רגש חזק, שולט, דומיננטי. אחד הרגשות שהכי קשה לי איתם באופן כללי כאדם. 

הקנאה מוציאה ממני משהו פחות טוב. למה שיהיה לי רע, כי למישהו אחר טוב?!

אבל רגש הוא רגש הוא רגש. והחוקים שלו שונים.

*******

חברה טובה שלי נכנסה עכשיו לזוגיות ונילית אוהבת. היא הזמינה אותי לצאת ביחד איתם למפג(ן)ש חברתי. היה כייף אבל הייתי עם אנרגיות מעוכות מההתחלה.

הם התמזמזו מולי, והיה להם משהו איתי. בדרך כלל אני שקטה במפגשים גדולים, אבל הם כל הזמן רצו לשמוע מה יש לי להגיד. היה לי כייף אבל עשה לי לקנא.

לקנא לה שהוא נוגע לה בשיער, לקנא לה כשהוא מנשק אותה בעדינות. לקנא לה כשהוא יושב לידה בזמן שאנחנו משחקים טאקי. והיה לי כל כך כייף. ועכשיו עצוב לי על הקנאה.

אבל אפילו אלוהים לא ציווה עלינו. אז אולי זה כל כך טבעי. מה דעתכם? 

הספר ה"סוד" הוא ספר מעניין. פחות מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל. רכשתי אותו לפני יותר משנה.

פתאום משום מקום הוא הגיע לידיים שלי. וקראתי עוד כמה עמודים (מאישה שקראה 300 עמ' ביום השיא שלי עשרה עמודים, אבל זה נושא אחר) 

ופתאום זה משך לי את העיניים ואת הלב. דברי את המשאלה שלך. תהיי רהוטה בבקשות שלך וזה יגיע.

וכשנכנסתי לשנץ באחד הימים. הצלחתי לדמיין את הבן זוג, השולט שלי בדיוק איך שאני מזמנת אותו. 

חלק מלזמן זה להיות ברורים ומדויקים. 

אז רוצה אותו שנון וחריף. איש של מילים. שהשליטה היא חלק טבעי ממי שהוא. שבהיר לו כמו שברור לי, ששליטה מעצימה את האינטימית והזוגיות ולהפך. שהגבולות והכבוד העצמי ולאחר יהיו חלק ממנו. 

מישהו שאוכל להתמסר אליו ופשוט להניח את הראש. שארגיש כל כך בטוחה איתו שהצייתנות וההתמסרות יהיו פשוטות. 

סתם להניח את הראש....

סתם ככה להניח את הראש....

להרפות את המחשבות ופשוט להניח את הראש.....

פשוט סתם.

מה שהרבה פעמים מסקרן אותי:  

להבין את העולם הפנימי שלי ומה הסיבה שעולם השליטה כל כך מושך אותי אליו? 

מה עומד מאחורי הרגשות והמחשבות שלא מרפות? 

טווח הרגשות והמחשבות של יכולות להשתנות בימים השונים בעקבות דברים שאני חווה. 

הסיבה שאני בודקת, חוקרת ומתעניינת במה שקורה ב'אני הפנימי שלי', ממקום שאני מאמינה שהכל מתחיל ונגמר במה שקורה בתוכי. 

אפשר לתת סיבות חיצוניות, אבל זה לא מספק אותי. בשביל להבין את הדברים לעומק. 

סקרנות היא תכונה בריאה, יחד עם זה גם צריך לשים לה גבול. 

תשובות יכולות להיות גם במהלך הדרך. 

כתיבה היא דרך מעולה לתת דרור למחשבות. 

לנסות להיות ולחוות, לשחרר שליטה ועדיין להתחבר להיות "אני". 

עיבוד של הדברים נכון, במידה הנכונה. 

לפעמים גם מזה חשוב לשחרר, מהחקירה והבדיקה של כל תחום בחיינו. 

יש דברים שהם כנראה מולדים, וקשורים לילדות ולאופן שבו גדלנו. 

וככל שהזמן עובר אני מבינה שזו אני ולשמוח בכך. 

באופן הזה אני מרגישה שלמה יותר עם עצמי. 

שואלת את עצמי, את מי זה באמת מעניין החפירות האלו. :) 

קראתם? תנו סימן שזה מעניין אתכם. 

יום חמישי מחר, מי היה מאמין? 

קצת עייפתי את עצמי.

הרבה אושר ולילה טוב. 

המילים של השיר הזה של להקת היהודים.

מדברת ומהדהדות אליי כל השבת. 

ומסמנות לי את שינוי החשיבה, ההתנהגות ויכולת הבחירה שהיא רק שלי.

מי אמר שאת יכולה, לתת הכל מבלי לחשוב? 

מתוך השיר:

מי אמר לך שאת מוזרה

ומי אמר שזה אסור

ומי זרק לך איזו הערה

תגידי זה סגור

מי אמר לך שאת מוכרחה

ומי לחץ אותך לקיר

בתוך כל מישהו את יכולה

לשמוע איזה שיר

אבל היא שם בחלומות

שלא יתגשמו בלעדיך

היא מחפשת ת'מקום שבו

לא תחשוב עוד עליך

אם אתה הולך אז קח אותי

אתה שומע זאת אני

שרה אליך

אם אתה הולך אז קח אותי

אתה שומע זאת אני

שרה אליך

אז מי אמר לך שאין שום ברירה

ומי מחליש ת'גל בחוף?

ולפעמים זו רק סירה קטנה

שמסתירה ת'נוף

מי אמר לך שאת יכולה

לתת הכול מבלי לחשוב? 

https://www.youtube.com/watch?v=dji_ck9e9_k&feature=share&si=ELPmzJkDCLju2KnD5oyZMQ

*מצטערת מראש על ההכללה 

אם אתה רוצה שאקרא לך 

אדוני בצ'ט הראשון 

אל תפנה אלייי 

אם נדמה לך שתקרא 

לי "ילדה"

ומייד אני אנמס 

אל תפנה אליי 

אם נראה לך שאתה יכול 

לעשות גוסטינג ואז לחזור 

כאילו כלום 

אז אל תפנה אליי

אם אתה "גרוש" 

אבל גר עם אשתך 

באותו בית 

אל תפנה אליי 

אם אתה לא רציני

לא זמין

לא בוגר נפשית 

לא מחויב לקשר רציף 

אל תפנה אליי 

אם אתה חושב שתקנה אותי 

בסיפורים 

פשוט אל 

תפנה אליי 

גברים

תקלטו

אנחנו (הנשים)

מזהות שקרים מקילומטרים 

ובנימה אופטימית זו 

תפנה אליי אם אתה רציני, פנוי, בשל 

נפרדת מאמא שלך רגשית ומנטלית 

נפרדת מאשתך אם הייתה לך 

רציני בחיים 

יציב ומבין משהו על החיים 

נ.ב מבוסס על סיפור אמיתי.

ילדים קטנים שלי (כבר טיפה גדולים)

מעולם לא האמנתי שאפשר לאהוב ככה. 

למענכם אני מוכנה להוריד את הירח ולהחזיר אותו לשמים.

כל מה שאני עושה, הכוח, הלימודים העבודה זה הכל שתהיו מאושרים. שאף פעם לא יחסר לכם כלום.

שתפסעו על אדמה בטוחה. שתמצאו את אהבת חייכם.

מעולם לא חשבתי שאפשר לאהוב ככה.

פיסות מהלב שלי שמסתובבות חופשי בעולם הזה.

💔 

אם יש דבר שיכול לשמח, להעציב, לגרום לי אושר או סיפוק זה ההצלחה שלכם. היכולת להתבגר, להתפתח ולצמוח.

אני לא מפנקת אתכם. מלמדת אתכם להתאמץ, לשאוף ולצמוח.

לא לפחד מקשיים כי זה יהפוך אתכם לחזקים יותר.

תלמדו את הערך של כסף, תעבדו, תחסכו.

תלמדו, תיפלו ותקומו כל פעם חזקים קצת יותר.

זהו אין פואנטה. 

הם אפילו לא כאן היום והתגעגעתי לצחוק שלהם. ולהקנטות שלהם אחד את השניה. 

האהבה הגדולה ביותר בחיי. תודה שזכיתי בכם.