סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

But in the end I cry for more

הדגיגים שבראשי. לא חייבים להבין. מוזמנים להתבונן.
לפני שנתיים. 25 בפברואר 2022 בשעה 15:33

קרו יותר מדי דברים לאחרונה, סיטואציות שלא חלמתי שאהיה נוכחת בהן, לטוב ולרע.

החלטתי להעניק לכם טעימה.

 

 

נחטפתי בסופש ליום של עבודה ופינוקים. יום שגרם לי להרגיש חלק.

באיזשהו שלב אנחנו לוקחים הפסקה ואני מקבלת הוראה להתפשט לגמרי וללכת להכין להם צ'אי.

נבוכה וחשופה אני חוזרת עם הכוסות הרותחות.

ברגע שנשכבתי עם הראש על הירך שלו הבנתי שמולי על השולחן מונח פריט חדש.

"את יודעת מה זה?" אתה שואל.

הוא צהוב, שמן ומוארך ואני עונה בביישנות שכן.

 

על הספה בסלון, עירומה, שוכבת על הגב, ראשי עדיין מונח על הירך של טלר וליד הרגליים הפתוחות שלי יושבת לי ומעבירה אותו על הבטן,

בלי למהר מתקרבת יותר ויותר לאיפה שאני רגישה.

מהרהרת שוב ברגעים בהם הייתי חתולה מפונקת,

חושבת על הרטט החזק ואיך שהויברטור החליק פנימה ולקח לי זמן להבין שזו אני שמתפעלת.

ואיך שלפתע לקחת פיקוד והכנסת אותו אלי חזק שוב ושוב וזה היה טוב וראו שנהנית מכל רגע.

 

 

יום האהבה מעולם לא קרץ לי, אך כשהיא הציעה שנלך למסיבה התלהבתי.

שמחתי להזדמנות נוספת לבלות איתה באווירה בדס"מית ומשוחררת.

אם יש משהו שהיה לי חסר זה קשרים חסרי אינטרסים מיניים עם עלמות בדס"מיות כמוני.

זה משהו שרציתי הרבה זמן ורק לאחרונה יצא לי ליצור עוד.

התארגנו, התייפיפנו, צילמנו תמונות.

אני לא מבינה כלום באיפור כך שכשהיא הכריזה שתאפר אותי הייתי אסירת תודה.

בלעדיהם לא הייתי מצליחה לצאת מאזור הנוחות שלי ולהנות.

 

בתחילת הערב היה לי קשה.

בן הזוג לאירוע היה מנותק ומכונס בתוך עצמו.

לא רציתי ללחוץ כך שבעיקר ישבתי לידו בשקט כשעישן ונתתי לו לחבק אותי ולהתרפק עלי.

זה בלבל אותי - רציתי לשדר מיניות קלילה ובמקום זה הייתי ניינור העוטפת והמנחמת.

כשנכנסנו לאזור רחבת הריקודים הוא חיבק, נישק ונשך אותי חזק.

הרגשתי כאילו זו יכולה להיות כל אחת ובמקרה הוא פורק עלי את העומס הרגשי שלו.

 

 

התחלתי לזהות אנשים שאני מכירה ולהכיר חדשים.

אחת מהן הייתה בחורה ששמתי עליה עין כבר כנכנסנו - צנומה, מקועקעת וראסטות שאי אפשר היה לפספס.

ניגשתי אליה והצגתי את עצמי, אמרתי לה כמה היופי וההוויה שלה תפסו אותי ושאלתי אם אוכל לנשק אותה.

היא החמיאה לי חזרה וענתה בחיוך שכן.

מודה שזה ריגש אותי. לא העליתי כל דעתי שאני ברמה שלה וכשהעזתי גיליתי אחרת.

 

הצטרפתי כשלקחו והשכיבו אותה על השולחן (כמובן בהסכמה).

ליטפתי את הראש שלה, נישקתי ואמרתי לה כמה היא טובה כששבחורה נוספת דחסה את התחתון לפיה וניגשה למלאכה בעוד הדייט שלי משאיר את הרגליים הרועדות שלה פתוחות.

הקולות, הרעידות, ההבעות והגמירות שלה העידו על איך שהיא נאבדה ברגע.

זה היה מראה כל כך יפה לחזות בו.

 

תודה על ההקשבה וסופש נעים,

ניינור.

נתראה במסיבה הבאה?

 

 

לפני שנתיים. 7 בפברואר 2022 בשעה 23:00

תכלס? אני לא בוחרת, הם מחליטים בשבילי

לילה טוב,

ניינור

תודה לך ג'ון

לפני שנתיים. 18 בינואר 2022 בשעה 17:17

הפעם התחלנו אחרת, ללא טקס. מה כן היה? החלפת מבטים והנהון קל. הגיעה העת, זה הזמן.

ניגשת למחשב והפעלת את הפלייליסט, בכלל שכחתי שהייתה מוזיקה ברקע בפעם שעברה.

רק לפני כמה דקות סיכמנו שיחה ארוכה על ההגדרה שלנו, מה מתאים ומה פחות בתוכה.

מאוד ריגש אותי כשהוא אמר שבפנטזיות אני רק איתם והם מחליטים עם מי אני בתקשורת מינית ולאן אני יוצאת לבלות כשזה בדס"מי.

כיף לדעת מה הולך בראש אבל טוב להיות מחוברים למציאות ולמה שנכון לסוג הקשר.

 

אחרי הפגישה הקודמת שלנו, דאגתי ליידע אתכם כמה אני רוצה להרגיש את השפתיים שלכם על שלי, ליזום נשיקה, להיות עם חופשיות תזוזה ולנשק בצורה פעילה.

לא קיבלתי תשובה ברורה אם ביצוע של כזה אקט הוא לגיטימי, אז המתנתי בסבלנות ובינתיים הכנתי את עצמי נפשית לאופציה שפחות יתאים.

רק כשעמדתם מולי בתור טלר ולי הבנתי במה עולה לי הבעת רצון שכזה, שעל מנת לקבל את הנשיקות בהן אני כה חושקת אני צריכה לאבד את זה.

כשהפה שלי הוצמד לפטמה המושלמת שלה הקדשתי לה את אותה תשומת לב שייחלתי להעניק לשפתיים שלה.

נשיקות קטנות ועדינות, מתגברות, מתעצמות. הלשון מצטרפת ומפעילה לחץ, עוטפת.

-

 

יש שתי סיטואציות ספציפיות מראשון בערב שלא מפסיקות לרוץ לי במחשבות. עד שלא אעלה אותן על הכתב לא יושלם תהליך העיכול מולן.

בהן בחרתי להתמקד היום:

 

הכי קשה עבורי בסשן היה ההצלפות האכזריות שקיבלת ממנו תוך ההתרפקות עליה. 

זה היה דומה לרגע בהתחלה בו לחי אחת שלי נחה על כף היד הרכה שלה והשניה ספגה סטירה ועוד סטירה ועוד סטירה.

יש משהו מערער בדיסוננס בין נחמה לכאב.

שכבתי על הבטן, הישבן מוגבה בעזרת כרית, פני קבורות בירך שלה והיא מלטפת, מספקת מקום בטוח.

קיבלתי הצלפות. עוד ועוד הצלפות. 

שוט רכיבה, פלוגר, ספנקר, זנב דרקון - כל אחד מאיים בצורה שונה. אחד ממוקד, האחר צורב, עוד אחד מתפזר שווה.

אמרתם שאני מתמודדת יפה אבל צריכה עוד ללמוד להתמקד, להכיל, לתת לכאב פרשנות חדשה.

הוריתם לי לנשום עמוק, להרגע, להתרכז בתחושה במקום מסוים, עודדתם אותי לא להגביל את התגובה.

מצאתי את עצמי מאותגרת בצורה חדשה, פחות זזה, יותר צועקת, מתייפחת בקולי קולות, כמעט בוכה. 

זה היה גם השלב בו ריחפתי הכי גבוה וחוויית את הספייס בעוצמה.

מאוחר יותר לי שיתפה שהרגישה שאני על הסף ובתגובה עטפה וליטפה אותי עוד יותר.

 

אחרי שלקחנו הפסקה קלה של חיבוק וכוס מים שהגשתם והוריתם שאשתה עברנו לשיבארי.

הפעם התמודדתי עם קשירה יותר קשוחה מההתנסות הקודמת. 

ישובה על המזרן, עם רגליים משולבות, סובבתי את הכתפיים אחורה וקירבתי את השכמות, כל יד מחזיקה מאחור במרפק הנגדי, הוא קיבע אותן בטי-קיי אותו הוא חיבר לרגליי ומשך קדימה, יוצר קשירת קרקע שמחייבת אותי להסתכל מטה.

כל אותה העת היא מתבוננת עלינו ומדי פעם המבטים מצטלבים ונשארים, בוחנים.

לי אוהבת להסתכל על טלר מתעסק במלאכת הקשירה.

אני עוד לא מבינה את משמעות ההגבלה בה אני נתונה, אבל אני לא דואגת, תוך דקות ספורות אדע.

 

אתם מציגים לי את הגאג, הוא שחור ורך, פחות מאיים ממה שדמיינתי, אבל בהחלט עושה את העבודה.

טלר מתרגל איתי איך מבקשים לעצור ואנחנו ממשיכים. 

הכל מאוד רגוע וההבדל היחיד הוא שכבר אין לי את היכולת לדבר, לקחתם ממני את האופציה.

עוד סוג של איבוד שליטה על עצמי הוא שקשה לבלוע את הרוק המצטבר והוא מאיים לנזול מפי.

הוא מתחיל לגעת לי באזור רגיש, מבהיר שאין לאן לברוח.

אני מתחילה לנשום קצר ומהר, להוציא קולות של תלונה תוך כדי שאתם מדברים ביניכם על לחנוך את מתנת האירוסין שקיבלתם ממני - נר למשחקי שעווה.

מצד אחד הרעיון מלחיץ אותי, מצד שני אני לא מתנגדת, מצד שלישי אין לי איך פאקינג לספר. אני מחוץ לדיון וזו חוויה חדשה. 

הגובה ממנו נוחתת הטיפה משפיע על עוצמת הכאב וההפתעה. כל אחת צורבת ומקפיצה, מה שמחדש את המודעות לנוכחות של החבל סביבי. 

רק כשהסירו אותו הבנתי איזה שחרור נפשי הקיום של הגאג עלי הביא. 

לפעמים כשאני נרגשת או נבוכה אני ממלאת את השקט ברצף בלתי נגמר של מילים שנובע מהמתח ותחושת אחריות על הסביבה שאני ממציאה ביני לבין עצמי.

כשהם לקחו ממני את יכולת הדיבור נוסף מימד של שלווה. לא הייתי טרודה ולא היה ממה לדאוג, כי כרגע מחליטים בשבילי. אני משוחררת, אין צורך במילים שלי.

 

אני רוצה להבהיר, ביום יום מאוד חשוב לי להיות מסוגלת לדבר, להחליט מה אני אומרת, כמה ולמה. אבל כאן זה היה שונה, הפוך, רגע כל כך חשוף בו אני נותנת את עצמי לכם.

זו הייתה חוויה תרפית עבורי.

 

תודה על ההקשבה וערב טוב,

ניינור

צמאה לעוד

לפני שנתיים. 16 בינואר 2022 בשעה 23:22

שוכבת במיטה

מהרהרת בסשן שהיה

מיני יותר מהפעם הראשונה

משהו מזמזם למטה, לא נותן מנוחה

גוּרה מגוּרה עוצמת עיניים

שולחת ידיים

מפנקת את עצמה

 

לילה טוב, 

ניינור

עכשיו אפשר ללכת לישון

רגועה

לפני שנתיים. 9 בינואר 2022 בשעה 20:49

טלר ולי,

מקווה שנתראה בקרוב

מה לעשות שהחיים עמוסים

ביום יום מלא תוכניות ואירועים משמחים.

ובינתיים היישר מחדר אמת או חובה - מחשוף עמוק בצנזור קל

 

 

ניינור,

מכופתרת משובצת ובטן לבנה

לפני שנתיים. 22 בדצמבר 2021 בשעה 17:51

"על ארבע". טוב שווידאתי מראש שזו עמידת שש כי אחרת היה כאן מצעד בושות. 

אני מקבלת הוראה לקער את הגב ולהבליט את הישבן.

הפעם אני מזהה אותם בשמותיהם - שוט סוסים ופלוגר (טוב שאמרתי בפ' לא דגושה- מצעד בושות כבר הזכרתי?).

הם מבקשים ממני עזרה ולרגע אני מתבלבלת אבל הכל מתבהר כשאני מבינה שמדובר בעזרה בספירה.

אני מנסה להיות שנונה ומוסיפה שאין לי בעיה כי עשיתי חמש יחידות במתמטיקה.

אחד הדברים שיותר שימחו אותי היו שלפני שימוש בכל שוט הוא הרחיב עליו במידע כביכול יבש שאותי ריתק והוסיף שהסיבה שהוא מפרט היא כי הוא רואה בי פוטנציאל לשולטת. 

ידוע לי שקיים בי צד דומיננטי הצמא לביטוי ומנגד מתמודד מול חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.

עצם ההכרה שלהם בחלק הזה והפנטזייה לחנוך אותי בתור שולטת עושה אותי מאושרת.

"תוציאי את הלשון ותעקבי אחר האצבע שלי. אסור להכניס" הוא מוביל אותי לאט במעלה הזרוע שלה אל כיוון הצוואר ומטה אל החזה והיא מוציאה קולות מתוקים של הנאה.

תוך כדי אני מבינה שהלשון שלי מתייבשת ואני מתקשה למלא אחר ההוראות שקיבלתי.

כך למעשה זכיתי להכיר את זנב הדרקון האימתני שהותיר בי משולשים זמניים של שריפה צורבת כמחיר הפעמים שהלשון טעתה ורצתה להכנס חזרה.


"פה מעט פתוח ואת לא זזה" היא מתקרבת ומתחילה לנשק את פניי בעדינות, מעירה שוב על האף הקפוא שלי.

העינוי האמיתי מתחיל כשהיא מגיעה לשפתיים. מפלרטטת, מלקקת, בוחנת את הסבלנות שלי.

לבסוף כשהיא מתרחקת היא מותירה אותי בהלם ניכר לעין והם צוחקים.

אם כבר נשיקות - כל כך נהניתי לחזות ברגעי האינטימיות שלהם.

לצפות בעוד הם מעליי מתנשקים, מתמזמזים, נוגעים ומתגרים, ואני שוכבת, מתפעלת מהיופי וצוברת רצון ליחס (תנו לי תשומת לב!)

-


אחרונה חביבה הייתה התחלה של הגשמת חלום ישן שלבש צורה של התנסות ראשונה בתור נקשרת.

מוקדם יותר, לפני תחילת הסשן, ישבנו על הספה והוא הסביר לי על החבלים שברשותם, על התחושה שמשתנה עם השימוש והכביסות. 

כבר אז רציתי להרגיש את החבלים עלי והזכרתי לעצמי שאני צריכה להיות סבלנית.

בעוד הוא מבצע עלי קשירה בסיסית הוא המשיך לספר כיצד היא ממקדת את המשקל בנקודה ספציפית וכך החבל לא מצטמצם סביב שורש כף היד ו"חונק" אותו. 

עוד הוא הסביר איך בודקים מה מצב האיבר הקשור, שתחושת הנמלול לא מוגזמת ושאין עצב שנפגע וציין שתמיד צריכות להיות מספריים בקרבת מקום.

הייתי שקועה בהסברים ובתחושה הממכרת שהיא נתנה לי - עוטפת ומלטפת אותי מאחורה, משחקת לי בשיער ואוספת לזנב סוס, הבובה שלה. 

כל כך שקועה הייתי שלא שמתי לב לאיזה מנח הגוף שלי הוכנס. מתי זה קרה בכלל?

הידיים מורמות והקשר המתנוסס מעל המותניים שלי מורגש עם כל נשימה ומדגיש את החזה שכלוא בתוכו.

זו הייתה הרגשה שחיכיתי לחוות.

כמעט לא האמנתי שזה קורה אבל הסנסציה הזכירה לי שזה אכן המצב ואכן התנועה שלי מוגבלת ושאם יעלה החשק יש להם האפשרות לשחק בי כמה שרק ירצו.

טוב לי ככה, במקום הזה. אני שמחה.

 

טלר, לי,
עטפתם אותי בשמיכות, ווידאתם שהחימום מגיע אלי, ליטפתם אותי ברכות והגשתם לי כוס מים.

שאלתם מה אהבתי, מה פחות. מרחפת בערפל, אני מניחה את הראש על הירך שלך ומתנמנמת.

כל אותו זמן אתם שוכבים-ישובים בספה ואני על המזרן תחתיכם. כאן מרגיש נכון, לכאן אני שייכת כשאני לצידכם.

ההבנה הנעימה מחלחלת - זה האפטר קייר הראשון שלי. 

-

 

תודה על ההקשבה,

ניינור.

קר לי בידיים, חמים לי בלב.

לפני שנתיים. 21 בדצמבר 2021 בשעה 22:04

כשהיא הכריזה "שנתחיל?" כוס הקפה שלה עוד הייתה חצי מלאה, דבר שתפס את תשומת ליבי.

היא הניחה אותה בצד וצעדה אל הקופסא המלבנית, מוציאה אזיקים אדומים-שחורים מרופדים.

הוא עומד לימיני, היא לשמאלי, עונדים ומהדקים לשורשיי כפות ידיי את התכשיט הפונקציונלי,

מוודאים שאף אחד לא הקל או הקשה עלי יותר מדי ומסבירים שהרגע הטקסי הזה מסמן את תחילתו הרשמית של הסשן.

אני מודה שבאותה שניה משהו באוויר השתנה.

-


הרגע בו הבנתי לראשונה שאני לא יכולה לברוח, גם לו רציתי, היה כשהוא דחף אותי אחורה ולא היה לי איך לבלום את הנפילה.

רק לפני מספר שניות קיבלתי את ההוראות "ברכיים" ו"תמקמי את הידיים מאחורי הגב".

עיני ממוקדות עליו, היא מחוץ לטווח הראייה מתעסקת באזיקים ולפתע קליקים - יד אל יד, רגל אל רגל.

חזרה למציאות. 

הגב שלי התעגל והראש פגע במזרן ואני שומעת אותו שואל משהו בסגנון של "את מבינה? זו המשמעות של חוסר אונים".

לא התאפקתי ועניתי בטון חצי מתמסכן - חצי מתגרה "אוי לא" 

למזלי הם התחילו לצחוק והודו שההתחצפות משעשעת ותעבור ללא השלכות.

חייכתי. אני סוף סוף כאן, לרשותכם, תחת מרותכם.

אותו חיוך ילווה אותי לאורך כל הסשן, שעכשיו, לאחר מחשבה, אני מבינה - הסשן הראשון שלי.

-


"תורידי עבורנו את החולצה", ישובים על הספה, במרחק שמאפשר לסרוק כל פינה, הם מתבוננים.

"לאט בבקשה" מוסיפים.

כל כך חיכיתי לרגע הזה מולכם, אבצע מופע לכבודכם. 

אני מתחילה להרים את החולצה, עוצרת ללטף את הבטן הלבנה.

כשאני מגיעה לחזה לא מאחרות להגיע קריאות התרשמות והערת צד שלה שזיהתה את מותג החזיה.

למשמע דבריה חייכתי בהסכמה, יודעת שמתחת למכנס מסתתר תחתון פרחוני שמשלים את הסט ובוחרת שלא לשתף במילים, הרי לא יפה לספיילר.

אני מקבלת הוראה זהה עבור המכנסיים, לא ממהרת, מתירה את הכפתור והרוכסן, משחררת לחופשי את שאר הבטן.

מתחילה להפשיל את המכנס וחושפת את התפנית בעלילה.

עומדת במקום, גב זקוף. אינני קפואה, אלא מתנועעת לצדדים בגלים עדינים, שומרת על קשר עין ומחייכת. שילוב לא רגיל של ביטחון ומבוכה קלה.

"תסתובבי ותשעני עם הידיים על הקיר" הם מתקרבים ולאחר שמתקבל OK ממני מתחילים לגעת במקביל בבטן ובגב, מגע מלטף.

"איך זה מרגיש? לדעת ששני זוגות ידיים נוגעים בך?"

זה המגע הראשון שלהם בעור החשוף שלי וזה מרגיש חדש ואני מתנשפת וזה מרגיש כאילו הם מתגרים בי.

-


שכובה על הגב, הוא יושב לידי ותוך כדי שמחטא אותו שואל "את יודעת מה זה?"

יש לי מושג קלוש אך השם ברח ולכן אני מנידה לשלילה. "גלגל כאב" הוא משלים ומספר כמה קל ונוח הוא בידיי השולט

וכמה יפה שאפשר להשתמש בו בכל מקום ואיך שבקושי נשארים ממנו סימנים. 

הוא מתחיל להדגים עוצמות שונות באזורים שונים בגוף, ואני מתחילה להבין איפה אני רגישה יותר ואיפה פחות אבל יש לי תחושה שהוא ידע לפני.

"ברכיים", ישובה כשהמשקל נשען על הרגליים בצורה שלא נוחה לי וכפות הידיים פתוחות כלפי מעלה.

"תוציאי את הלשון" מותחת אותה החוצה והוא מפעיל עליה לחץ עם מכשיר הפלא ומגלגל.

זה גם אזור הזמן בו למדתי לענות לשאלה "כמה?" במספר הראשון שעולה לי לראש. מציין את רמת הכאב ועוזר להם ללמוד אותי.

שוב על הגב, כיסוי עיניים מונע ממני לראותם. כללי המשחק פשוטים - אם אני מנחשת נכון בידיי מי גלגל הכאב אין השלכות נוספות.

כשהיא מעבירה אותו על המפשעה שלי נפלט ממני קול שלא צפיתי מראש.

-

 

תודה על ההקשבה וליל מנוחה,

ניינור

המשך יבוא

לפני שנתיים. 21 בדצמבר 2021 בשעה 0:28

ניינור

שמי כאן הוא ניינור

ועכשיו גם שם, מולם

הם נתנו לי אותו מחדש

וכעת הוא שלי

ואני שלהם

 

בובה למשחק משותף

צעצוע חדש, ריח של נקי

איפוק - עוד לא שוברים

עדיין לא מפרקים ומרכיבים

כן מכירים, נוגעים, מלטפים

עד שכל האיזורים מכוסים

 

אפשר להלביש, רצוי להפשיט

ומתחת לחולצה ולמכנס

שיורדים מולם במופע מתואם

מסתתרים תחתון וחזייה בצבע עמוק

ובובה שעומדת ולא מסיטה מבט

מסתכלת ישר בעיניים

 

היא לא מתאפקת ומתחילה לרקוד

להפתעתם פוצחת במחול עדין

משמרת את המבט

וזוממת להפנט

להפיל

"שנתחיל?"

לפני שנתיים. 6 בדצמבר 2021 בשעה 22:51

"אנחנו מתחרמנים ממבוכה, זה כיף לנו להביך אותך"

לאט לאט.

נשיקות עדינות על לחיים נעימות.

 

לילה טוב, ניינור

מרוגשת ברמה שזה כבר מביך.

 

 

 

לפני 3 שנים. 10 בנובמבר 2021 בשעה 20:26

הצחקתי את עצמי יותר מדי

לילה טוב, ניינור.

התחלה חדשה.