הולכת בעירום בביתי ,ורוקדת משתובבת
משתובבת לי עם שירי הבוקר ,ושרה לי
אני חושבת תוך כדי על התקופה האחרונה,
המאסיבית,המציקה,המגעילה שהייתה לי ומשחררת אותה בתאוות נפשי,
התאהבתי באדם שברח,חלק חושבים שהוא מת,
מגלגלת לי סיגריה, ושואפת לי בכיף,
משתובבת להנאתי, פעם לא הייתי אוכלת ולא ישנה,
הייתי באוויר שם למעלה מחכה שאלוהים יקח אותי או ישו, מה שבינהם,
הגנתי על אנשים שאשכרה כבר לא בחיים שלי עוד, נתתי מעצמי לאנשים שראו שרק לשכב איתי זה איזה אטראקציה,
מזכירה לעצמי את כל הערות הסקסיסטיות שהיו להם כלפיי, כאילו הייתי שם מודל יופי,
וכמה שיותר רזה ככה יותר טוב,יותר שותקת,יותר טוב.
יותר תמימה-יותר טוב,
מפעם לפעם, אני מתבגרת ממשברים.
שאת מתאהבת בגבר נשוי,את חושבת עוד פעם,
איפה הסנטימנטים שלך? מטומטמת.
בסדר, גם זה קרה,זה היה ונגמר
ואותו גבר כבר לא בחיי,
וחברים מה איתם? נעלמו.
נעלמו מן העולם הזה,ככה סתם.
מצבי הקיצון ומצבי היגון,תעתעו בנפשי בתקופה הזאת,
כמה שהייתי צריכה חיבוק וחום,והמקור הראשון היה אנשים שאמרו לי
כבר מהתחלה,אל תלכי,אל תסעי,אל תזדייני,אבל אני?
כשאני שומעת לא,אני עושה כן.
מטומטמת שכמותי, אבל מכל משבר יוצאת חזקה יותר
נו טוב,לפחות יהיה לי מה לספר לנכדים..
תנו לי מ,תנו לי ט,תנו לי מ, מטומטמת בקיצור.
הייתי כזאת, מתלהבת מחברים מזויפים, שהחברים האמיתיים שלך,
נותנים לך אחר כך כתף לבכות עליה,
ומעשנת וזורקת את הבדל על הריצפה,
אני מטומטמת,נדירה,ילדה,חברה,אחות,חברת נפש,מכילה.
אבל כבר לא אותך.
