פותחת את העיניים, מתעוררת לאט בשעות הבוקר.
שומעת את הצלילים והציוצים של הציפורים בבוקר,
אני חושבת פשוט להזיז את הגוף, מתמתחת ונעלמת לתוך עצמי.
הולכת למראה ומחייכת, אני יודעת שהכל בסדר.
שוטפת שיניים ותוך כדי מרתיחה את הקומקום.
מסדרת את החשיבה היומית, מסדרת לי בנחת מוזיקת בוקר שנותנת לי וויב לאהבה עצמית.
גם אם זה רגע אחד, אבל זה רגע שלי.
אני מסדרת את המחשבות הלא חשובות בתוך מגירות קטנות במוח האחורי, ושמה מנעול.
אני מגבירה את המוזיקה, ונכנסת למוד של להרגיש אותי.
אני רוקדת, אחרי כל כך הרבה זמן שפחדתי להסתכל על המראה, שאני עדיין מפחדת להתסכל עליה לבד.
אני מסתכלת על עצמי, ואני לא מתרכזת בהפרעות דמוי מנסה להתעלם מהם, להעלות עליהם לרמוס אותם,
אני חושבת מה עושה לי טוב, ואני פשוט רוקדת, אולי אפילו קצת נוגעת בעצמי בצורה שאני אוהבת להתבלט,לאהוב כל פיסה בתוכי.
גם אם זה עניין של כמה דק, הדבר הזה הכניס אותי לאהבה עצמית, גם אם היא לכמה שניות קטנות מתוך יום שלם.
גם אם זה לאט, אני לומדת לאהוב אותי, להצמיח את השורשים הבטוחים שלי,להטמיע אותם.
פשוט רוקדת,עם עצמי וממשיכה את היום.
לאהוב את עצמי
