לילית - אהבה באור היום

יצאתי

להעיר את התשוקה בי שכבתה

פגשתי אחד

הגיע אלי הביתה בבוקרו של יום, ביקש כוס מים. חתיך ממש. נסע מרחוק כדי לראות אותי. הוחמאתי, לבשתי חולצה שמבליטה את עיני היפות גם כך. לא הרגשתי הרבה. נגענו קלות. בדקתי האם יתעורר דבר. תנועה קלה באיזור האגן, זה נעים , הוא אומר, מה שאת עושה שם

הוא מפחד ממני, או מפחד מעצמו כשהוא איתי, אני רואה את זה

מפחד לקבל ממני לא, מפחד לעשות צעד, מפחד לקחת אותי, אך כל רצוני להילקח באהבה

עיניו יפות ומסתכלות בי ללא בושה. הוא כנה ואומר את שעל ליבו. אני אוהבת את דרך מחשבתו. אולי עוד יבער בנינו משהו, אבל לא היום. אני לא מבינה מדוע לא ניצתת בי תשוקה. הבעיה כנראה בי, אני חושבת

זו רק מחשבה

פגשתי שני

דייט איתי זה לא לבר או בית קפה, שונא אני את כל אלה,

ניקח מחצלת נלך לאיזה ספוט שאני אוהב, אמר.

הלכנו

בצוק ישבנו וצפינו בשקיעה, אליה איחרנו בדקותיים, בגללי.

בגווני פסטל בערב יולי חם השיחה קולחת כמו גם הזיעה

מצחיק שנון נאה מדבר מהר. מודע ליתרונותיו וחסרונותיו. פניו מתוקות, גופו אינו מושך אותי. אני שיפוטית והרשימה בתוכי מתארכת. הוא מספר שפגש כבר כך וכך נשים במקום הזה ממש, זה לא מרתיע אותי

הוא רוצה ומחפש מוצא וחושק ומגוון ואוהב הרבה ובכבוד ויראה, לגוף הנשי, וגם שיח רגשי, אף לא מפחד מעוד נוכחות זכרית במיטה

אמרתי נבדוק. ישבנו זה מול זו על מזרון. נישק אותי. נשיקה יפה, קשובה. גופי נפתח נסגר נפתח.

רציתי תיאורטית, אך גופי לא נעתר. מחשבות הציפו. בחור  חמוד דווקא, למה לא. מה הבעיה שלך? קצת סקס, נחמד, לא? הבחור קשוב ויודע לקחת בנועם. יציר תרבות של הסכמה, הדדיות ושיח פתוח וחסר בושה על מין.

דרכו הפתוחה יפה לדעתי, אבל לא מתחשק לי להיות פרט נוף בשביליה

הוא ילד.

גם זו מחשבה.

פגשתי שלישי

הבהבה בנינו משיכה אז, פעם, בשברי רגעים קצרים

צצה לה הזדמנות ושלחתי הודעה. נמשך אליך ורוצה לבדוק את זה, כתב. קבענו להיפגש.

הוא הולך לעברי ובידיו סודה וקשיו. ליבי הולם ואחר כמה דקות נרגע. הולכים בשקיעה בין עצים ודשא, חוטי זהב של סקרנות מהבהבים בנינו, מצאנו ספסל. הגרון שלי כואב קלות. הוא דיבר הרבה על התקופה הזאת בחיים שלו, אני הקשבתי. היה לי מעניין. אחר כך אני דיברתי, אבל פחות, והוא הקשיב. גופי רצה לפנות אליו. ביקש לנשק אותי.

אני עם כאב גרון, אתה בטוח?
אני חזק, לא יקרה לי כלום, אמר
וצדק

מה הרגשתי? איני יודעת. אבל הרגשתי דבר. שחיבור. שהדדי. שאפשרי. ופחדתי, בגלל ההיתכנות האמיתית של הדבר. מהו הדבר?

נפילה חופשית מצוק גבוה

לתוך בריכת רגשות אדמדמה, צמיגית, שאת טעמה לא טעמתי מזה זמן רב

געש, התאהבות, פנטזיה, הבלתי אפשרי, המסוכן, הלא מאוזן.

לרצות עוד, אי אפשר עוד. דרמה אפשרית קורצת מעבר לדלת הזאת, ואני מלכסנת מבטי אל חרך האפשרות בכמיהה, חושי נוהים לעברה

יסודות נפשי שנארזו בתוכי לתקופה כבמעבר דירה מאיימים לפרוץ את עליית הגג הדחוסה ולהתגלגל ואני איתם במורד המדרגות כל הדרך למטה, בערבוביה נופלים ממני: מחברות ישנות, תחתונים שחורים, מבוכות, השוואות, לא מספיק ויותר מידי ובדיקת הודעות באובססיה ומתי כבר יהיה שוב , ופיתוי ודחייה

גופים התחברו ללא כל מאמץ. זה היה פשוט

לא הייתה שם מחשבה

רק אהבה ופחד

לבלוג המלא  של לילית:

https://imlilit.com/2021/08/05/%d7%99%d7%a6%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9b%d7%91%d7%aa%d7%94/