אני נזכרת בכל מיני אנשים שהיו לי בחיים, חלקם כבר אני לא בקשר.
התרחקתי כדי לאזן את עמי, אבל לפעמים יש לי געגוע רב לאנשים מן העבר ולתקופות,
באיזשהיא צורה אני מסתכלת על כל האנשים שהיו כשיעור או כלקח ללמוד להבא,
שאת מנסה לפתוח דלת חדשה, ואת כבר במקום טוב ובריא עם עצמך
הקריעות תחת של חדר כושר והאימונים בבית, נותנים לי מוטיבציה ושיחרור אגרסיות
פלוס ברור שזה גם נחשב ההורדה במשקל, הכל יוצא והולך והשיחרור הזה גדל,
לפני חצי שנה הייתי מאוד קיצונית או הכי טוב או הכי רע, חיפשתי הסתמכות על אחרים במקום להתסתמך על עצמי קודם כל,
ונפגעתי, מן הסתם.
אני מנסה לבקש סליחה, אבל אין תגובה לסליחה שלי,דיברתי המון עם אנשים שמעריכים אותי ונותנים לי אוזן קשבת,
האוזן הקשבת הזאת ממלאת אותך בתיקווה מסוימת, לקחים והשלמות נפש עם עצמך למשו טוב יותר,
המילה החלמה על סוג של טראומה, כבר נסגרה , נחקק.
ברור שבאיזשהוא מקום מסוים אני מתגעגעת לאותם אנשים, אבל השאלה שלי
למה בעצם אני מתגעגעת לאנשים שלא היו שם?
לאיזה הרגשה אני מתגעגעת, ומה בעצם הגעגוע הזה אומר?
אולי זה געגוע להרגשה שהייתי מרגישה עם אותו חברת אנשים,אולי ההשתייכות לקבוצה מסוימת,
ומי אמר שזה בריא? להקשיב לבעיות של אנשים אחרים ,או לתלונות או פסקאות של זימה או קטעי סרטונים של חיוכים מזויפים?
למה דווקא הגעגוע למשו שנגמר רע? או לאדם שלא הוריד ראש והתנצל אלא שרדפתי אחריו כדי שהוא יגיב, למה אני מתגעגעת?
אולי משו דפוק אצלי,לפעמים אני נזכרת בתמונה של המאזניים עליו יש את המוח של גוף האדם , ובצד השני את הלב ..
אז הלב היה מנצח , כמובן שהוא עדיין, אבל כרגע האיזון במאזניים האלה לפחות אצלי מאוזן יותר, ומשוכל יותר..
למה אני מתגעגעת כוסעמק?
למה אני צריכה חברה שלא מעריכה את מי שאני?
ואולי הדלת הזאת שנסגרה, אחריה תפתח דלת הרבה יותר טובה..
ומתי ההרגשה של הגעגוע תעבור להתבגרות פנימית?
כמה שאלות.. הלוואי שהרגשות העבר האלה כבר יסגרו,בלי געגוע,ובלי כאב.
