קצת מוזר, חוסר תקשורת. והדראליזציה לא עוזרת לדברים להרגיש פחות מוזרים. דיברתי על זה היום עם הפסיכולוגית. היא הציעה להרגיש את הקרקע, את הגוף, לוודא שהכל אמיתי. לחשוב על העבר ולהבין שאיננו רלוונטי יותר. אבל היא לא הבינה שאני לא יכולה לחשוב על העבר כהלכה אם נדמה לי שאיננו, ואותו הדבר לגבי העתיד. וגם ההווה, גם הוא נתון לספק. אולי אני מרגישה שאני קיימת, אבל האם אני באמת? ומה בנוגע לסובבים אותי? או לאזור? לשמיים, לקרקע ומה שביניהם? זו תחושה שעוברת. זו תחושה שהייתה לי אחרי חוויות מטלטלות שגמרו אותי, הוציאו ממני את האוויר בבעיטה כואבת לחזה. זה עובר. השאלה היא מתי, וכיצד לסבול כמה שיותר פחות עד שתפוג.
הוא לקח אותי אתמול לצפון, ראה שאני מדוכדכת ורצה לעודדני. הוא ידע בדיוק מה לעשות - לקח אותי לחנות חקלאית היפית, עמוסת ריחות תבלינים וחליטות. אחר כך לקח אותי לשדות, לכלניות, לרקפות, לטבע. התלהבתי מכל פרח ופרח, אחד אחד, בזמן שהוא סובל בגבורה את האינפנטיליות שלי. והוא נתן לי משהו שבמשך שנים סימל לו שיהיה בסדר. "אני כבר יודע שיהיה בסדר, אני רוצה שזה יהיה אצלך". והערכתי את זה, באמת.
1. אני בדרך הביתה, יודעת שמחר אני לא עובדת, ונאחזתי בזה במהלך היום.
2. הוא הגיע לבקר אותי בעבודה כשחשבתי שנסע הביתה. זו הייתה הפתעה מדהימה.
3. היום שלי היה מוזר, ועבדתי הרבה יותר מדי (סביבות הארבע עשרה שעות) אבל הוא היה שקט למדי, ורגוע.
4. מלאאאאא כוסיות בקניון היום, לא ברור מה קרה אבל אני בעד.
5. מזג האוויר נעים היום. אפילו עכשיו, בלילה, לא קר לי. נעים.
- פיקצ'ו 3>