But in the end I cry for more

מתיישבת מול מסך העריכה, חסרת מילים
המודעות ממוקדת בכאב העמום בישבן
כשאניח את היד מבעד למכנס ארגיש את החמימות מקרינה
כשאתפשט ואתבונן במראה יישקף אלי נוף אדמדם, כתמים כחולים פה ושם
מקלידה ומודעת לחזה אותו השדונית סימנה במספר דו ספרתי, נע על הטווח שבין צהוב לסגול

הסופש הייתי נסיכה מפונקת וכאובה
לקחתי חלק בשיעור אינטנסיבי
הוא המורה, היא התלמידה, אימפקט הוא החומר שהתכנסנו לתרגל
ואני? לוח בלתי מחיק.

לגופי סט תואם של חזיה ותחתון, ירוק טורקיז כהה ועיטורים כחולים זהובים
כרית סמוך לראש, כרית על כפות הרגליים, ישבן באוויר
הכלים מסודרים על המיטה על מנת שאתרשם מהם אחד אחד ואפנים שבקרוב ייבחנו עלי בקפידה

שני שוטי רכיבה, האחד מעור והשני סיליקון
פלוגר מלטף
כף עץ מקושטת 
סרגל שיכול להצליף ולחרוט על העור
כף מתכת שלרוב תעזור להשתחל לנעל אבל היום קיבלה מטרה נעלה יותר

ברקע הסברים על חימום נכון, כיוון התנועה, מהירות ההצלפה
הוא מדגים והיא חוזרת, הוא מתקן והיא משתפרת
ואני? מחייכת מאוזן אל אוזן
מרשה לעצמי לשחרר שליטה, להתמסר לתחושה
מרשה לעצמי להגיב בהתכווצות, צעקה, צחוק מתגלגל, נשימה עמוקה

הוא שואל אם אפשר לצרף אלמנטים מגבילים
הנהון נלהב ועיניים נוצצות מאשרים לו לקחת ממני את יכולת הדיבור
מהר מאוד הגאג משחרר לי משהו במוח והעיניים מתגלגלות אחורה

הם מעמידים אותי, הידיים נאזקות אל מוט
הוא מצליף, היא יוצרת קשר עין, מתבוננת עמוק 
הם מתחלפים - היא מתרגלת את החומר, הוא בבקרה
ואני? מישירה אליו מבט, מחייכת, מתגרה

לפני הסשן ישבנו ושוחחנו ארוכות
גבולות, איפה כן, איפה פחות, יותר שיבוחים, פחות השפלות
העליתי את נושא הפומביות ושיתפתי כמה אני אוהבת את הרעיון של להראות
חזרה לשיעור, הוא מציע להעביר את השעה הפרטנית למתכונת ציבורית
ואני, עם הפנים לקיר, קשורה ומושתקת, היה ברור שכבר ספגתי הרבה
אבל רק רציתי עוד

מובלת אל קדמת הכיתה, מתרגשת
אני אפילו לא בטוחה ממי וכמה היא מורכבת
זו הבחינה הסופית, השדונית מציגה את החומר שלמדה
זה הזמן שלי להפגין ידע ולזהות את הכלים רק על פי תחושה

כשהוא מתיר אותי, אני שותה מים, מרכיבה משקפיים, מסתובבת
הקהל מוחא כפיים ואני קדה קידה
נבוכה ומרוצה
מסופקת וסמוקה
הם מחבקים אותי חזרה אל המיטה
שם נדבר ונתכרבל
אפטרקר.

תודה על ההקשבה,
ניינור,
מגשימה פנטזיות שלא ידעה שיש לה

נרדמתי לצד השדונית, מותשת לאחר שיחה קשה

כשהתעוררתי חיכתה לי ההודעה:

"I feel safe when I'm in your hands.... Or when your hands are in me..."

ועכשיו

היא לידי, שוכבת

כל כך רגישה שלא מסוגלת לשבת 

 

 

ניינור,

רצה לך במחשבות

ערב שישי
אחרי משמרת מתישה, נסיעה ארוכה, שיחות מלאות תובנות במיטה
ואיכשהו עדיין ערה
כנראה משהו בי רוצה למצות כל רגע איתה

אני אוזרת אומץ
בניסוח שונה, בשפה אחרת, מציעה - "מה אם תעשי אותי תוך כדי שאני נרדמת?"

היא יודעת שזו נקודה רגישה עבורי אבל אחרי שנה של חקירה התקשורת שלנו במקום שמאפשר לשחק איתה
ולי ברור כמה היא קשובה - תאזין למילים, גוף, נשימה
אני אוהבת להיות שלה, בובה, הבובה שלה
לשמוע את החיוך השדוני מאחורי הקול הרך

היא יודעת כמה אני אוהבת את האצבעות שלה ובוחרת להשתמש בידע נגדי
דקות ארוכות מותחת את הגבול בין שינה לערוּת
בוחנת, מלטפת, מעסה, מנשקת
לא נכנסת

בקול מעורפל ועיניים נעצמות אני מתחננת בשקט
שבבקשה
בבקשה בבקשה תעזור ותקל עלי

אני כל כך רוצה אותה וחלק ממני חושש מזה שאהיה ישנה כשזה קורה
אולי עבור עצמי, בעיקר עבורה
אני רוצה להיות ביחד איתה

רגועה ומרגיעה, היא מדריכה אותי להרפות את הגוף, להתמסר לשינה
דואגת להזכיר לי כמה אני רטובה
מוסיפה עוד חומר סיכה
והנה היא, זזה בתוכי
מחליפה בין שתיים לשלוש
מגבירה ומאטה לסירוגין
וזה כל כך טוב

פעם נוספת הרפייה
היא בפנים ללא תזוזה ואני מרשה לגוף להרדם אבל התודעה שלי איפשהו עוד שם
תנועות קטנות בתוכי לאט לאט מתעצמות
היא נכנסת ויוצאת בקצב הולך ועולה
העיניים נפערות - אני בעולם אחר
גלי הגמירה שלי מציפים את האצבעות שלה

 

 

תודה על ההקשבה ולילה טוב,

ניינור,

התגעגעתי לכתוב חוויות חיוביות

I could see her face growing older

Her expression getting softer

Eyes fill up with love

And she is beautiful

 

יכולתי לראות את פניה מתבגרות

הבעתה מתרככת

עיניה מתמלאות אהבה

והיא יפה

 

 

ניינור,

דו לשונית

בדיוק חזרתי מהארץ האמת. ממש רציתי להגיד לך, אבל לא סמכתי על עצמי.
לא סמכתי על עצמי לא להצמיד את הידיים שלך לקיר ולדחוף את הגוף שלי כנגדך בשביל להרגיש את השדיים שלך עלי ואת הפטמות שלך מתקשות בחולצה שאני בחרתי
לא סמכתי על עצמי כי אני יודע איזה סודות את מחביאה מתחת לבגדים ובין הרגליים שלך
לא סמכתי על עצמי לא לזרוק הכל הצידה ולקחת אותך

איך אפשר שלא לקרוע אותך לגזרים ולהרכיב מחדש?
לגוף שלך, למוח שלך, למיניות שלך - יש כוח עלי

 

אתה לא מבין באיזה מקום הכרת אותי, אז
איך הייתי רעבה, כמה הייתי צריכה את החוויה הזו איתך

לקחת אותי למקום שלא ידעתי כמה אני נזקקת לו

 

גם אני

הייתי צריך אותך בשביל לדעת איזה מין גבר אני
מה אני יכול לעשות
לאן אני יכול לקחת אותך
כמה חזק אני יכול להיות

שינית את הדרך שאני מסתכל על עצמי
זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי לממש את זה
וכל רגע נחקק לי בזיכרון

החשמל שעבר לי בגוף, המשיכה המורגשת באוויר
עד היום את גורמת לגוף שלי לפעום

 

עברו מים מאז, צברתי חוויות עוצמתיות
אבל הלילה ההוא שיחרר בי משהו
מישהי שרק חיכתה שיראו אותה
ישחקו איתה
ישחקו בה

 

עברו דברים מאז 

סקס
ואהבה
וכוח
ושליטה

אבל מה שהיה ביננו ביומיים האלו לעולם לא אשכח
לשחרר אותך הפך אותי לגבר שאני היום
לשחק בך גרם לי להבין מי אני

המישהי הזו אולי התחבאה מכל אדם אחר אבל אני ראיתי אותה, ברורה כמו השמש

אחרי כל הזמן שעבר, אני לא מוכן לוותר על הרעיון של לזיין אותך עוד פעם

 

וזה הדדי לחלוטין

אני חושבת שבאותו לילה עוררת בי משהו, חייתי, שמחכה להתבטא שוב

 

רק תדמייני את הרגע, גם אם יעברו עשר שנים, הרגע שאגע בך שוב, שתתמסרי עבורי שוב, ירגיש כאילו לא עברה דקה
את תמיד תהיי שלי

 

ואתה תמיד תהיה שלי

 

אני צריך להוציא אותה ממך שוב, את החיה
את ניני האמיתית שמתחבאת מכולם חוץ ממני

 

באיזשהו מקום אני יודעת שהרשיתי לעצמי ככה להחשף כי ידעתי שאתה אוטוטו עוזב 
ועכשיו תראה אותנו, שנתיים אחרי..

 

..מפנטזים על הפעם הבאה.
וגם בפעם הבאה אני אעזוב

כי אני יודע מה התפקיד שלנו בחיים של השני

אנחנו הכוח
הפראיות
התשוקה שקיימת רק בין שני אנשים שיודעים שאין להם זמן ביחד

 

כימייה של נר עם בעירה מהירה

 

עם האור הכי בוהק
ואורגזמות שנחקקות במוח

 

הייתי רוצה שתזרוק אותי על המיטה
תפעיל עלי את משקל הגוף שלך
תראה אותי מתפתלת
ותהנה מזה

תרסן את התזוזה שלי
תצבוט ותנשוך אותי, תתעלל לי בפטמות
תוציא ממני קולות שלא אוכל להצניע

 

אני רוצה להסתכל עמוק לתוך העיניים שלך
לראות מי את באמת
להוריד ממך כל שכבה של העמדת פנים
ולראות אותך מולי
ערומה פיזית, נפשית ומנטלית

 

תגרום לי לרעוד, תגרום לי לצעוק, תגרום לי להתחנן לעוד

 

אתעלל בך עד שלא תוכלי שלא להוציא קולות

אגרום לך להחנק, לבכות, לרטוט
אשתמש בך כמו הצעצוע שלי

 

ואני אמלמל תודה, שוב ושוב, תודה

 

זה כל מה שאני רוצה ממך

 

---

ניינור,

סוף פתוח

מצבטי הפטמות מחוברים 

אחד מוצמד אלי, האחר אצלה.

ואת? מנצחת על המקהלה,

מכתיבה את הקצב בדממה, משיכה קלה בשרשרת כסופה -

גוררת אנחה.

אחת מייללת, השניה נובחת

נבוכה.

 

ניינור,

גורה טובה

 

 

שיבארי הוא אחד התחומים שיותר קוסמים לי בבדס"מ.

אחד הזכרונות הראשונים שלי עם שיבארי הוא מגיל 16. הופתעתי למצוא בספרייה של התיכון ספרון של אוסף צילומי עירום וארוטיקה גבריים.
באחד הצילומים ישב על על הברכיים עלם חמודות, מבטו כנוע, מאופר קלות ואי אפשר היה שלא לשים לב לחד גבה.
ידיו מאחורי הגב ולגופו רתמה אסתטית שבין השאר החזיקה בשק את איברו הזקור.
אני לא בטוחה באיזה אופן אבל כנראה זה ממש תפס אותי כי את התמונה שלחתי לחברה ולאחר מכן לחבר נוסף ואת האיבר צנזרתי עם לב שציירתי ידנית.
משעשע שכמעט שמונה שנים אחרי אני משתפת אותם בתמונות שלי בחבלים.

התאהבתי בשיבארי בגיל 21.
זו הייתה המסיבה הראשונה אליה יצאתי בסצנה והייתי מלאת חששות. לפני כן אי אפשר באמת לומר שיצאתי אפילו למסיבות רגילות.
אני זוכרת את עצמי נשענת על הבר, שותה משהו, מוזיקה חזקה ברקע, בן הזוג מדבר, בוחנת את הסביבה ונתפסת על המתרחש בכלוב סמוך.
הכלוב גדול ובתוכו ריגר ובאני בעולם משלהם. היא רגועה, עיניים עצומות, שקועה לה בספייס, והוא מרוכז, נהנה לשחק בה ובחבלים, שומר עליה בטוחה.
שילוב כזה של עדינות וחספוס עוד לא ראיתי. הבנתי כמה אני נמשכת ורוצה לחוות גם.

הניסיון הראשון שלי עם חבלים היה לא הרבה זמן אחרי סיום קשר זוגי שהחזיק שנה וחצי.
הכוונה המקורית הייתה בכלל להתנסות איתו בתור נקשרת אבל כשנפגשנו שלושתנו לראשונה על כוס קפה הבנו שיש רצון הדדי במשהו שונה.
ההכירות הזו הולידה את קשר השליטה הכי בריא שהיה לי עד היום. הוא החזיק כמה חודשים נפלאים.
אני מודה על איך שבסשן הראשון הם הקלו על תהליך ההכירות הפיזית שלי עם העולם הזה, כמו טבילה איטית במים קרירים.
זוכרת שישבנו על הספה, הוא מדריך לגבי א' ב' של בטיחות בסיסית בקשירות ואני מנסה להצניע את ההתלהבות ולהתרכז בהסבר.
בפעם השניה שנקשרתי איתם הם במקביל הרכיבו לי גאג וטפטפו עלי שעווה. להזכר בשילוב הזה היום נותן לי מיינדפאק רציני.

 

 

אתמול ישבתי מול הפסיכולוגיות וניסיתי להסביר לה מה תופס אותי כל כך בשיבארי.
דיברתי על תחושת הלחץ הפיזי, עקצוץ סיבי החבלים, המתיחה, איך שהעטיפה גורמת לי להרגיש בטוחה, שאני אוהבת להרגיש מטופלת.
סיפרתי גם על חוויית הקשירה האחרונה שלי - על החלק בו אני הייתי בת ים והוא דייג.
שוהה באותו מנח, לאט לאט המבט שלי הופך להיות מנוכח לעיניים עצומות לגלגול כלפי מעלה תוך כדי שהוא משחק לי בשיער, מושך בעוצמות שונות.
חוויתי ספייס, תחושת ריחוף, וזה היה נפלא. הרגשתי בטוחה בידיים שלו.

כשאני קשורה, גם אם הייתי רוצה לזוז התנועה מוגבלת, אני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלהיות מקובעת בתנוחה ולחוות תחושה.
הסרת האחריות הזו משחררת אותי, ובשקט הנפשי שאני מקבלת יש משהו מדיטטיבי.
אני אוהבת איך שהמשחק בחבלים מחייב הקפדה על תשומת לב הדדית ופותח ערוצי תקשורת נוספים.
עיניים מדברות, נשימות, תזוזות קטנות. בלי להתפעל ולהגיב אליהם מה כל זה שווה?

 

תודה על ההקשבה, סנובם גודם ושנה אזרחית טובה,

ניינור,

נישקתי אותה.

השדונית מבקשת, קולה רך, מתפנק, כמעט מתנצל, בעיניה מבט תחנונים

חלשה מול הפגיעוּת שלה, אני לא מחזיקה מעמד, ונענית

 

מתבוננת, מרותקת אל העונג שלה

אצבע אחר אצבע

נותנת לה הכל

והיא 

נמסה על היד שלי

 

 

ניינור,

היא גורמת לי לרצות לחיות

לא יודעת איך לעכל או איך לכתוב, בכל זאת אנסה.

מסתכלת על קשירות שקשרת אותי, חברות, אחרות, את עצמך. 
זה כל כך מוזר. היד הזו, שבקיץ שעבר הייתי מתבוננת בה, אוחזת בהגה, במשקה אנרגיה, בחבל, במספריים, בסנטר שלי, מנחמת אותי..
היד הזו איננה עוד. פיזית היא קיימת, קבורה באדמה. אבל זה כבר לא אתה.

הלכת, בחרת ללכת, יש משפחה ויש ילדים ויש אנשים קרובים.. אז למה?!
זו זעקת זעם, לא שאלה. אני לא זקוקה לתשובה.

 

עברתי על הארכיון שלך, היית כותב המון. קראתי כותרות שהענקת לפוסטים, אל חלקם נכנסתי.

יש לך פוסט עם הכותרת "הלכתי לתלות את עצמי.". גיחכתי במקום לדמוע. זה בדיוק ההומור שלך.

יש את הפוסט "כשרע לכם, דברו על זה.". הוא הרגיש כמו שיעור שלימדת את עצמך וניסית להעביר הלאה.
אני רוצה לסטור לך את הפוסט הזה בפרצוף ולרענן לך את החומר אבל אתה כבר לא כאן. ענני צמר הגפן המתוק היו סמיכים מדי.

הפוסט "מתחביבי: לקשור.". היית יוצק פסלונים וקושר, שיבארי מוקטן.
התלבטתי אם לקנות אחד מהם ביריד הדוכנים לפני כמה חודשים. זו גם הייתה הפעם האחרונה שהתראינו, לגמרי במקרה.

והאחרון שנכנסתי אליו "סינקופה ואזו-ואגאלית?". קריאה שהעלתה חיוך, זיכרון מהפעם הראשונה שלי איתך בסטודיו.
היית צריך לגזור את החבל.. הרגשתי כל כך הרבה אשמה ואתה הבהרת לי שהבטיחות הפיזית והנפשית שלי חשובה יותר ממנו.
עזרת לחוויה להתקבע בגוונים בהירים במקום להצבע שחור. בקיץ ההוא הגעתי איתך לסטודיו עוד מספר פעמים.

 

אין לי איך לסכם, לארוז יפה ולקשור בסרט. אני לא רוצה להפרד סופית.
אקח את הזמן, אקרא עוד, אמשיך לתת לעיניים לבחור כותרות.

תודה שקראתם, תקראו גם אצלו, אותו.

ניינור.

בדיוק דיברתי עלייך עם מישהו האמת, החלפנו סיפורי קרבות
סיפרתי לו על מישהי שהייתי איתה פעם, ושהצלפתי בה עם החגורה שלי עד שהיא דיממה וזה ממש הלחיץ אותי כי לא התכוונתי, וכשאמרתי לה היא לא נלחצה או משהו, היא פשוט התלהבה ממש והתחילה לחפש את הפצע ואמרה שמלא זמן היא חיכתה לזה וביקשה שאני אמשיך

הצלפת בי עם החגורה שלך??? מדהים מה הרגעים שכל אחד זוכר

מדהים שאת לא זוכרת
מה את כן זוכרת? בטח שאני שם גלידה במיקרו

אני זוכרת כמה היה קשה לי לקום אחרי שהייתי על הרצפה, נשענת על הקרסוליים
אני זוכרת רגע ספציפי שהסתכלתי במראה שהייתה דלת הארון שלך וראיתי אותך מעלי מזיין אותי ואני כולי מבולגנת והחזקת אותי שאסתכל
אני זוכרת שבחרת לי את הבגדים מתוך כמה אופציות
גם היו לך כל מיני מחוות ג'נטלמניות כאלו שהדליקו אותי
הצעת לי הרבה פעמים מים כשהייתי צריכה
עזרת לי לקום כשהתקשיתי 
הושבת אותי מול פרק של what we do in the shadows

אני זוכר ביום הראשון שנסענו אליי והחזקתי את השיער שלך כל הדרך שתסתכלי קדימה, והייתה מישהי ברכב לידינו שהסתכלה עלינו במבט מאשר
בהסתכלות אחורה הייתי עושה יותר 

מה למשל?

שולף את הציצים המדהימים שלך, משפשף את הדגדגן שלך בזמן שאתן יוצרות קשר עין

וואי אין מצב שהייתי זורמת אז

והיום?

יש טיפונת של סיכוי

אממ כשזה אני, את וטיפונת של סיכוי מרגיש לי שזה יקרה

 

---

ניינור..?

זכרונות נעימים.