ימים עוברים והכל נהיה שקט יותר, תקופה חדשה נפתחה בכל כך הרבה מוות לאחרונה חלק יזדהו, וחלק לא.
יש דברים שהלב מבקש להבין את סיפורם, לצלול לתוך הכאב כדי להוציא את הטוב ביותר מאותם רגעים.
זה לא פשוט, ללכת מהלוויה להלוויה או לאזכרה של חברים או משפחה שלפני כמה חודשים ישבנו וצחקנו כולנו ביחד, או דיברנו בטלפון.
אני באמת מנסה להבין שהמוות זה הדבר היחידי שיותר אכזרי מכל דבר אחר, כי אין לו תרופה.
מן הסתם, זה גם מזכיר לי שאנחנו דמויות זמניות מתי שהגורל יחטוף.
הדבר היחידי שלמדתי עם הזמן, שהמוות הוא הבטוח ביותר בין החיים.
אתה אף פעם לא יודע את מי תאבד, או תרוויח.
ככל שהזמן עובר, הכאב נעשה לאדישות נעלמת.
לפעמים היא מופיעה ולפעמים קצת נשארת והולכת לטייל, בין האנשים והמקומות שאנחנו מכירים.
יצירתיות.. זה מוות וחיים..
מן מטבע של מה יוצא, בין אם אירועים או מעשים
אפילו גם מילים.
יצירתיות זה לפעמים תמונה של עצמך לא מאופרת או לחזור לפנות בוקר מאיזה יציאה ,מחזיקה את הראש ומחייכת.
כי צחקת מאיזה סרטון טיפשי וויראלי באיטרנט, או נזכרת בזכרונות משמחים
יצירתיות זה לשבת עם חברים ולהרגיש בסדר להיות משוגע לכמה דקות או שעות, ולצלם וידיאו שלך עושה פרצופים, בין אם שמחים או מצחיקים של אנשים שבוחרים ללוות את כולך, ולא רבע או חצי..אלא בשלמותך..
יצירתיות זה שלכל דבר יש אישיות משל עצמו,
בין אם שמחה או עצובה,
יצירות זה הדרך עצמה, בין אם בדסמית או לא,
לפעמים אנחנו כל כך תקועים בעצמנו במקום להבין את התמונה הכוללת.
שזה לא שזה רע, וגם לא שזה טוב, אבל זה נותן פרספקטיבה אחרת.
שיחד עם כל המסע הזה שלך על הכתפיים, את עם ראש מורם אומרת שלום למשפחה שיצרת,
למסלול חיים שונה,
בין אם מטורף או רגוע , או אפילו הכל ביחד .
ורק אז את מבינה שאת חיה ונושמת.
ועוד בדרך נהנת, לא מרגעים רק עם תאוות בשרים אלא רגעים כאלה שאת מסתכלת על עצמך במראה ומתעצמת, ואפילו מחייכת.
משיעורים, מלמידה והשכלה,
כזאת יצירתיות,אחרת.
