אני הסקס הכי טוב בעולם,
כשהוא מגיע מתוך רצון ורגש.
והסיבה העיקרית לכך,
היא שאני לא מזדיינת,
אני עושה אהבה.
כשאני אוהבת,
אני אעשה הכל כדי לראות את החצי שלי מאושר.
אני אמשכן את הכליה שלי,
אחלוק את האוכל מהצלחת שלי,
ואפילו אפסיד שעות שינה... שזה בתכלס הכי מתסכל מכולם.
הבעיה,
שאני לא מצליחה לחוות את כל זה,
ללא אהבה מטורפת וחסרת גבולות מהצד השני.
עכשיו, בואו, כמה גברים אתם כבר מכירים שמסוגלים לאהוב ככה?
אז אני לבד.
אני לבד כי כבר ברבע השעה הראשונה של הדייט אני מגיעה למסקנה שזה לא זה,
הוא לא מסוג האנשים שיהיו מסוגלים לאהבה טוטאלית.
ואני מדהימה בלנתח אנשים,
אני מתעוורת הרבה פעמים מתוך כמיהה,
אבל יודעת, לאורך כל הדרך, מה מצפה לי.
כשאני אוהבת,
לכל נגיעה שלי יש משמעות,
מטרה, שביל כתוב מראש,
הציפורניים שלי מפזרות תחושות עילאיות,
של הרפייה על כל פיסת עור שבה הן נוגעות.
אני מתבוננת, בוחנת, לומדת, מיישמת.
אני הלילית הפרטית של האדם שלי.
אני זזה, הו, אלוהים, איך שאני זזה.
הגוף שלי רוקד מעל לאהובי שמתבונן בי מהופנט.
השיער האדמוני שלי זז ביחד איתי,
ויקירי מלטף אותו בחושניות.
אני אוהבת לשגע,
לתת, ואז לקחת.
להיות קרובה, ואז להפסיק.
לבהות עם עיניים גדולות ומסוקרנות,
בך אהובי, מתפתל ומתענג ולא מבין מאיזה ענן נפלתי.
מהגיהנום, אהובי, מהגיהנום.