הרוח נסערת על החלון, והדי התה מהדהדים לי ברוך
המים זה אלמנט כל כך מרגיע וגם גועש, אלמנטים של הטבע נותנים את הייבוא הנכון ביותר להתנהגות פנימית מסוימת.
הצלחות וכישלונות, בין היתר נותנים לי תודעה אחרת ונרחבת יותר.
המוח עצמו מתפתח מפעם לפעם, ולפעמים הראש עמוס בחישובי דרך מסוימות כדי להגיע לרוגע מוחלט, שלא קשור בדברים נלווים.
אולי הבנתי, שתהליכי החיים אינם קשורים בהכרח לדברים כבדים על הלב, החוכמה מדברת מבעד עצמה למילים שאני כותבת.
דרכים ותהיות, שנזרקים לי במעגלי רוחות קרירות, נותנים לי חיזוקים על עצמי.
ישלי מנטרה עצמית חזקה בכל יום, להוות עליי את המראה שלי ולהתרכז בה, וכל האנרגיות השמחות והעצובות שאינם שלי, אני משליכה לרוח הסערה.
חיזוקי אהבה עצמית, מפעם לפעם..
אני יותר רגועה, מבעד המילים אני מרגישה את השלווה השמיימית שאני נמצאת בה, במאוזן ולא בקווי גרף קיצוניים.
אני לא תלויה באף גורם לתת לעצמי את השלווה שמגיעה לי.
והכח הוא בתודעה שלנו, בנשימה אחר נשימה, בריפוי מנטלי עמוק.
בלדעת לסלוח ולקבל את ההוויה שלנו,איך שהיא וכמה שהיא מוארת או חשוכה.
לדעת לשים את המאזניים על כל אדם בחיינו,במרכז.
לצמוח ולהרוס זה אותו מוטיבים, השאלה שתמיד אני שואלת את עצמי
את מה כדי יותר? בכל צעד וצעד מנטלי שלי על עצמי כלפיי האדמה.
