אני יושבת מול עצמי, ונזכרת בזיכרונות שבנו אותי למה שאני היום.
אני נזכרת ברוח הקרה, שהייתה בתוכי לפני המון זמן שהפכה לחמה עם השנים.
חוסר ביטחון זה מילה כל כך רחבה ומלאת חשיבה שאני חושבת על כך, נותנת את ההסבר כלפי עצמי ולא לאף אחד אחר.
ישנם אנשים בכל מיני זכרונות שעולים לי, עם הלקחים והמוסר שבתוך הזיכרונות האלה שעשו אותי הרבה יותר חזקה,
מפעם לפעם את לומדת את האנשים שאת רוצה בקרבתך, ואז עולה השאלה המהדהדת ברחבי תודעתי: '' האם זה אינטרס?''
מפעם לפעם אני מסתכלת על דמויות מרכזיות בחיי, שעוברות שינוי לטובה, שבסוף הדרך אותם אנשים אומרים לי תודה על השינוי שגרמת בי,
להבין שאני יכול או יכולה להיות הרבה יותר ממה שחשבתי, ניצוץ באנשים שחוזרים להאמין בעצמם,המלחמה האינסופית שהם עברו בחיים,גרמה לי להבין דבר אחד.
שהאופי שלנו בכל גיל יכול להשתנות, בין אם לטובה או לרעה.
אני משתדלת תמיד להסתכל על הדברים בצורה חיובית מספיק, כדי לנתב את החיים שלי לטוב ולעשייה עצמית מתפתחת, שגם במצבי שפל אדע להתנהל בצורה חכמה וחזקה יותר.
דברים מתחילים לקבל צורה, ואני מרגישה ה'אומנית'' שצריכה לפסל את עתידי בחימר, כדי להבטיח הצלחות,וללמוד מכישלונות.
הרבה אנשים לקראת משבר, הלכו להם ואז גיליתי בין הדמעות שהפכו מהר מאוד לחיוך מנצח, קודם כל בשביל הנשמה שלי,ללמוד שהטעויות העבר הן בעבר.
ולהשאיר אותם שם, ולא לפעול על פי הן.
זה חשוב בכל גיל, לדעת להתפתח ולשמור על איזון ולנסות לא להחדיר מחשבות של אחרים לבסיס ליבנו, או איך שאנחנו אומרים חשיבת התודעה שלנו.
כן להקשיב, אבל לקחת משם את הדברים שנותנים לך הבנה ומוסר להמשך.
וזהו להיום.. שיהיה לכולנו שבת שלום, ותחילת שבוע נעים.
''כולנו יהלומים,על ידי עצמנו או על ידי אחרים.''
