But in the end I cry for more

טלר ולי,

מקווה שנתראה בקרוב

מה לעשות שהחיים עמוסים

ביום יום מלא תוכניות ואירועים משמחים.

ובינתיים היישר מחדר אמת או חובה - מחשוף עמוק בצנזור קל

ניינור,

מכופתרת משובצת ובטן לבנה

"על ארבע". טוב שווידאתי מראש שזו עמידת שש כי אחרת היה כאן מצעד בושות. 

אני מקבלת הוראה לקער את הגב ולהבליט את הישבן.

הפעם אני מזהה אותם בשמותיהם - שוט סוסים ופלוגר (טוב שאמרתי בפ' לא דגושה- מצעד בושות כבר הזכרתי?).

הם מבקשים ממני עזרה ולרגע אני מתבלבלת אבל הכל מתבהר כשאני מבינה שמדובר בעזרה בספירה.

אני מנסה להיות שנונה ומוסיפה שאין לי בעיה כי עשיתי חמש יחידות במתמטיקה.

אחד הדברים שיותר שימחו אותי היו שלפני שימוש בכל שוט הוא הרחיב עליו במידע כביכול יבש שאותי ריתק והוסיף שהסיבה שהוא מפרט היא כי הוא רואה בי פוטנציאל לשולטת. 

ידוע לי שקיים בי צד דומיננטי הצמא לביטוי ומנגד מתמודד מול חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.

עצם ההכרה שלהם בחלק הזה והפנטזייה לחנוך אותי בתור שולטת עושה אותי מאושרת.

"תוציאי את הלשון ותעקבי אחר האצבע שלי. אסור להכניס" הוא מוביל אותי לאט במעלה הזרוע שלה אל כיוון הצוואר ומטה אל החזה והיא מוציאה קולות מתוקים של הנאה.

תוך כדי אני מבינה שהלשון שלי מתייבשת ואני מתקשה למלא אחר ההוראות שקיבלתי.

כך למעשה זכיתי להכיר את זנב הדרקון האימתני שהותיר בי משולשים זמניים של שריפה צורבת כמחיר הפעמים שהלשון טעתה ורצתה להכנס חזרה.

- 

"פה מעט פתוח ואת לא זזה" היא מתקרבת ומתחילה לנשק את פניי בעדינות, מעירה שוב על האף הקפוא שלי.

העינוי האמיתי מתחיל כשהיא מגיעה לשפתיים. מפלרטטת, מלקקת, בוחנת את הסבלנות שלי.

לבסוף כשהיא מתרחקת היא מותירה אותי בהלם ניכר לעין והם צוחקים.

אם כבר נשיקות - כל כך נהניתי לחזות ברגעי האינטימיות שלהם.

לצפות בעוד הם מעליי מתנשקים, מתמזמזים, נוגעים ומתגרים, ואני שוכבת, מתפעלת מהיופי וצוברת רצון ליחס (תנו לי תשומת לב!)

-

אחרונה חביבה הייתה התחלה של הגשמת חלום ישן שלבש צורה של התנסות ראשונה בתור נקשרת.

מוקדם יותר, לפני תחילת הסשן, ישבנו על הספה והוא הסביר לי על החבלים שברשותם, על התחושה שמשתנה עם השימוש והכביסות. 

כבר אז רציתי להרגיש את החבלים עלי והזכרתי לעצמי שאני צריכה להיות סבלנית.

בעוד הוא מבצע עלי קשירה בסיסית הוא המשיך לספר כיצד היא ממקדת את המשקל בנקודה ספציפית וכך החבל לא מצטמצם סביב שורש כף היד ו"חונק" אותו. 

עוד הוא הסביר איך בודקים מה מצב האיבר הקשור, שתחושת הנמלול לא מוגזמת ושאין עצב שנפגע וציין שתמיד צריכות להיות מספריים בקרבת מקום.

הייתי שקועה בהסברים ובתחושה הממכרת שהיא נתנה לי - עוטפת ומלטפת אותי מאחורה, משחקת לי בשיער ואוספת לזנב סוס, הבובה שלה. 

כל כך שקועה הייתי שלא שמתי לב לאיזה מנח הגוף שלי הוכנס. מתי זה קרה בכלל?

הידיים מורמות והקשר המתנוסס מעל המותניים שלי מורגש עם כל נשימה ומדגיש את החזה שכלוא בתוכו.

זו הייתה הרגשה שחיכיתי לחוות.

כמעט לא האמנתי שזה קורה אבל הסנסציה הזכירה לי שזה אכן המצב ואכן התנועה שלי מוגבלת ושאם יעלה החשק יש להם האפשרות לשחק בי כמה שרק ירצו.

טוב לי ככה, במקום הזה. אני שמחה.

- 

טלר, לי,
עטפתם אותי בשמיכות, ווידאתם שהחימום מגיע אלי, ליטפתם אותי ברכות והגשתם לי כוס מים.

שאלתם מה אהבתי, מה פחות. מרחפת בערפל, אני מניחה את הראש על הירך שלך ומתנמנמת.

כל אותו זמן אתם שוכבים-ישובים בספה ואני על המזרן תחתיכם. כאן מרגיש נכון, לכאן אני שייכת כשאני לצידכם.

ההבנה הנעימה מחלחלת - זה האפטר קייר הראשון שלי. 

-

תודה על ההקשבה,

ניינור.

קר לי בידיים, חמים לי בלב.

כשהיא הכריזה "שנתחיל?" כוס הקפה שלה עוד הייתה חצי מלאה, דבר שתפס את תשומת ליבי.

היא הניחה אותה בצד וצעדה אל הקופסא המלבנית, מוציאה אזיקים אדומים-שחורים מרופדים.

הוא עומד לימיני, היא לשמאלי, עונדים ומהדקים לשורשיי כפות ידיי את התכשיט הפונקציונלי,

מוודאים שאף אחד לא הקל או הקשה עלי יותר מדי ומסבירים שהרגע הטקסי הזה מסמן את תחילתו הרשמית של הסשן.

אני מודה שבאותה שניה משהו באוויר השתנה.

-

הרגע בו הבנתי לראשונה שאני לא יכולה לברוח, גם לו רציתי, היה כשהוא דחף אותי אחורה ולא היה לי איך לבלום את הנפילה.

רק לפני מספר שניות קיבלתי את ההוראות "ברכיים" ו"תמקמי את הידיים מאחורי הגב".

עיני ממוקדות עליו, היא מחוץ לטווח הראייה מתעסקת באזיקים ולפתע קליקים - יד אל יד, רגל אל רגל.

חזרה למציאות. 

הגב שלי התעגל והראש פגע במזרן ואני שומעת אותו שואל משהו בסגנון של "את מבינה? זו המשמעות של חוסר אונים".

לא התאפקתי ועניתי בטון חצי מתמסכן - חצי מתגרה "אוי לא" 

למזלי הם התחילו לצחוק והודו שההתחצפות משעשעת ותעבור ללא השלכות.

חייכתי. אני סוף סוף כאן, לרשותכם, תחת מרותכם.

אותו חיוך ילווה אותי לאורך כל הסשן, שעכשיו, לאחר מחשבה, אני מבינה - הסשן הראשון שלי.

-

"תורידי עבורנו את החולצה", ישובים על הספה, במרחק שמאפשר לסרוק כל פינה, הם מתבוננים.

"לאט בבקשה" מוסיפים.

כל כך חיכיתי לרגע הזה מולכם, אבצע מופע לכבודכם. 

אני מתחילה להרים את החולצה, עוצרת ללטף את הבטן הלבנה.

כשאני מגיעה לחזה לא מאחרות להגיע קריאות התרשמות והערת צד שלה שזיהתה את מותג החזיה.

למשמע דבריה חייכתי בהסכמה, יודעת שמתחת למכנס מסתתר תחתון פרחוני שמשלים את הסט ובוחרת שלא לשתף במילים, הרי לא יפה לספיילר.

אני מקבלת הוראה זהה עבור המכנסיים, לא ממהרת, מתירה את הכפתור והרוכסן, משחררת לחופשי את שאר הבטן.

מתחילה להפשיל את המכנס וחושפת את התפנית בעלילה.

עומדת במקום, גב זקוף. אינני קפואה, אלא מתנועעת לצדדים בגלים עדינים, שומרת על קשר עין ומחייכת. שילוב לא רגיל של ביטחון ומבוכה קלה.

"תסתובבי ותשעני עם הידיים על הקיר" הם מתקרבים ולאחר שמתקבל OK ממני מתחילים לגעת במקביל בבטן ובגב, מגע מלטף.

"איך זה מרגיש? לדעת ששני זוגות ידיים נוגעים בך?"

זה המגע הראשון שלהם בעור החשוף שלי וזה מרגיש חדש ואני מתנשפת וזה מרגיש כאילו הם מתגרים בי.

-

שכובה על הגב, הוא יושב לידי ותוך כדי שמחטא אותו שואל "את יודעת מה זה?"

יש לי מושג קלוש אך השם ברח ולכן אני מנידה לשלילה. "גלגל כאב" הוא משלים ומספר כמה קל ונוח הוא בידיי השולט

וכמה יפה שאפשר להשתמש בו בכל מקום ואיך שבקושי נשארים ממנו סימנים. 

הוא מתחיל להדגים עוצמות שונות באזורים שונים בגוף, ואני מתחילה להבין איפה אני רגישה יותר ואיפה פחות אבל יש לי תחושה שהוא ידע לפני.

"ברכיים", ישובה כשהמשקל נשען על הרגליים בצורה שלא נוחה לי וכפות הידיים פתוחות כלפי מעלה.

"תוציאי את הלשון" מותחת אותה החוצה והוא מפעיל עליה לחץ עם מכשיר הפלא ומגלגל.

זה גם אזור הזמן בו למדתי לענות לשאלה "כמה?" במספר הראשון שעולה לי לראש. מציין את רמת הכאב ועוזר להם ללמוד אותי.

שוב על הגב, כיסוי עיניים מונע ממני לראותם. כללי המשחק פשוטים - אם אני מנחשת נכון בידיי מי גלגל הכאב אין השלכות נוספות.

כשהיא מעבירה אותו על המפשעה שלי נפלט ממני קול שלא צפיתי מראש.

-

תודה על ההקשבה וליל מנוחה,

ניינור

המשך יבוא

ניינור

שמי כאן הוא ניינור

ועכשיו גם שם, מולם

הם נתנו לי אותו מחדש

וכעת הוא שלי

ואני שלהם

בובה למשחק משותף

צעצוע חדש, ריח של נקי

איפוק - עוד לא שוברים

עדיין לא מפרקים ומרכיבים

כן מכירים, נוגעים, מלטפים

עד שכל האיזורים מכוסים

אפשר להלביש, רצוי להפשיט

ומתחת לחולצה ולמכנס

שיורדים מולם במופע מתואם

מסתתרים תחתון וחזייה בצבע עמוק

ובובה שעומדת ולא מסיטה מבט

מסתכלת ישר בעיניים

היא לא מתאפקת ומתחילה לרקוד

להפתעתם פוצחת במחול עדין

משמרת את המבט

וזוממת להפנט

להפיל

"שנתחיל?"

"אנחנו מתחרמנים ממבוכה, זה כיף לנו להביך אותך"

לאט לאט.

נשיקות עדינות על לחיים נעימות.

לילה טוב, ניינור

מרוגשת ברמה שזה כבר מביך.

הצחקתי את עצמי יותר מדי

לילה טוב, ניינור.

התחלה חדשה.

ניינור אינה אוהבת מסיבות וזו עובדה.

מוזיקה רועשת ולא נעימה, אורות מהבהבים, צפיפות, תקשורת לקויה.

עומדת בצד, בצמוד לקיר, עם כוס בירה חצי ריקה. 

משתדלת להראות מעורה, לא אבודה. אך במציאות העומס החושי יוצר גם נתק רגשי.

העיניים מאבדות פוקוס, אני מתחילה לבהות, חלק ממני שוחה החוצה וצף מעל כולם, מתבונן.

קריאה או שתיים בשמי, או לחלופין מגע קל בכתף ואני נשאבת חזרה אל הגוף.

"הכל בסדר?" הם עשויים לשאול. אני אענה שכן ובראשי אשלים "בסך הכל יצאתי לטייל..".

-

לפני חודשיים יזמתי יציאה למסיבה בפעם הראשונה.

התרגשתי, אפילו לא חשבתי על הקשיים שלרוב הופכים את החוויה למעיקה.

והסיבה? זו גם הייתה הפעם הראשונה שהשתלבתי בקהילה בצורה פתוחה. והצגתי לו אותה.

את האאוטפיט בחרתי בקפידה. הרגשתי שאני יודעת מה אני עושה.

קוקו גבוה הדוק, שהבליט את הקצוץ הכסוף בצדדים, עליהם פיזרתי נצנצים.

צ'וקר עם שלשלאות כסופות וסגירת אבזם חגורה. קל לתפיסה ומשיכה.

שמלה עם גב חשוף וטוויסט חתולי, שישבה עלי מצויין בתנאי שהייתי ללא חזיה 😈

פלטפורומות מהממות שנתנו לי בוסט גובה נוסף על ה1.70+ שאני. מעניק עוצמה.

בחיי שדפקתי הופעה. 

במהלך ההתארגנות והדרך הייתי לחוצה, אך עם הכניסה המתח נרגע.

הייתי בנוח. הרגשתי בטוחה.

אחד הגורמים שתרמו היו בחורה מקסימה שהכרתי כאן.

כמה שבועות לפני ישבנו לדרינק בתל אביב. ערב מלא בשיח מהנה ומרתק שחלף מהר מדי.

עצם הנוכחות שלה באותו הערב, הפרצוף המוכר, היו עבורי גורם מקרקע. היי את- תודה.

מודה שזה היה קצת שוק בהתחלה אבל באופן מפתיע המוזיקה הייתה לטעמי, כך שירדנו לרחבה והתחלנו לזוז קרוב.

ישבנו על הבר לשתות משהו שיזמזם טיפה את המוח. עלה מהר כי הייתי על בטן ריקה.

הוא מדבר ומנסה ליזום ואני בחוצפתי הרבה משתיקה - תשומת ליבי מרוכזת בפלא השיבארי המתרחש מאחורי הסורגים בפינה צידית שקטה.

הספייס בו הנקשרת ההיא הייתה, למרות המוזיקה החזקה, היה מדהים בעיני. כה שלווה, מתמסרת, נותנת אמון מלא בעוד הוא משחק ברוב כישרון.

בסופו של דבר זה היה קרח שהחזיר אותי למציאות. קרח שעובר מפה לפה עם הלשון. קרח שעובר על הצוואר וממשיך מטה. קור מענג.

עברנו לחקור את אזור הזוגות. פחות רועש. איכשהו גם פחות אינטימי, לפחות בהתחלה. לכל מקום שלא הסתכלתי המזמוזים וההתעלסויות היו בעיצומן.

אודה בגלוי - כבר יותר משנה שלא צרכתי תוכן פורנוגרפי, כך שתחילה עלה לי הסומק וניסיתי להמנע מלהביט.

עם חלוף הדקות התרגלתי. אפילו הופתעתי לגלות שהפומביות מוצאת חן בעיני.

הוא נוגע. מושך, מלטף, צובט, תופס. אני פרושה, נפשי חשופה ואנשים עוברים, מתעכבים. קשר עין ספונטני נוצר, מחייכת באגביות, וממשיכה.

אני יודעת מה אני שווה.

סביבות ארבע בבוקר, אזור הזוגות מתרוקן, כך גם הרחבה.

יוצאים מרוגשים, צועדים אל החניה.

אני כבר עייפה, וגם רעבה.

לילה לבן, איזו חוויה.

זמן מושלם לבנדיקט

ומשם ישר למיטה.

-

תודה על ההקשבה וערב טוב,

ניינור בארץ הפלאות.

תודה על ההקשבה וערב טוב, ניינור.

מוקדש לה.

תודה על ההקשבה ולילה טוב,

ניינור. חלומות נעימים.

איך השמלה? 

אני אישית אהבתי

בהשראת ליליקאט 

ניינור. סתם משעמם לי.