"על ארבע". טוב שווידאתי מראש שזו עמידת שש כי אחרת היה כאן מצעד בושות.
אני מקבלת הוראה לקער את הגב ולהבליט את הישבן.
הפעם אני מזהה אותם בשמותיהם - שוט סוסים ופלוגר (טוב שאמרתי בפ' לא דגושה- מצעד בושות כבר הזכרתי?).
הם מבקשים ממני עזרה ולרגע אני מתבלבלת אבל הכל מתבהר כשאני מבינה שמדובר בעזרה בספירה.
אני מנסה להיות שנונה ומוסיפה שאין לי בעיה כי עשיתי חמש יחידות במתמטיקה.
אחד הדברים שיותר שימחו אותי היו שלפני שימוש בכל שוט הוא הרחיב עליו במידע כביכול יבש שאותי ריתק והוסיף שהסיבה שהוא מפרט היא כי הוא רואה בי פוטנציאל לשולטת.
ידוע לי שקיים בי צד דומיננטי הצמא לביטוי ומנגד מתמודד מול חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.
עצם ההכרה שלהם בחלק הזה והפנטזייה לחנוך אותי בתור שולטת עושה אותי מאושרת.
"תוציאי את הלשון ותעקבי אחר האצבע שלי. אסור להכניס" הוא מוביל אותי לאט במעלה הזרוע שלה אל כיוון הצוואר ומטה אל החזה והיא מוציאה קולות מתוקים של הנאה.
תוך כדי אני מבינה שהלשון שלי מתייבשת ואני מתקשה למלא אחר ההוראות שקיבלתי.
כך למעשה זכיתי להכיר את זנב הדרקון האימתני שהותיר בי משולשים זמניים של שריפה צורבת כמחיר הפעמים שהלשון טעתה ורצתה להכנס חזרה.
-
"פה מעט פתוח ואת לא זזה" היא מתקרבת ומתחילה לנשק את פניי בעדינות, מעירה שוב על האף הקפוא שלי.
העינוי האמיתי מתחיל כשהיא מגיעה לשפתיים. מפלרטטת, מלקקת, בוחנת את הסבלנות שלי.
לבסוף כשהיא מתרחקת היא מותירה אותי בהלם ניכר לעין והם צוחקים.
אם כבר נשיקות - כל כך נהניתי לחזות ברגעי האינטימיות שלהם.
לצפות בעוד הם מעליי מתנשקים, מתמזמזים, נוגעים ומתגרים, ואני שוכבת, מתפעלת מהיופי וצוברת רצון ליחס (תנו לי תשומת לב!)
-
אחרונה חביבה הייתה התחלה של הגשמת חלום ישן שלבש צורה של התנסות ראשונה בתור נקשרת.
מוקדם יותר, לפני תחילת הסשן, ישבנו על הספה והוא הסביר לי על החבלים שברשותם, על התחושה שמשתנה עם השימוש והכביסות.
כבר אז רציתי להרגיש את החבלים עלי והזכרתי לעצמי שאני צריכה להיות סבלנית.
בעוד הוא מבצע עלי קשירה בסיסית הוא המשיך לספר כיצד היא ממקדת את המשקל בנקודה ספציפית וכך החבל לא מצטמצם סביב שורש כף היד ו"חונק" אותו.
עוד הוא הסביר איך בודקים מה מצב האיבר הקשור, שתחושת הנמלול לא מוגזמת ושאין עצב שנפגע וציין שתמיד צריכות להיות מספריים בקרבת מקום.
הייתי שקועה בהסברים ובתחושה הממכרת שהיא נתנה לי - עוטפת ומלטפת אותי מאחורה, משחקת לי בשיער ואוספת לזנב סוס, הבובה שלה.
כל כך שקועה הייתי שלא שמתי לב לאיזה מנח הגוף שלי הוכנס. מתי זה קרה בכלל?
הידיים מורמות והקשר המתנוסס מעל המותניים שלי מורגש עם כל נשימה ומדגיש את החזה שכלוא בתוכו.
זו הייתה הרגשה שחיכיתי לחוות.
כמעט לא האמנתי שזה קורה אבל הסנסציה הזכירה לי שזה אכן המצב ואכן התנועה שלי מוגבלת ושאם יעלה החשק יש להם האפשרות לשחק בי כמה שרק ירצו.
טוב לי ככה, במקום הזה. אני שמחה.
-
טלר, לי,
עטפתם אותי בשמיכות, ווידאתם שהחימום מגיע אלי, ליטפתם אותי ברכות והגשתם לי כוס מים.
שאלתם מה אהבתי, מה פחות. מרחפת בערפל, אני מניחה את הראש על הירך שלך ומתנמנמת.
כל אותו זמן אתם שוכבים-ישובים בספה ואני על המזרן תחתיכם. כאן מרגיש נכון, לכאן אני שייכת כשאני לצידכם.
ההבנה הנעימה מחלחלת - זה האפטר קייר הראשון שלי.
-
תודה על ההקשבה,
ניינור.
קר לי בידיים, חמים לי בלב.
