הרמוניה

אז המלך שלי נסע עם חברים לנפוש בצפון והשאיר אותי בבית לנוח... להתחיל באמת את החופש הגדול.

קניתי לי ערק, לימונענע, בירות, הכנתי קרח מבעוד מועד וביקשתי לגעת בעצמי.

איזה מזל שבדיוק הגיע עוד משלוח נהדר משיין😍

הכנתי לי כוס ערק לימונענע עם קרח והתחלתי למדוד, תוך כדי נגעתי בעצמי ועיכבתי לעצמי את הגמירה כדי לצלם תמונות חרמניות ואותנטיות.

יצא מעולה, את המעניינות באמת לא תזכו לראות. 

אבל הנה טעימה:)

שבת שלום ומהממת.

💜👑

תלמידים והורים יקרים,
 

הנה הגענו לרגע, נאום סיכום של אחת התקופות המסעירות בחיינו. אנחנו מסכמים עכשיו, במסיבת הסיום של כיתה ג,

תקופה ארוכה של אתגרים ושינויים.

"הקורונה הביאה איתה הזדמנויות", זה המשפט שאני שומעת כמעט בכל נאום של אנשי חינוך לאחרונה. אנחנו מבינים שגדלנו מתוך הקושי ומחבקים את ההפתעות הטובות שקיבלנו.

אז אני מצטרפת ואומרת, שהקורונה הביאה איתה התחדשות שלא נראתה כמותה.

נולדנו מחדש לעולם למידה שונה. הכרנו כלים חדשים והתמודדנו בגבורה עם מצבים לא רגילים. עשינו זאת כמו גדולים, פעם אחר פעם.

היינו כולנו באותה סירה, לעיתים הרגיש כאילו כולנו יחד באותו בית. גם כשהיינו קצת סגורים, לעולם לא נשארנו לבד.

זכינו להכיר רגעי משפחה אינטימיים, התמודדנו עם מצבים קשים ומרגשים גם יחד.

והנה, אנחנו לקראת הסוף, יכולים לשבת כאן ביחד באוויר הפתוח ולחגוג.

אז עברנו בהחלט הרבה השנה..

גם אתם הורים יקרים, הייתם חלק חשוב ומשמעותי יותר ללמידה של ילדכם מאשר בכל שנת לימודים אחרת. הילדים שלכם שיושבים כאן, הם בהחלט כוכבים וגיבורים מהסרטים. הם עברו מלחמה קצרה, מגפה עולמית, שינויים חדים מהרגע לרגע הבא, והראו יכולות ניהול עצמי מדהימות. הייתם שם בשבילם ולמדתם איתם, תמכתם וחיזקתם כשהיה צורך ועל כך אני מודה לכם.

גם אני כמורה למדתי המון על חשיבות האינטרקציה עם התלמידים בזמנים כאלה וכמה חשוב שיתוף הפעולה של ההורים.

אז הגיע סוף הנאום והרגע לדבר אליכם,

ג2, ילדים יקרים שלי,

הכרתי אתכם כבר מעידן הקפסולות, אך לא הבנתי כמה מדהימים אתם ביחד וכל ילד בנפרד. זכיתי ללמוד מכם את טעם פירותיה של עבודה קשה, השקעה וסבלנות, הרבה סבלנות.

חוויתי איתכם התנסות יקרה מפז, רגעים בלתי נשכחים של חינוך, חברות, שמחה, אהבה, התמודדויות וניצחונות יפים. אני מודה לכל אחד ואחת מכם על ההזדמנות להיות חלק קטן אך משמעותי בחייכם. אני גאה בכם על המסע שעשיתם והיעדים השאפתניים שהצבתם לעצמכם, והשגתם.

כל אחד מכם הוא כוכב, תמיד תזכרו להעז, לנצנץ ולזהור במלוא אורכם.

אז תודה לכולכם, על ההשקעה, על הזרימה, ההשתדלות והעשייה.

אני רוצה להודות בהזדמנות זו גם לסבטלנה (שם בדוי) שהתחילה את התהליך שאת פירותיו אני קוצרת, שהעבירה לי את התפקיד בצורה מופתית וידעה להגיד על כל ילד את שעל ליבו ומחברתו.

אני אוהבת אתכם. אתם תמיד תהיו הכיתה הראשונה שחינכתי בחיי ולנצח בליבי. שיהיה חופש מדהים, נתראה במסדרונות, במקהלה ובשיעורי מוזיקה בכיתה ד:)

מחנכת מתחלפת שלכם תמיד,

👑💜
 

לפני יומיים קיבלתי בדואר עוד משלוח מוצלח משיין עם תלבושת חדשה לכבוד האל שלי.

הוא כל כך התלהב שזרק לאוויר שזה יהיה לי יפה עם שתי קוקיות.
התלבשתי וסירקתי שתי קוקיות יפות בצידי  הראש, התאפרתי ומרחתי אודם אדום בהתאם לתלבושת ולזנותיות של כל המראה.

חיכיתי לו על הספה ושיחקתי עם הטלפון שלי, פתאום התחלתי להרגיש קצת ילדותית, מתבגרת אולי... התחלתי להחליק רגל אחת על השנייה ולעשות תנועות מתוקות ומגרות. הרגשתי ליטלית!

ואז הוא נכנס וראה את ההפתעה שהכנתי לו..

"איזה סקסית את"

"איך אני גאה"

"זונה קטנה ומתוקה שלי"

"יצירת אומנות למופת"

ועוד משפטים שגרמו לי לאהוב את כל הסיטואציה עוד יותר.

הוא תפס לי את הקוקיות והוריד אותי לרצפה על ארבע, ואז הוביל אותי מהקוקיות לספה.

יש הולך להיות סשן מטורף😋

כל כך ציפיתי והתרגשתי, גם הרגישות המינית שלי גברה.

יצאתי מהחדר אל סלון מלא נרות, מוזיקה, מגבת ענקית אדומה על הספה ועל ידה כל הצעצועים האהובים עליו.

דילדואים בשלושה גדלים, שוט סוסים, פלוגר ופלאגים שונים.

קיבלתי הוראה לשכב על הגב עם כיסוי על העיניים. כמו ילדה טובה ביצעתי בשמחה.

"אצבע אחת, תיגעי בדגדגן"..

אני מבצעת אבל לא רואה אותו ולא שומעת, רק מתחילה להרגיש את שוט הסוסים מטייל לי בעדינות על הגוף, על הכוס שמכוסה ברשת דקה של תחתונים שעוד שנייה נקרעים.

הוא נתן לי הוראה לחשוף את הכוס שלי ואני הזזתי את התחתונים עם האצבע הצידה.

פתאום מרגישה מכה!

ועוד אחת, על היריכיים, על הציצים, ברגליים תוך כדי שאני נוגעת בעצמי ומתנשפת, נהנית-סובלת מכל מכה ומרגישה באוויר את החיוך שלו כשאני נאנחת.

"תתהפכי" התחת מורם אליו והראש על הספה.

עכשיו מתחילים משחקי חורים.

הוא נותן לי את הפלאג "תחזיקי אותו על החור הקטן שלך, בלי להפיל" קשה להחזיק משהו שלא יזוז מהחור של התחת. במיוחד בספייס..

אז הוא נפל והמלך שלי תפס אותו והחזיק אותו יציב על החור. רגע אחר כך הוא הכניס דילדו קטן לכוס ששייך לו ואז את שניהם.

וככה הוא משחק לי בשני החורים ואני מרגישה שהרחם שלי עומד להתפוצץ אז אני מכריזה:

אדום.

כאב לי.

כאב של מחזור כזה.

נשכבתי על הגב להרגע.. הוא הכיל אותי ונתן לי את הזמן שהייתי צריכה.

המלך שלי תיכנן להתעלל בי הרבה יותר ממה שיכולתי לספוג באותו רגע.

כשנרגעתי המשכנו והוא סוף סוף זיין אותי.. הרגשתי את הזין שלו בתוכי והתמוגגתי מעונג שהשפרצתי עליו רק מהחדירה.

"תתהפכי, טוסיק אליי"

לאט לאט הוא הכניס אותו לחור הקטן שהוא כל כך אוהב. עונג מהול בכאב גרמו לגמירה של שנינו להיות מדהימה.

ואז

פרצתי בבכי היסטרי לתוך הכרית.

הכיסוי עדיין עליי ואני מרטיבה אותו בדמעות ומתייפחת..

כמו ילדה קטנה.

המלך כשמו כן הוא, ידע בדיוק מה לעשות.

אחרי כמה שניות קיבלתי חצי פיתה עם שוקולד ובננה😍

וזהו, נגמר.

התחלתי לצחוק מאושר ואכלתי את הפיתה הזאת כמו שווארמה במאנץ׳.

התאהבתי שוב במלך שלי שידע בדיוק מה לעשות בכל רגע נתון והתייחס אליי כמו לדבר הכי יקר לו.

אחרי אפטר קאר הוא הלך לחבר ואני התעצבנתי "איך הוא עוזב אותי אחרי סשן?"

ואז הבנתי

מחר מחזור.
 

אני מרגישה אהובה, עטופה, מוגנת.

לא חושבת שנשלטת או אישה כלשהי צריכה לבקש יותר.

אין עליך אל שלי, אני אוהבת אותך❤

תודה על עוד סשן מדהים!

💜👑

מה הלך איתי אתמול יאבאלולי...
 

זה התחיל מחגיגות יום נישואים והמשיך לפוסט כלשהו שמזמין את כולם לחגוג עם kitti kat יום הולדת בדאנג׳ן ביום חמישי.
 

סגרנו את הפינות, יש חברה שמכירה את המקום, יש בייביסיטר, יש מצב רוח ויכולת,
 

יצאנו למסיבה!!

מי שקורא כאן קבוע יודע כמה זה היה חסר לי.

האנשים, האנרגיות, הלבוש, המוזיקה שנכנסת לדם מהרמקולים דרך הרצפה והיישר לתוך הלב שלא מפסיק להתרחב מכל ביט.

אפילו עשן הסיגריות והאלכוהול שזורם בלי סוף באו לי בטוב.

קבענו לצאת ב23:30 כי זאת שעת פתיחת הדלתות, יש לנו שעה נסיעה למועדון.

נרדמים ב21 עם הנסיך ומתעוררים ב23 מלאי אנרגיה וציפייה.

תכננתי ללבוש בגדי עור כבדים, מכנסיים מעור ובגד גוף עור עם נעלי עקב ומסכת עיניים שחורה יפה.

למזלי באותו יום קיבלתי את המשלוח האחרון משיין עם תלבושת חדשה שהמלך אוהב: באדום ושחור, חצאית קצרצרה מידי וטופ גדול מידי, ביריות רשת, נעלי עקב לכה שחורות, קולר ניטים, פפיון מתאים.

מושלם😍

חמותי ראתה אותנו יוצאים מהבית ורמזה לי ללבוש עוד משהו עליי, כיבדתי ולבשתי ג׳קט שלא הסתיר שום דבר חשוף.
 

מדברים בנסיעה על הגבולות, אני שואלת שאלות והוא עונה תשובות מהוססות, כאילו לא מבין למה אני שואלת בכלל. אני לא רוצה לעשות טעויות אז כדאי שאשאל...

אחר כך הבנתי, שלא יקרו מצבי התלבטות כי המלך שלי יהיה כל הזמן איתי. אין מה לדאוג.
 

הגענו למסיבה!

בכניסה אני רואה את כולם לבושים בשחור אבל לא מבינה למה אני המוגזמת היחידה?

בפנים כבר הבנתי שאין לשפוט את הקנקן מבחוץ, אלא מתוך הכלוב בלבד.
 

התרגשתי כל כך!! מהרגע שנחתה עליי החותמת הרגשתי שאני עוברת למימד אחר - מימד של חופש בלתי מעורער.

עושים סיבוב, מתרגלים לאווירה, לאנשים החדשים, למתקנים המוזרים, מבררים איפה המבוך ואיפה השירותים.

אחרי כוס ערק אשכוליות החלטתי שהגיע הזמן להיפרד מהציוד ללוקר.

20 שקלים בחמישיות הלכו עד שהצלחתי לפתוח ולנעול את הלוקר! ג׳יזס.

הגענו באמצע מופע שיבארי ואחריו היו שלושה סשנים על הבמה כשהראשון סשן  קשירה, אחר כך מופע של ילדת יום ההולדת, קצת הובלה קצת ספאנקים והצלפות ושיר יום הולדת.. אחר כך היה מופע פמדום מרהיב. פעם ראשונה שראיתי מופע כזה מושקע, סדיסטי ומקצועי.

על התקרה היה תלוי חישוק ובתוכו אישה. רציתי מתחילת הערב להיות כמוה, באויר, למזלי הרגע לא איחר לבוא:)

בין המופעים לשתייה ולבדיקות במבוך, רקדתי הרבה. הדיג׳יי השמיע רצף של הפלייליסט-מכון-כושר שלי, הורדתי נעליים והתחלתי לעוף.....

בחמש הדקות שהמלך ישב, לא הצלחתי להירגע, נמרחתי עליו ולידו ועל הסורגים שמאחוריו והתחלתי להרגיש את הוייב.
 

הרגשתי פאקינג סקסית. ידעתי שכולם מסתכלים עליי, ידעתי שאני האישה הכי אטרקטיבית ומגניבה שם, אז ניצלתי את ההזדמנות למינוף תרתי משמע.

החברה הטובה הגיעה עם עוד מכרה שאני אוהבת. היה כיף לראות אותה בסיטואציה כזאת, לחפור איתה ועם המלך שלי, לשמוח עם שניהם באותו המועדון, אני עדיין בהלם מזה. לחברה שלי תחת אחד השווים שראיתי, כזה דורש... אז נתתי לה שני פליקים כדי להביע נוכחות, היא הסתובבה אליי בבהלה ונרגעה כשראתה שזאת אני. אחרי עוד כוס וכמה סיבובים נתקלתי בתחת שלה שוב וכל כך שמחתי לראות אותה שנתתי לה עוד פליק. היא הסתובבה אליי במבט של "למי אני צריכה להכניס מרפק לעין?" ואז הסבירה לי שפשוט לא עושים את זה. תכלס, אם מישהו היה נוגע לי בתחת בלי שאדע מראש, הייתי נלחצת ממש. גם כשהמלך נגע בי היה לי שבריר של ספק שאיזה גבר עלוב מרשה לעצמו להטריד אותי.

לשמחתי לא נתקלתי באף מקרה הטרדה כל הערב.
 

הראש התחיל להסתובב אז גם הגוף הצטרף, התחלתי להיתלות על כל חפץ דומם שהצליח להחזיק אותי. בזווית העין קלטתי את החישוק ריק. ביקשתי מחמודה אחת שתזוז ותפסתי את החישוק, הנפתי שתי רגליים למעלה ונתליתי עליו! המלך נתן לי תנופה והסתובבתי כמו תליון על החישוק כשהראש למטה והרגליים מחזיקות בלי הרבה מאמץ. הרגשה מדהימה, חופשייה!

אחרי כמה דקות על החישוק, החלטתי לנסות את שאר המתקנים שם. טיפסתי כמו קופיפה על הסורגים ודילגתי ביניהם, רקדתי עליהם ונמרחתי בסליזיות מחרמנת. חירמנתי עוד הרבה גברים אבל בעיקר את עצמי ואת המלך שלי שמבט הטורף לא יצא לו מהעיניים.
 

בסוף המסיבה, המלך החליט לקחת אותי לטיול..

ירדנו למבוך והוא הוריד אותי על ארבע מהשיער. מאותו רגע, נכנסתי לזון... הוא מוביל אותי על ארבע מהשיער ואני מניעה את האגן כמו נמרה מיוחמת מצד לצד.

רואה רק תאורה כחולה, כמה נעליים ורגליים, הרבה שיער שלי שהסתיר לי ולפעמים כשהמלך מאפשר לי, כמה תחתים שהיו בדיוק באמצע. כשסיים סיבוב אחד עצר בפינה, הצמיד לי את הראש לקיר והתחיל להפליק לי. כל כך נהנתי מהאווירה שהשתחררתי גם קולית, מסתבר שכמה דיאמים נדרכו אבל הבינו שאני סתם דרמטית. כשסיים להפליק לי לקח אותי לעוד טיול על ארבע במבוך, הפעם עצר בפינה ליד שאר החוגגים. המוח שלי יצא שם לטיול, מאוד דומה לאסיד, אבל אחר, צלול וקשוח יותר. הוא שאל אותי כל הזמן "של מי את?" "של מי החור שלך?" "מי המלך שלך?" ומרח את הפרצוף שלי על המפשעה שלו על הג׳ינס.. כל כך רציתי לבלוע אותו ברגע הזה. למצוץ את נשמתו דרך הזין עד שימלא את כולי ושכולם יראו ויקנאו ויתרחמנו מזה.

הוא הרים אותי והתחיל לגעת לי בתחתונים. הרגשתי איך האצבע שלו נרטבת ממני, אז הוא דחף אותה פנימה והתחיל לשגע לי את הכוס. אז אני הקולנית עוד פעם הקפצתי את הדיאמים והמלך החליט ש.. חלאס. נזדיין בבית.

עלינו מהמבוך לרקוד עוד קצת, הבנו שמיצינו והתחלתי לחפש את החברה שלי להגיד לה שאנחנו הולכים. מבחוץ כבר הודעתי לה שחיפשתי ולא מצאתי ושנייה אחרי היא שלחה שגם היא חיפשה אותי. נפרדנו בהודעות מלאות מחמאות ואהבה אחת לשניה.

אחר כך הלכנו המלך ואני, לדפוק המבורגר כשאני עדיין עם החצאית שמכסה ממש קצת מהתחת, היה כיף לסובב לתל אביב את העיניים ב4:30 בבוקר😎
 

חזרנו הביתה לסקס סוגר פינות, המלך נרדם על הספה ואני משם דילגתי למקלחת ועוד חצי שעה לעבודה.

נשכבתי לנוח ליד הילד שלי, שעוד מעט יהיה בן 3 וישן כבר לילה שלם. מאז הלידה שלו לא הרגשתי כל כך חופשייה..

הוא השתבלל לתוך החיבוק שלי ומרח לי חיוך ענק על הפנים, כי פתאום הבנתי שבזמן שהוא ישן, אמא שלו נולדה מחדש.
 

חסרות לי התמונות.. הן מזכירות לי את הרגע בצורה צלולה יותר. אבל את הערב הזה, גם אם ממש ארצה, לא אוכל לשכוח.

נהנתי איתך אחותי, לעוד מסיבות וחוויות כאלה💃💋

כל כך נהנתי איתך מלך שלי, אתה הופך את החיים שלי לשווים ונהדרים. כל שנה איתך מלמדת אותי כמה אהבה יכולה לגדול, יש לי זכות גדולה להיות אהובתך😍
 

שתהיה שבת שלום ובילוי מהנה, לכל החוגגים היום❤
 

💜👑
 

השבוע היה שבוע חגיגות. (בפוסט הבא אגיע להיסטריה שהייתה אתמול בדאנג׳ן, תקראו ותתאפקו).

חגגתי יום נישואים עם המלך

יום הולדת לחברה הכי טובה

ויום שנה לקשר עם העבד שלי.
 

יש לי עבד מושלם.

הוא מנקה בשבילי, קונה לי מתנות בדיוק לפי רצוני (כולל את המנוי השנתי פה), נותן לי לדחוף לו את הראש לאסלה, לובש מדי מנקה נשיים ומעריץ כל סנטימטר בי.

הוא הזכיר לי את יום השנה שלנו וביקש לקנות לי מתנה. ניצלתי את ההזדמנות שיקנה מתנה לי ולמלך ליום הנישואים שלנו. כי בכל זאת, השייכות שלו אליי היא בזכות המלך ובזכותו בלבד.

המלך שלי בחוכמתו הציע מתנה שהעבד יהיה שותף בה, וקבע שהוא יכין לנו פיקניק ביער.

מפאת אילוצים של חיים פרטיים, העברנו את הפיקניק לביתנו הקט.

יצאתי לקחת את צלחות כל הטוב שהעבד הכין לנו והסתכלתי בעיניו לרגע.. עיניים שדרכן אפשר לראות היישר אל תוך ליבו הטוב של העבד שלי. יש כל הרבה כוונה אמיתית, צורך וסיפוק כשהוא משרת אותי.
 

למדתי גם מהגורה שציוני הדרך האלה משמעותיים לא פחות מהחוויות שנרקמות יחד.

אז עבד יקר, אני גאה ושמחה שיש לי עבד כמוך, אין בך טיפת אגואיזם ואתה באמת משרת מהצורך הפנימי שלך להיות נשלט. אתה אמנם מפשל לפעמים, אבל הכוונה שלך כל כך טהורה שזה מקסים אותי.

הלוואי ויכולת לבוא איתנו למסיבה אתמול, היית חסר, יכולנו להשתמש בך בהחלט.
 

ולכל הנשלטים האחרים באשר הם, אתם לעולם לא תהיו כמוהו, אל תנסו. זה העבד, נשלט שעושה את עבודתו מתוך אהבה אמיתית לריצוי.

הוא לא דורש,

אין בינינו שום דבר מיני,

הוא לא שואל שאלות מיותרות,

הוא אינטיליגנט.

הוא קונה לי מתנות רק כדי לראות את החיוך שלי וגם אם הוא מניח והולך בלי לראות, הוא מודה לי על הזכות.
 

לעוד שנים של שירות, הערצה, ליקוק מגפיים וראש באסלה, מזל טוב עבד שלי💜

👑

ממה שהלך איתי הלילה בדאנג׳ן.

לאט לאט מעכלת, תכף אוכל גם לכתוב..

תודה מלך שלי, על חגיגת יום נישואים מושלמת. אין לי מילים לתאר כמה אני אוהבת אותך❤

סיפורים בהמשך😘

מקלחת ולעבודה..

הנה בא עוד סופ"ששש

😎

💜👑

אחרי שנרגענו, אפשר לנשום. הקורונה כבר לא פה, אין מלחמות, יש ניצחון (סוף סוף הרודן נפל), אפשר לצאת.

אפשר לנשום....
 

התקופה שלא הייתי כאן הייתה מטלטלת עבורי. נפרדתי מהגורה, עברתי דירה, אני מחנכת כיתה עכשיו, זה משתלט לי על החיים. אבל זה גם כל כך מספק..

יש לי חברה-אחות שאני רואה יותר ולפעמים היא מצילה אותי.

המלך ואני עלינו על רכבת הרים השנה שספק אם ירדנו ממנה, אבל אנחנו בהחלט לקראת הסוף.
 

לא מזמן מידי הזמנו אלינו מישהי, בתחילת דרכה הבדסמית. המטרה הייתה ברורה - חוויה מינית בדסמית משותפת של שלושתנו.
 

הערב התחיל חלש, אכלנו, ניסיתי בכוח לדבר איתה, לא זרם לי.

ואז היא הציעה שאקשור אותה.

זרמתי. היה סשן טוב. קשרתי אותה בשתי קשירות - טיקיי אחורי ואגורה. השכבתי אותה על הגב, על הידיים שלה שנמחצו.

וטילטלתי אותה לצדדים תוך כדי שאני מפליקה ומלטפת, מפליקה ומלטפת.

הזמנתי את המלך שלי להצטרף בהצלפות אבל הוא החליט להתקרב לאט ורק לתמוך בראשה וללטף.

סיימנו את הסשן כך.

שיחררתי אותה וחיכיתי שתתעשת.

היה לי מאוחר. לא נמשכתי אליה, היא לא עניינה אותי יותר מידי. לא ראיתי פה סיכוי למשהו יותר אינטימי..

המלך שלי חשב אחרת.

הוא התחבר אליה אחרי שהלכתי לישון, היא בכתה בחיבוק שלו, סיפרה לו דברים שלא סיפרה לי. היא נפתחה איתו..

הוא הגמיר אותה רק עם אצבעות הקסם שלו והיא השפריצה פעם ראשונה בחייה, ושנייה ושלישית..

יום למחרת הוא סיפר לי בגאווה מה קרה כשישנתי בחדר הסמוך עם הילד שלנו.

הוא היה בטוח שאפרגן לו, אבל הרגשתי כל כך נבגדת.

למה כשהייתי שם זה לא קרה?

למה בלעדיי יותר כיף לך?

"כי איתה הרגשתי טופ ספייס אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי" שמעתי אותך באוזניים קשובות ועיניים דומעות.

אמרתי לך שאני רוצה לחתוך את זה איתה.

שלחתי לה הודעה של 5 שורות והיא שלחה בחזרה יום למחרת מגילה שהזכירה נשכחות מהגורה.

שהיא נולדה איתנו מחדש, שהיא מרגישה שזאת אהבה ממבט ראשון...

כמה ימים אחר כך אמרתי למלך שאני רוצה לחתוך את זה איתו, לא יכולה לסבול יותר. לא סומכת עליו, לא רוצה להרגיש ככה, לא מוכנה לסבול.

הוא בתגובה אמר שהוא אוהב אותי ותמיד ידאג לי ושכדאי שנעשה את זה יפה בשביל הילד..
 

כמה ימים אחר כך..

אני עדיין במחשבות, הראש לא מפסיק לטחון את הרגשות והמעשים והתוצאות והמילים הקשות שנאמרו.

ואז המלך נתפס בנפילה. זה קורה לו לפעמים, שהגוף נתפס וקורס. יכול לקחת לו שבוע, חודש, או שנה להתאושש.

רציתי לעשות את מה שהתרגלתי אליו, לקרוס יחד איתו ואחר כך להאשים אותו ואת הגוף שלו במצב הרוח שלי ובחרא של זוגיות שלנו. להאשים את עצמי שנשארתי ולפחד לעזוב.
 

אבל במקום..

לבשתי את הבגדים החדשים שלי, יצאתי מהחדר, ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותו חזק. אני לא הולכת יותר לשום מקום. אני אתן לך את הטופ ספייס שאתה צריך כדי שאני אוכל לקבל את הסאב ספייס שכל כך חסר לי.

אני אתן לך את הביטחון שאני לעולם לא אעזוב אותך כשכואב לך, כמו שאתה מעולם לא עזבת אותי.

אני אתן לך את כל כולי, כדי שתוכל להמשיך לתת לי 150 אחוז ממך, כמו שעשית תמיד.

והוא עמד שם והסתכל עליי מתחתיו, עם קצת דמעות בעיניים, כי הצלחתי לרגש אותו..
 

כמובן שאחר כך היה סשן מפחיד ויום למחרת קיבלתי עונש עם חגורה לבושה בתלבושת הזאת😍

אז המלך החליט שאקנה עוד כמה תלבושות כאלה, שיהיה לנו, לחגוג את האהבה שלנו ולשים בצד את כל שאר החיים.
 

מחר יום נישואין שישי בחיינו, אבל שני בחיינו כזוג בדסמי.

מזל טוב מלך שלי, שיהיה לנו רק מזל טוב.
 

❤
 

💜👑

אז את הקאמבק פוסט-קורונה הזה אני מתחילה לא טוב. קיבלתי עונש מהמלך שלי לכתוב את החיבור הבא, תהנו.

שכחתי

מאת: הזונה של המלך.
 

"שכחתי" היא מילה שגורה בפי כל חיי. האשמתי את אבא שלי בבעיות הזיכרון שלי במשך שנים רבות. זכרתי דווקא שגם לפני שהתחלתי לעשן (ארחיב בהמשך) היה לי זיכרון די דפוק. הרבה מחקרים מקשרים זיכרון לאינטיליגנציה וקובעים שיש קשר חזק בין ידיעה, מודעות והבנה. כולם מבוססים על זיכרון.

לכן, כאשר אנחנו מתווכחים עם אדם חכם (כמו המלך האחד והיחיד למשל) הוא יזכיר נשכחות שקרו זמן רב קודם לכן, היכולות לתמוך בטענתו. לכן כאשר אני מביעה עמדתי בנושא כלשהו אני מקפידה להיצמד לאירועים שקרו באמת, אך בעקבות העבר הרע שלי עם בעיות הזכרון, אני כבר לא סומכת על הצד שזוכר.

כואב לי להגיד ששכחתי, כי יש למילה נטייה להתפרש כחוסר אכפתיות. גם מדברים שאכפת לי מהם מאוד אני שוכחת, ולאחר מכן מתאכזבת מעצמי ונשארת עם רגשות אשם נוראיים. אין זה תירוץ או דרך להצדיק את השכחה. יש המון דרכים להתגבר עליה, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה ששיכחה תלויה בהרבה גורמים חיצוניים ופנימיים.
הוכח גם קשר חד משמעי בין בעיות זיכרון לעייפות
עייפות הוא מצב בו הגוף דורש לתקן את עצמו. כמו מכונה, בזמן התיקון כדאי שלא תעבוד, אחרת משהו או מישהו יכולים להפגע. כך גם הגוף שלנו, אך הוא יותר מתוחכם ממכונית כי גם בעייפות יתר הצלחתי לתפקד.

ספגתי את הפגיעה הפיזית והמנטלית, אך אי אפשר להגיד שלא ספגתי פגיעה קוגנטיבית קלה. אני מאמינה שכאשר תהיה יותר מנוחה הזיכרון ישתפר.

סיבה נוספת לבעיות זיכרון חוזרות היא עומס נפשי וחוסר יכולת להתפנות בכל זמן נתון.

דרך טובה לזכור היא לרשום, אך אם רשום לנו משהו, מדוע קורה שאיננו מבצעים אותו?

יש מטלות ודברים שניתן לבצע רק בזמנים מסוימים. כמו טיפול עצמי, סידור מסובך, בנייה של משהו, להדליק דוד. כל אלה נדרשים לביצוע כאשר המוח פנוי לשלוף מידע שטמון רחוק יותר בזיכרון ובעבר, מכיוון שהמידע העכשווי משתנה כל הזמן, הזיכרון לא יכול להיכנס לפעולה. לכן אם למשל כיוונתי תזכורת לקחת כדורים ב19:00 אבל הילד בדיוק יצא מהמקלחת והשתולל ערום בבית, אלחץ כמה פעמים על נודניק ואז אלך לחדר השני ואשכח מה רציתי להביא כי המוח ראה הזדמנות לנוח רגע. כשאחזור לסלון כבר אהיה מוכנה לקלוט מידע חדש ולא יהיה נודניק שיזכיר לי.
 

סיבה נוספת לבעיות זיכרון היא קנאביס. הוכח שלצד התרומה הגדולה של צמח הקנאביס לגוף, הוא יכול לגרום לנזק קוגנטיבי במיוחד לזיכרון. קנאביס צורכים בשאיפה כך שהחומר הפעיל בו מתפטש ממערכת הנשימה היישר לכל האיברים בגוף, גם למוח. תופעת הלוואי הרצויה של הקנאביס היא הרפייה והרגעה של השרירים.
 

אני מתנצלת על כל הפעמים בחיי ששכחתי דברים. גם את החיבור הזה שכחתי להגיש בזמן. הגעתי למסקנה שאם אתאמץ לזכור אני אכנס ללחץ אדיר, גם אם אכה את עצמי כל פעם שאשכח.

אני מקבלת את המצב כמו שהוא וממשיכה להשתדל לזכור כמה שאפשר, מבלי להרוס לעצמי את מצב הרוח או להכניס את עצמי לסטרס.
 

לרשום זה ההפך מלשכוח, אז אולי החיבור יעזור לי לזכור יותר את המלך שלי. מקווה שבמקום, לא אשכח את עצמי.

שיהיה סופ"ש נדיר.

💜👑

כבר שנים שאני מפחדת פחד מוות

מהמוות.

לפני שנתיים כשאחי נפטר הפחד הזה רק התגבר.

גדלתי אתאיסטית.

אין שום דבר מעבר, אין אלוהים, גן עדן, מלאכים ופיית שיניים. הכל הבל הבלים.

אז מה קורה כשמתים?

באים תולעים ואוכלים את הגוף.

זה לא יכאב לי?

לא. את תמותי, לא תרגישי כלום.

לא להרגיש כלום?

לא להרגיש כלום??..

מה זה?

אמאלה

ומה יקרה אחר כך כשלא אוכל לעשות שום דבר בשביל האהובים שלי?

לא אוכל לדאוג להם, לחבק ולנשק...

מה יקרה כשאני לא אהיה יותר?

מה זה הפחד המבאס הזה?!

אני ממש בוכה עכשיו מרוב פחד.. סוף סוף אני מציפה את זה. שנים של פחד...

זה קורה לכולם -

לא משפט מנחם במיוחד.

אין לי כוח עכשיו לטיפול פסיכולוגי, יש לי בית לשפץ.

שאלתי פעם זקנה אם היא מקבלת את המוות הקרב. והיא אמרה שהיא בכלל מרגישה ילדה עדיין, איזה מוות מתקרב?

אם יימצא האדם שיפיל לי את האסימון שיפתור לי את הפחד הזה, אולי אאמין שיש אלוהים.

מחר יום הולדת לאל שלי, יש לי כל כך הרבה מה לכתוב עליו..

בינתיים אחייך ואומר שאם כבר חיים בפחד מהמוות, לפחות לצידו.

👑💜

נמצא המלח המדובר, רק הייתי צריכה להצפין קצת לחרמון ולקחת חברה שהיא אחות בלב.

*הושמדה*

כל כך הרבה מלחחחחח😍

וישר אחרי חופשת פורים

יום חופש עם סשן מדהים (תודה אל שלי יקר❤)

ועכשיו בידוד☺

הלכתי לאכול פפוקורן עם האל שלי במיטה.

שבוע נפלא שיהיה.

👑💜