מי אני?

עידן מוזר...

 

יש לנו הכל..

ועדיין אני מרגיש שהכל כל כך קר.

 

יש לנו הכל... מקרר, מחשב , ספה, טלוויזיה , בגדים יפים,

מכונית , חיוך מזויף , בית. אנחנו חיים יותר טוב ממלכים שחיו מלפני 100 שנים !

 

לעזאזל אנחנו בעידן הכי פורה של המין האנושי אי פעם.

אנחנו מתקשרים עם יקרינו וקרובינו ולא מאבדים קשר יותר מתמיד, 

או שזה דבר שלילי פתאום? ..

 

אני תוהה לפעמים. מדוע אנחנו רוצים יותר?..

וכאשר אנחנו משיגים את אותו משהו ,

פתאום אנו זקוקים למשהו אחר.

 

זאת הבדיחה שלנו. זאת הליצנות. הג'וקר האמיתי.

הוא אנחנו.

 

הכל זה רק בדיחה מזדיינת. עכשיו אני מבין...

כן כן... אכן.

 

אני סמרטוט. אפס. אני הסורגים החלודים של הפתח ביוב

שאליו לא שמים לב. אני עכבר  ,מטייל ברחבי העיר.

 

אני מדמיין עלים נושרים , שדה שלם של ירוק בריא !! 

שמש בוהקת וים אינסופי. 

אך ... כשאני מגיע סוף סוף ליעד, 

כל מה שאני יכול להרגיש זה את הריקנות בתוכי.

 

אני מקיא מילים ,והן מקיאות אותי.

אני מקיא חרוזים , ולובש אותן כמו שאני לובש גולגלות של אנשים מתים.

ללא היכר, ללא כבוד.

 

גיבור אלום שם עם חרב שבורה. 

 

אני מניח שפעם שאפתי ליותר.. 

אני מניח שפעם שאפתי ליותר..

אני מניח שפעם שאפתי ליותר..

אני מניח שפעם שאפתי ליותר..

אני מניח שפעם שאפתי ליותר..

אך אני כבר לא שואף לשום דבר יותר.

 

ג'ק רץ בסמטאות החשוכות של לונדון,

בין ערפלים , ובין עכברושים,

"ג'ק הוא הצל של הסמטה השחורה."

רוץ ג'ק !

רוץ !

 

ורץ הוא, בין מבוכים , בין סמטאות שיכורים , 

דם נוטף בעקבותיו. 

מה עוללת ג'ק היקר,

עכשיו?..

 

רוץ, ג'ק ! 

רוץ...... 

ורץ הוא למרחקים ,הצחנה באפו של ג'ק ,

הריח , הריקבון של הגופות הנערמות , 

כל כך הרבה , כמו חציר באורווה.

 

לג'ק שיער שחור חלק וכובע קרוע,

עיניים שחורות כמו של עורב.

 

מדוע באתי לעולם? ג'ק שאל, 

והינו ממשיך לרוץ. מדוע?.

אימא.. אבא.... צעק ג'ק,

הרי שהוא יתום מאז שזכר את עצמו.

המוות העופף... נדמה שג'ק התרגל.

 

"עכשיו הגיע הזמן ... לחזור.."

 

חייך האיש הזקן ,

"הכל זה רק מחזור"

בסוף הסמטה.

סלח לי ילדי היקר...

האם לא תבדר את זקנתי 

במשחק קצר?...

וצחק האיש הזקן עם השיניים הרקובות בקול..

ובזמן שהוא צחק , רוק רקוב יצא מפיו.. וסירחון שאלוהים

אילו רק היה יודע. כמה זמן.. הוא בסמטה הזאת?..

 

מסיבה שלא ידועה לג'ק , או בעצם מסיבה שג'ק הוא עדיין

ניכח בסקרנות ילדותית, ג'ק ידע בחיסרון הזה. ולכן נהג בזהירות.

על איזה משחק אתה מדבר , אדוני?.. הרי שאין פה אף שחקן אחר...

ממך ומלבדי ! 

 

הו לא... כולנו שחקנים ג'ק... פשוט לא כולנו יודעים זאת , ג'ק.

 

הזקן הוציא מאחוריו קופסא , לזה ג'ק , קוראים " מונפול"

זה המשחק הכי עתיק יומין של המין האנושי.

על מה המשחק? שאל ג'ק..

 

על בני אדם , על כולנו. על נפילות , על שחקנים עולים , ונופלים..

אבל אתה יודע מה ?.. בסוף כולנו חוזרים........ בסוף כולנו..

שיחק ג'ק עם הזקן.. עברו שעות.. וימים. ג'ק לא אכל ולא שתה.

רק שיחק. ושיחק. ולבסוף... ג'ק ניצח את האיש הזקן.. 

והאיש הזקן חייך.. סוף סוף ג'ק, התחלת לשחק , 

אך יום אחד יבוא אחר.

 

לך ג'ק אני מוריש את המשחק, אך תיזהר.

אם לא תיזהר בעצמך , המשחק בסוף יאכל אותך..

עכשיו עזוב אותי !

הנח לי לנוח... ונח לו הזקן ליד פח אשפה, שם נרדם

ולא נראה שיקום עוד זמן מה...

 

ג'ק הסתכל על המשחק בעיניו השחורות התמלאו באש בתשוקה

 מבפנים ומבחוץ ג'ק לא יכל לברוח. הוא חייב עוד.

עוד. עוד. עוד. בניינים , רכוש,  ג'ק המתין לשחקנים ואת כולם הוא הביס , 

בלי רחמים , עוד נשמה נלקחה למשחק. ועוד ועוד.

כמה זמן עבר?.... ג'ק נחוש.. הוא חייב עוד.

ג'ק הזקן שאל. כמה זמן.. עבר.. אכן..

עד שהגיע ילדון צעיר , וג'ק הבין.. הוא זה רק מחזור...

עכשיו הגיע הזמן ......

לחזור.

היא בכתה ובכתה ובכתה ובכתה

שאלתי , מדוע את בוכה ילדה?.

הרי הינה זה , שמש ושמיים,

אצבעות וידיים.

הרי שזה יום יפה מציור.

 

ענתה. הוא עזב אותי, לקח את דבריו ו-עזבני,

ולא אחזור שוב לאהוב אחר.

 

הרי שליבי שלו ,

הרי שהוא עזב..

הוא השאיר אותי ולקח את ליבי איתו...

 

הבנתי...

יקירה , אל תדאגי !

מיד אמצא לך חתן חדש ומחדש

לא תבכי !

 

לא לא לא , הוא האחד !!

אינך מבין איש זקן שהכל בשבילו

הוא העבר.

 

אני עדיין צעירה, ויפה. והוא נסיכי,

ואני חוששת... שאני הקרפדה.

 

אל תידברנה שטויות !! 

 

כך אמרתי לה...

 

אך... היא המשיכה,

לבכות.

נעוצה, שמלתה קרועה, כמו בובה משומשת.
בסמטה שחורה , עירומה ולנצח מדממת

צועקת בדממה:

 

אני הסכין הקרה של ג'ק המרטש !

 

אנחנו לא יודעים לבחור,

בוחרים ספה , מיטה, שידה, 

משנים את הצבע? תגיד אתה חושב שהצבע חרדל הזה יתאים? בז' ירוק.

לא לא לא , קחי את זה , זה יהיה מתאים גבירתי.

כן.. כן...

אותו הסיפור במעגל מושלם , מסתכלים מעדן החלון , הכל מושלם. 

הספה , המיטה , השידה המזדיינת , הבסיס מיטה, עכשיו..

אנחנו שלמים.  ובסוף הדברים שאנחנו רוכשים רוכשים אותנו.

 

אנחנו לא יודעים לבחור , לא צבע , לא קנבס ולא מכחול,

לא,

העט נוצה בחשכה מטפטף,

מילים שאיש לא קרא

ודפים שאיש לא ידפדף.

 

אך עדיין.. אני כותב..

מדוע?..

זאת הדרך, של האוהבים להתאהב.

הדרך של הכותבים.. לחיות.

הקרבה?.. לא לא נראלי. כן תודה יום טוב.

שלום לך חבר יקר , נלחמת במים ,

נלחמת בשדה הקר.

ונזכור אותך !!

איך הקרבת בגבורה , ואת שמך 

נפזר אך כל מה שנשאר ממך..

זה שם חרוט בין אלפי אבני..

קבורה...

 

פואטי, אני מרגיש את זה זורם בעורקיי,

אני יתום גם אם עדיין חיים הוריי.

איש אינו מבין את הסיפור של האיש

על הגבעה, לנצח הוא חי שם , כמו דחליל בשדה תירס,

או המכשפה בביצה.

על מה הוא שומר?..

כן כן , צריך לשרוף אותו , עם לפידים ולהבות,

עם אש שלא ניתן לכבות.

הרגו אותו , כי הוא שונה.

חי-זר ומשונה.

ועדיין..

אהובתי,

אני כותב לך מכתב,

כזאת שאני עלייך אדע,

אבל את עליי לא תדעי !

אני אוהב אותך !

כמו הפרחים הראשונים באביב,

והפתית שלג הראשון בחורף.

העלים נושרים בסתיו מסמנים סוף של התחלה והתחלה של סוף. 

שמלתך מפרחים , עקבייך מזכוכית.

עיניי ברבור ,היא עירומה עכשיו.

שוכבת במיטה ובשמיכה של אלפי שירים,

סדינים של חרוזים, וכל אחד היא עונדת כמו עגילים ותכשיטים

בגופה. אכן.

 

העננים עוברים , הם ממשיכים כמו שהם תמיד המשיכו..

אלפי שנים , ואלפי שנים ימשיכו.

הגענו לעולם , כמו תינוק,

ובאותו ערסל שממנו קמנו נישן עמוק.

 

מה זה חשוב מה נעשה?..

 

אולי אתה תהיה דוקטור אדוני?

רוצה להיות.. פרופסור אדוני ? ! 

הו לא... אדוני מתעניין אולי בלהיות עשיר כקורח אני מניח

אדוני?...

כן .. אדוני אוהב את תענוגות החיים , הוא חוטא מפירות הקיץ הטובים

ובחורף הוא בנדיבות יתרה נותן לגופו החם לטעום את טבעו האינסופי של

הגשם הקר..

 

משקה יין אדוני?

ובכן בטח !

הינני כאן שנים.

אכן, אהא.. אהא.. כן בדיחה טובה אדוני.

לאדוני יש חוש הומור קשה שעוד לא נשמע !

אכן !!!

 אדוני !!!

אדוני מתעניין באומנויות הרוח?.

אדוני אינטלקטואל?. אני בעצמי חוטא. מדי פעם

בקריאה על הסופרים הגדולים , כן. 

מה תרצה? תה , קפה חם או קר , אקדח.. וכדור אחד..

ברקה...