לילית - אהבה באור היום

יצאתי

להעיר את התשוקה בי שכבתה

פגשתי אחד

הגיע אלי הביתה בבוקרו של יום, ביקש כוס מים. חתיך ממש. נסע מרחוק כדי לראות אותי. הוחמאתי, לבשתי חולצה שמבליטה את עיני היפות גם כך. לא הרגשתי הרבה. נגענו קלות. בדקתי האם יתעורר דבר. תנועה קלה באיזור האגן, זה נעים , הוא אומר, מה שאת עושה שם

הוא מפחד ממני, או מפחד מעצמו כשהוא איתי, אני רואה את זה

מפחד לקבל ממני לא, מפחד לעשות צעד, מפחד לקחת אותי, אך כל רצוני להילקח באהבה

עיניו יפות ומסתכלות בי ללא בושה. הוא כנה ואומר את שעל ליבו. אני אוהבת את דרך מחשבתו. אולי עוד יבער בנינו משהו, אבל לא היום. אני לא מבינה מדוע לא ניצתת בי תשוקה. הבעיה כנראה בי, אני חושבת

זו רק מחשבה

פגשתי שני

דייט איתי זה לא לבר או בית קפה, שונא אני את כל אלה,

ניקח מחצלת נלך לאיזה ספוט שאני אוהב, אמר.

הלכנו

בצוק ישבנו וצפינו בשקיעה, אליה איחרנו בדקותיים, בגללי.

בגווני פסטל בערב יולי חם השיחה קולחת כמו גם הזיעה

מצחיק שנון נאה מדבר מהר. מודע ליתרונותיו וחסרונותיו. פניו מתוקות, גופו אינו מושך אותי. אני שיפוטית והרשימה בתוכי מתארכת. הוא מספר שפגש כבר כך וכך נשים במקום הזה ממש, זה לא מרתיע אותי

הוא רוצה ומחפש מוצא וחושק ומגוון ואוהב הרבה ובכבוד ויראה, לגוף הנשי, וגם שיח רגשי, אף לא מפחד מעוד נוכחות זכרית במיטה

אמרתי נבדוק. ישבנו זה מול זו על מזרון. נישק אותי. נשיקה יפה, קשובה. גופי נפתח נסגר נפתח.

רציתי תיאורטית, אך גופי לא נעתר. מחשבות הציפו. בחור  חמוד דווקא, למה לא. מה הבעיה שלך? קצת סקס, נחמד, לא? הבחור קשוב ויודע לקחת בנועם. יציר תרבות של הסכמה, הדדיות ושיח פתוח וחסר בושה על מין.

דרכו הפתוחה יפה לדעתי, אבל לא מתחשק לי להיות פרט נוף בשביליה

הוא ילד.

גם זו מחשבה.

פגשתי שלישי

הבהבה בנינו משיכה אז, פעם, בשברי רגעים קצרים

צצה לה הזדמנות ושלחתי הודעה. נמשך אליך ורוצה לבדוק את זה, כתב. קבענו להיפגש.

הוא הולך לעברי ובידיו סודה וקשיו. ליבי הולם ואחר כמה דקות נרגע. הולכים בשקיעה בין עצים ודשא, חוטי זהב של סקרנות מהבהבים בנינו, מצאנו ספסל. הגרון שלי כואב קלות. הוא דיבר הרבה על התקופה הזאת בחיים שלו, אני הקשבתי. היה לי מעניין. אחר כך אני דיברתי, אבל פחות, והוא הקשיב. גופי רצה לפנות אליו. ביקש לנשק אותי.

אני עם כאב גרון, אתה בטוח?
אני חזק, לא יקרה לי כלום, אמר
וצדק

מה הרגשתי? איני יודעת. אבל הרגשתי דבר. שחיבור. שהדדי. שאפשרי. ופחדתי, בגלל ההיתכנות האמיתית של הדבר. מהו הדבר?

נפילה חופשית מצוק גבוה

לתוך בריכת רגשות אדמדמה, צמיגית, שאת טעמה לא טעמתי מזה זמן רב

געש, התאהבות, פנטזיה, הבלתי אפשרי, המסוכן, הלא מאוזן.

לרצות עוד, אי אפשר עוד. דרמה אפשרית קורצת מעבר לדלת הזאת, ואני מלכסנת מבטי אל חרך האפשרות בכמיהה, חושי נוהים לעברה

יסודות נפשי שנארזו בתוכי לתקופה כבמעבר דירה מאיימים לפרוץ את עליית הגג הדחוסה ולהתגלגל ואני איתם במורד המדרגות כל הדרך למטה, בערבוביה נופלים ממני: מחברות ישנות, תחתונים שחורים, מבוכות, השוואות, לא מספיק ויותר מידי ובדיקת הודעות באובססיה ומתי כבר יהיה שוב , ופיתוי ודחייה

גופים התחברו ללא כל מאמץ. זה היה פשוט

לא הייתה שם מחשבה

רק אהבה ופחד

לבלוג המלא  של לילית:

https://imlilit.com/2021/08/05/%d7%99%d7%a6%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9b%d7%91%d7%aa%d7%94/

מאהבי כל העולם התאחדו,
אלה שאהבו אותי ללילה, אלה שאהבו אותי לחודש
אלה שאהבו אותי לשעתיים
ואלה שעדיין

כמו האומות המאוחדות, שנציגיה כולם חושקים בי
רק טוב יותר, כמובן
שכן פניהם לזיין אותי ואת העולם כולו באהבה ולהשכין בנו שלום
שלא כמו מנהיגינו הנוכחיים

....

אני אוהבת שיורדים לי באנגלית
שמשפריצים עלי בספרדית
שתופסים לי את התחת במבטא מקומי
כשמפליקים לי בצרפתית
כשאומרים לי Oh Baby  (זה אוניברסלי)  
וכשמסתכלים אלי בעיניים בשפה זרה – מוכרת – שפת האהבה (אוניברסלית גם היא)
אני מסתבכת עוד ברשת האהבה כאשר ממלמלים לעברי מילות תשוקה באיטלקית
תוך התפוגגות לתנומה מתוקה שבין מעשה אהבה אחד לאחר

....

לפוסט המלא באתר של לילית https://imlilit.com/2020/01/28/%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%97%d7%93%d7%95/

או בפייסבוק https://www.facebook.com/IMlilit/

היה זה אחרי כשבועיים שלא נגענו
כשנפגשנו בגוף, נץ ואני

לפעמים אנחנו אוהבים לרצף את הסלון במזרנים וגם להדליק כמה נרות אם זוכרים. כשהוא החל לגעת בי כל הגוף שלי קפץ. כל התקרבות של אצבע, כל נשימה, הרגישה חזקה מהרגיל. כמו נעטפתי בהילה, בשכבה מעל העור, הרגשתי שהוא נוגע בי למרות שפיזית לא נגע. רציתי - לא רציתי שיגע.
הוא אחז במושכות

הוא הגיע אלי באמצעות האוויר, באמצעות המרווח. הפכתי לאינספור חיישנים פתוחים ולא ידעתי מדוע. בעיניים עצומות חשתי מתי הוא מתקרב אלי וגופי רטט. היינו צינור לזרימת האנרגיה בין שני גופים. לא היינו  אז נץ ולילית, היינו שני חומרים ביקום שנפגשים לרגע

מי שמכיר אותי יודע שדיבורים על אנרגיות וצ'אקרות זה ממני והלאה, איני נמנית, לצערי, על הרואים הילות וצבעים. אני רק מקנאה באלה, כאשר אני מאמינה לסיפורים שלהם. אבל יש רגעים, וזה אחד מהם, שקורה איזה דבר ואין ברירה אלא להאמין שיש דבר מעבר לתפיסתנו ההגיונית, שיש חום ותנועה בין חומרים ושל חומרים שאת חלקם אנחנו לא רואים. שיש דברים שאי אפשר להסביר אבל אפשר להרגיש.

****

כאשר נץ קירב את ידו לאזור שבין הרגליים שלי התכווצתי ביתר שאת. הרגשתי את האגן שלי כמו גנרטור, ריחפתי בחלל החדר וקפצתי מכל תנועה, הרגשתי כל דבר פי 1000.

הוא משחק בגוף שלי דרך האוויר, אני מתפתלת ללא שליטה, רוטטת, זרמים מפתיעים חוצים יד ורגל. כשאני מציצה בסדק שבין העפעפיים שלי אני רואה אותו מחייך, מופתע בעצמו ממה שקורה. הנץ בריכוז מלא. אני מתחילה לצחוק ולצחוק, זה צחוק פראי ולא מבוית. אני מתחילה להרגיש את הגרון, ואיזו הרגשה נעה מתוך הבטן מעלה, ההרגשה מתחלפת בכאב מפתיע שאוחז את גרוני ואני מתחילה להשתעל, חושבת אולי תצא ממני מפלצת, נחש או סילון של אש.

כשהגוף מאבד שליטה פתאום באות המחשבות. "אולי השכן מסתכל עלינו מהחלון הנמוך, רואה אותי כך שרועה פתוחה עירומה משתעלת צוחקת בוכה על רצפת הסלון כאחת שנכנס בה דיבוק?"

המחשבה חלפה ואחרת תופסת את מקומה

אני מבינה שהמחשבות באות על מנת להסיח את דעתי וגופי ממה שבאמת קורה פה. ה mind השתלטן מפחד לשחרר את ההגה ומנסה להבריח אותי מההתמסרות המסוכנת, ממהר למשות אותי בחזרה למקום מודע. אבל אני תופסת את השובב הזה ומצמידה את צווארו לרצפה

***

אני מייללת? נוהמת? נאנחת? מתייפחת? גונחת? כל אלה ואף אחד מהם. קולות בלתי ניתנים לשיוך, לא כאלה שנהוג לעשות בשום מקום, צלילים שלא אולפו על ידי התרבות

הוא מניע את ידיו באוויר מעלי. מידי פעם מוציא צליל בעצמו. גם את תנועת הצליל באוויר אני מרגישה בגוף. אני רוטטת ובוכה. זה מענג וגם כואב לפרקים, זרמים ורטטים. מידי פעם זה נרגע ואז חוזר. אני מזהה איפה הידיים שלו מרחפות. אני מניעה משהו בתוכי והוא תומך ומלבה את התנועה, הוא חש-מנחש מה קורה בתוכי

לא היה לי כזה.

הפכתי לגוף שהתפרק לרסיסים. הייתי אחת והייתי אינספור והייתי לא כלום.

***

למה דווקא עכשיו? איני יודעת. צער עמוק גאה בי, הגוף החש, המרגיש המתענג, הבוכה והצוחק התיז מתוכו כמתוך תיבת פנדורה חלקים מתוכי שטבעו ועודים טבועים ורוטטים בי בעוצמה מסויימת, כנראה, כל הזמן

חפצים, מקומות, במפגשים, חצאי דברים שנאמרו

חלקים זהותיים, יסודיים, אלמותיים, חלקם שלי ואת חלקם אספתי מדורות קודמים

אני נפרדת מחלקים

אני אוספת חלקים

העונג מילא כל פינה בגופי והרגשתי את פרח הפות שלי שלי נפתחת כשער לעונג ומוציאה מתוכה את מה שמחפש את דרכו החוצה ממני

את הסיפור המלא (ועוד) אפשר לקרוא בבלוג שלי https://imlilit.com/2019/12/20/%d7%a0%d7%9b%d7%a0%d7%a1-%d7%91%d7%99-%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%a7%d7%a1-%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa/

שלכם באהבה,
לילית - אהבה באור היום

הוא מנומס קצת בשבילי. לרגעים חושבת שאני קוראת את מהלכיו כמו ספר פתוח ולרגעים קצרים לא מבינה כלום, כמו מאבדת ריכוז או אחיזה. כמו התחלפה פתאום המקלדת וכותבים בטעות בשפה אחרת. רחוק לי ואני לא רואה, מה קורה בתוכך?

אני רוצה לטרוף אותך מלאכי
בעצם, יותר משאני רוצה לטרוף אותך אני רוצה שתטרוף אותי

***

בדירה של חברים בצהרי יום רביעי רגיל וחגיגי סוף סוף פגשתי סוף סוף את האנרגיה הטורפת של מלאכי. ידעתי שהיא שם, אחרת לא הייתי נשארת לחכות. בכל זאת, יש לי עיסוקים. לפעמים צריך סבלנות עד שהאריה יוצא מהמערה.

נכנסתי להתקלח. כשיצאתי הוא נכנס.

האריה ניאות לצאת מהמערה אחרי ששידרתי והסברתי בכל צורה ודרך, ממש כמו בטלוויזיה החינוכית, שלא נשקפת לו סכנה. הוא יכול לטרוף אותי ללא הפרעה, לא אאשים אותו בפגיעה, אני יודעת לשמור על הגבולות שלי היטב ואני בהחלט לא עדינה כמו שאני נראית.

***

אחר דקות יצא מהמקלחת. לא בזבזנו זמן על מגבות

סוף סוף העז לתפוס אותי ולעשות את הצעד הראשון והשני והשלישי. להפעיל קצת יותר כוח ולתת לגוף שלו לעשות בי מבלי לחשוב על כל תנועה והשלכותיה. אני אוהבת להרגיש עטופה, נאספת. שהוא חזק ממני, שמחזיק אותי ואני יכולה לנשום ולהיכנע למתרחש. אחיזה נוכחת במותניים שלי ומגע קל בפות עוררו רטט חזק מהצפוי והמים מתוכי נבעו ונשפכו לו על הבטן ומשם זלגו אל הסדין

לסיפור המלא  כשהמלאך הפך לאריה בבלוג שלי
https://imlilit.com/2019/12/07/%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9a-%d7%94%d7%a4%d7%9a-%d7%9c%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94/

את צריכה להחזיק מושב למאהב של פעם בחודש" אמרה לי חברה לפני כמה חודשים

אף פעם לא הבנתי את אלה שנפגשים פעם בחודש חודשיים בשביל סקס. משהו בי נשאר מחובר גם זמן רב אחר כך, מהרגע שנחשפתי, שהתחברתי, שנחדרתי

אולי בואו של המלאך הוא שיעור בחיבור ללא ציפייה לדבר ספציפי שיתרחש. להיפגש כשבא לנו. אבל זה לא בא בלי מחיר, כמובן. 

מה המחיר? החלק בי מבקש להתמסר לגמרי. להיות לגמרי שלך וגם להרגיש שאתה לגמרי שלי. התאהבות היא כמו מיתר מתוח. ובהתאם לנסיבות החיים ולהתפתחות הסיפור או שהמיתר נמתח ונמתח וההתאהבות ממשיכה כנגינה חיה, מתוחה מענגת ואף מכאיבה, עד להתרופפות המתח שבסופו נשאר חיבור של יחסים, אהבה קשר. או שהמיתר נמתח עד שנקרע. יכולות להיות לכך כל מיני סיבות. במקרים מיוחדים במיוחד המיתר נשאר מתוח לאורך זמן בלי להתרופף או להיקרע.

הרגשתי שמשהו בתוכי קרוב לקריעה בשל אכזבה וחוסר סבלנות, והמתנתי.

***

לאחר כמה שבועות ללא שינוי בהרגשתי החלטתי להביא את המצב הנוכחי לסיום, בין אם על ידי שינוי במצבי הרגשי ובין אם על ידי שינוי ביחסים עצמם. הוא הציע להיפגש. אין לו מושג כמה אני רחוקה, הוא לא חש אותי. כבר לא היה לי אכפת מה הולך לקרות רק רציתי לעצור את התסכול המתמשך אז הבאתי מולו את העניין בגלוי ובאופן שלא משתמע לשתי פנים, ומבחינתי בפעם האחרונה בהחלט.

"אני זקוקה לבהירות. אני לא רוצה יותר להיפגש פעם בחודש חודשיים ובאמצע לעשות כאילו אנחנו מנסים חודש שלם להיפגש. אני לא בעניין של זה יותר"

הוא מרגיש אשם שזה בגללו שאנחנו לא נפגשים "מספיק"

אני ביני לבין עצמי : דבר לא השתנה נו באמת. בחיי, גבר, תיקח אחריות על הרגשות שלך.

אני חולקת איתו פנינת חכמה שאספתי לא מזמן: "אם מישהו מרגיש אשם כרגע בזמן שאתם מדברים הוא לא באמת מקשיב לך, הוא מקשיב לסרט של האשמה שרץ לו בראש" (לגזור ולשמור)

"ואללה" הוא אומר

"ואללה" אני עונה

חוסר בהירות מוריד לי את רמת העניין במהירות, אני קולטת שאני כועסת על מלאכי ועל כל הגברים שלא יודעים לתקשר את הרגשות שלהם.

אם רק היית אומר לי אני מת להיפגש איתך. אני מת לשכב איתך.  אבל אני לא פנוי השבוע. זה היה בשבילי המון. אתה מבין, אני לא צריכה שנזדיין כל כך הרבה, אבל אשמח לדעת שאתה רוצה לזיין אותי הרבה. הייתי שמחה לשמוע את זה הרבה.

בכלל – בכל הנוגע להרבה –

הייתי רוצה שנתבטא הרבה

שנפגוש מתוכנו הרבה

שנהיה הרבה

הבלוג המלא כאן  https://imlilit.com/…/11/29/מזוגיות-שנייה-למאהב-של-פעם-בחודש

מכתב אהבה לגברים

אני אוהבת אתכם
אוהבת במיוחד כשאתם אוהבים אותי חופשיה
אני יפה כשאני חופשיה, אני יודעת
אל נא תפגעו בי בשל כך

אני חיה
כי הגעתי לעולם הזה
לא אני בחרתי שכך יהיה
וגם לא אתם

טוב לחיות
איני רוצה למות
רוצה לחיות במלוא כוח
גם מחר
אם אפשר.
התסכימו?

פגעתם
רצחתם
השפלתם
אותי ואת אחיותיי

אני כועסת
זועמת
עצובה
לא סומכת

ואוהבת. עדיין אוהבת
רוצה בכם קרובים
רוצה יחסי אהבה איתך, אתכם
על אף ובתוך השבר

כשאתה קורא לי אהובתי
חשוב שנית ואמור אַהֲבָתִי 
אהבה זו שממלאת אותך – שלך היא
ואני – מושא אהבתך
איני אהובתך- רכושך

לכן, אינני חייבת לך דבר
הלהט המאכל הוא כולו שלך
ואם שורפת בך אש להבה
נשום את חומה והפוך אותה בחזרה לאהבה
ואהוב את החיים
ואת עצמך ואת חייך
ואף את הכאב אותו אתה פוגש עכשיו
אולי אם תיתן לו מקום
יישאר עוד מקום בליבך לחוס על חיי

איך צורך לקחת את שלי כדי לחיות את שלך
אתה מבין?
אפשר שגם אני אחיה
וגם אתה
הרי זה כל כך פשוט

בכל פעם שאתה חושב שאני מכאיבה לך
זכור
זו לא אני "מכאיבה לך"
זה אתה פוגש כאב

בכל פעם שאתה חושב שאני "לא בסדר"
זכור שאת ה"סדר" הזה המציאו אתה וחבריך
וכי ה"סדר" הזה שותה ומקיז לי את הדם לאורך דורות על דורות

ב"סדר" שלי אני חיה את חיי בפשטות
בלי פחד שיאנסו או ירצחו אותי

אני יכולה לעשות
(או לא לעשות)
מה שאני רוצה
עם מי שאני רוצה
כמה שאני רוצה
איפה שאני רוצה
באהבה
וזה נראה לי כמו יופי של סדר

כשאתה שומע לחישות בתוכך
"בא לי להרוג את הזונה הזאת"
הקשב ליללה שרוצה לפגוע בי
כשהיא מתגברת לצעקה
הקשב לה היטב
ככה נשמעת המצוקה שלך
וכשאתה לא מקשיב לה
אתה מתחיל להרוג אותי

הקול שאומר שאני "יותר מידי" חופשיה, חשופה, עצמאית
או "לא מספיק" שלך, בשבילך, צנועה
הקול הזה צועק מתוך בדידות
מנסה לתפוס מקום בכוח
מתוך כאב וחוסר
פחד שאלך ממך
פחד מ"מה זה אומר עליך"
פחד שאהיה של אחר
פחד שלא אהיה שלך
כל הפחדים אלה – ולא אני – הם שלך
לא משנה כמה תהרוג אותי
הילד המפחד עוד יחיה בתוכך
גבר

.

.

.

המכתב המלא בבלוג של לילית: 

https://imlilit.com/2018/12/03/%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/

לכבודן של הנשים שנרצחו השנה. יום המאבק באלימות כלפי נשים 25.11.19

"נתחיל?" הוא אומר.

אני מזדקפת מולו, לוקחת נשימה עמוקה. הוא מושיט לי את ידו. אני שולחת את שלי לאט. מגע מרפרף, מרגישה את העור שלו, יבש וחלק. נעים למגע. גבריות רוגעת, איתנה. אנחנו אוחזים ידיים. הוא מתקרב אלי, חזה אל חזה, לחי אל לחי, אני שומעת את נשימתו באוזני.

הוא תופס את היד שלי בחוזקה ומוריד אותי אל הרצפה לישיבה כשגבי פונה אליו. זה מפתיע אותי טיפה . אבל היי צריך מתישהו להתחיל להכניע אותי אחרי כל הדיבורים, לא? אני מסתכלת אחורה, רוצה לדעת מה הוא עושה, העיניים שלי משמשות אותי כדי להבין מה קורה, חיוניותן גוברת ככל שאני שומטת שליטה על איברים אחרים

**

אני מחפשת את המגע שלו בכפות ידי המגששות מאחורי הגב ומוצאת קרסול, ירך, מגע מכנסיים של מישהו שבא לעבוד. אני מחפשת את המגע שלך, אני משדרת לו, להרגיש איזה קשר, חיבור שלוח גם מהצד שלי. ידיו ממשיכות ללטף ולאחוז אותי, דרך החבלים המתלפפים, אני תוהה אם הוא שם לב

הוא מקנח בכמה סיבובים מסביב לבית החזה ובין השדיים, בזהירות יתרה לא לפגוע בבד התחרה. כאשר שד אחד מבצבץ מתוך החזיה, הוא מחזיר אותו למקומו בחן ועדינות.

הוא נעמד למראשותיי ומטלטל אותי קלות באמצעות אחיזה בקשר שמאחורי גבי, דוחף את חזי לכיוון הרצפה. אולי בודק כמה גמישה אני? כמה רפויה? איני יודעת. אני רק מרגישה את המתיחה ואת פתיחת החזה כתוצאה מהידיים הקשורות מאחורי הגב. מאוד נוכחת בפיזיות של התחושה והמנח וזה מזכיר לי שיעור יוגה

הוא אוחז בירכי השמאלית ומקרב אותה אל חזי. אני מאבדת שיווי משקל והוא תומך בי, מצמיד את הירך אל הבטן שלי ומתחיל ללפף סביבה חבל – ירך קרסול – כדי להשאיר אותה ככה צמודה. אני נותנת לו לעשות בי כבשלו. גם ככה כבר אין לי ידיים להיתמך באמצעותן או להתנגד, מה אני יכולה כבר לעשות חוץ מלהישען עליו? אז נשענתי. כשהנחתי את ראשי כנגד חזו, תלתלי הארוזים ליטפו קלות את צווארו, וידעתי

פתאום תהיתי מה הוא מרגיש עכשיו, ומיד המחשבה התפוגגה כאשר משך קלות את אחד החבלים ורגלי בתגובה החלה מתרוממת לכיוון טבעת המתכת המרחפת . הוא התרחק ממני מעט  כשהחבל מתוח בנינו כגשר.

***

כשאני מרפה את הגוף או מחזיקה כנגד אחיזת החבלים זה מרגיש אחרת מאוד, פרטים על פרטים נפתחים כמניפה. מגע החבל, נקודות הכאב, החיכוך והמתח. אני מנסה להרפות את כולי ולתת לחבל להחזיק אותי ב 100%. בודקת את התנועה שבין התמסרות לאחיזת החבל ובין החזקה. הוא מעביר יד על ירכי, על צווארי, אני מרחפת, מסתובבת, לסירוגין בודקת את התנועה המינורית שאני יכולה ליזום בתוך הקשרים, ואז מוותרת על זה ומרפה למרות שזה כואב יותר (האמנם כואב יותר?). הוא שולח יד ומבט אוהב, מלטף את הלחי שלי. אני מסתכלת אליו (מחייכת קלות?) הוא לא מחייך אלי בחזרה.

"נעים לך פה, אה?" הוא שואל, ספק מרוצה ספק מאוכזב

"כן", אני עונה."זה קצת כואב, ואני לא יודעת איפה לשחרר ואיפה להחזיק את הגוף, אבל בסך הכל נעים"

הוא נותן לי לרחף שם עוד כמה רגעים, אין לי מושג כמה, ומתחיל לשחרר רגל אחת ועוד אחת, אני שוב פוגשת את הרצפה לרגע.

"את רוצה עוד, או שדי?" הוא שואל "אל תהיי גיבורה", הוא לוחש לי באוזן

אבל נעים לי, ואני מתפתה ורוצה עוד ורוצה גם להיות שלו ולצדו לעוד קצת לפחות אם לא לתמיד, להיות משחק שלו, להיות שמורה על ידו ונשלטת בחבליו-אצבעותיו

"אני רוצה עוד", אומרת

"זה יכאב", הוא עונה

"בסדר", אני משיבה מבלי להשתהות

"אתה מוכן רק להוריד לי את הנעליים?" אני מבקשת בנימוס. יודעת שהוא יכול לסרב ולא יהיה לי מה לעשות עם זה.

לרשומה המלאה בבלוג של לילית

https://imlilit.com/2019/11/10/להתגרות-במי-שקושר-אותך-זה-לא-רעיון-טוב/

החלטתי לנסות לקשור קשר עם גבר שיש לו בת זוג.

למה לעשות דבר כזה אתם שואלים? ובכן, טוב ששאלתם. אחד הפחדים הנפוצים כשמקיימים קשר פתוח, הוא שאחד הצדדים יתאהב במישהו אחר וילך. פחד מבוסס, יש לציין. אם יש לכל אחד מאתנו "משקולת" בכל צד שמעגנת אל החיים, אל הבית, יש איזה בטחון, כך חשבתי.

אם לך יש מישהי שחשובה לך ולי יש מישהו שחשוב לי אז יהיה בסדר, הספינה לא תשתקשק יתר על המידה. מעין הבטחה שחציה מדומיינת וחצייה מציאותית, שתפקידה לשמור שלא ניסחף וניטלטל במערבולת. שלא נהיה פנויים לבלגאן יתר על המידה בשל היותנו מחויבים לחיינו, לילדינו, לאהובינו.

בקיצור זה הרגיש לי מאוזן ואפשרי.

גיליתי שלבי פתוח לאהבה והתמסרות, ושאני רוצה לפתח מערכת יחסים נוספת במקביל לקשר עם נץ. גם האמנתי שתהיה זו דרך יפה להתיר את סבך ההיאחזות בחי שפשה בלבי כשיח פטל קוצני-מתוק-חמוץ. קיוויתי להפנות את אש התמיד שבי ליחסים הדדיים ואפשריים יותר. (עוד על ההיאחזות בחי כאן)

***

ברגע של תושייה תוך נסיעת רכב אגבית שאלתי "אולי את מכירה מישהו שיש לו חברה וירצה להכיר אותי?"

"אולי מלאכי?" הציעה לין

"הם לא בסופר מונוגמיה?" שאלתי (הוא חבר של חברים, אני מכירה אותו אבל לא אישית)

"הם החליטו לפתוח, נראה לי. אבדוק." ענתה, מרוצה מהרעיון הקולע. אנשים אוהבים לשדך. גם אני אוהבת.

לין לא מבזבזת זמן ושולחת לו הודעה כדי להעביר את הפקקים של תל אביב.

"הוא בעניין", היא מכריזה. וכך היה.

הודעה ששלחתי בערב שלמחרת הובילה להתכתבות משעשעת במהלכה גיליתי שמלאכי ניחן בשילוב מנצח של ביישנות ושנינות ומהר מאוד גילינו שאפשר ליצור מתח מיני כבר בהתכתבות בווצאפ

אז מי טורף את מי? המשך הפוסט כאן

https://imlilit.com/2019/11/01/%d7%91%d7%90-%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9a/ 

"מה זה? את לא יודעת רק לקבל". הוא אומר לי בפעם הראשונה שנפגשנו אצלי בבית. באמת כל פעם שמעניקים לי מגע ואהבה אחרי זמן קצר עולה בי המחשבה "האם זה נעים לצד השני?" או "ואוו זה כבר הרבה זמן שהוא מענג אותי… מעניין אם זה עדיין נעים לו".

אז הוא עלה עלי. לא טבעי לשחרר את עצמי אל המקום המתמסר שמתענג על ידי הצד השני. "פעם הבאה אני אקשור אותך", הוא אמר. גם כשאני בקבלה הידיים שלי מחפשות "לעשות נעים" לצד השני. להגיב. הרגל מחפשת נתיב לעטוף, להחזיר מגע. קשה לי להרפות אל תוך ההתענגות שלי בלבד. היד מיד נשלחת ומלטפת את הכתף, הבטן או הראש, לאן שהיא מגיעה.

מה קשה לי? קשה להתמסר. לתת לצד השני להתפרע על עצמו, להנות מזה ולהתענג מהאפשרות לאפשר לאחר ולקבל את ההפתעות שיהיו. קושי לשחרר שליטה על הסיטואציה ולהסכים לאפשרות שמישהו אחר עושה בי כרצונו. להיכנע. להיות רק בקבלה. משהו בי מתקומם כאומר "לא מגיע לי", שאולי זה לא נעים לו או לא מעניין מספיק להיות עם הפות שלי והגוף שלי כל כך הרבה זמן בלי "לקבל" בעצמו.

אז כשבאתי אליו הוא הוציא את החבלים. ישבתי כשפני אליו. הוא רוכן מעלי, מסתכל לי בעיניים ושואל "את סומכת עלי?"

"כן" אני אומרת. אני באמת סומכת עליו. הוא מתחיל ללפף את החבל סביב הידיים שלי. מבטו לנע לסירוגין מהחבל אל העיניים שלי. מבטי נע מעיניו אל ידי המתהדקות זו אל זו. הלב מאיץ קצבו. הוא מרים את ידי הקשורות אל מעל לראש ומכוון אותי לכופף אותן לכיוון השכמות. החבל נכרך סביב חזי. סיבוב ועוד סיבוב. אני כבר לא יכולה להזיז את הידיים. סיבוב ועוד סיבוב סביב הצלעות ובין השדיים הלוך וחזור. מהדק וקושר. החבל ארוך ומתהדק סביבי. נשימה עמוקה אל החזה. אני מרגישה את החבל מגביל את התנועה שלי ואני אחוזה בו.

הסיפור המלא כאן:

https://imlilit.com/2018/06/25/%d7%a0%d7%a7%d7%a9%d7%a8%d7%aa/