אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Dogs of Lust

לפני 4 שנים. 12 במאי 2020 בשעה 8:38

נוסעת עם הילד לפיראט האדום להתפלש בקורונה וברגשות אשמה ולקנות לו משהו יקר ומיותר. האבא מסמס אם מתאים שיקח את הילד ב1730 לאיזה שעה. משיבה שמתאים מאד.

מסמסת לחתיך שנפתח חלון הזדמנויות ואם יכול להיות אצלי ב 1730 לתקתוק של קצת פחות משעה. הוא יכול.

1715 - עולה עם הילד במדרגות הביתה תוך כדי שאני מתרה בו שלא יעז לחלוץ נעליים כי אוטוטו אבא בא. נכנסת למקלחת. יוצאת מהמקלחת ומגלה לזוועתי שהילד לא רק חלץ נעליים, אלא גם הוציא את המכונית-על-שלט מהקופסא וכל הבית ניילונים, קרטונים, פלסטיקים וכבלים. 

מתעשתת. שמה על עצמי משהו. בועטת הצידה במה שאפשר, מושיבה את הילד שינעל נעליים וצוררת את כל החלקים של המכונית בשקית בד 'שישחק עם אבא'. אבא שלו מסמס 'אני למטה'. חתיך מסמס 'אני למטה'.

הילד יורד.

מסמסת לחתיך לעלות. מסתכלת דרך החלון למטה אל שביל הגישה ורואה את הילד ואת אבא שלו רכונים על המכונית המזדיינת ומנסים לתפעל אותה, בה בשעה שהחתיך חולף על פניהם. שומעת אותו במדרגות, הדלת נפתחת, הוא דופק לי חיבוק של הלייף, אני נכנסת לעניינים.

האבא והילד עדיין למטה, צועקים לי שאבוא לקחת את המכונית כי לא הטענתי את הבטריות. מסתדרת, רצה למטה, אוספת המכונית, מאחלת להם בהצלחה וטסה שוב למעלה. אני על זמנים.

החתיך עומד מולי בחיוך משועשע. אני חסרת נשימה, קצת נבוכה מכל התהפוכות וגם קצת מרוצה מעצמי על שליטה במצב. שואלת את החתיך אם הזין שלו ימצוץ את עצמו ועונה לעצמי שכנראה שלא. יורדת על הברכיים, פותחת לו את המכנסיים שולפת את הזין הנהדר, המושלם, היפה שלו החוצה. לא מבזבזת זמן על הסנפות, דוחפת אותו לגרון ומתחילה למצוץ. דוחקת את עצמי עליו הכי עמוק שאפשר, עד חנק, עד רפלקס ההקאה הגואל, עד דמעות. הוא תופס אותי בשיער ושולף את עצמו ממני, מזכיר לי משהו שאמרתי ומנחית עלי סטירה אדירה. אני רואה אדום והנחיריים שלי מתחילים לרטוט. החיוך הסדיסטי שלו מתגרה בי. אני מספרת לו על סצינה מסרט שבה על כל הצלפה בטוסיק המוצלף אומר - thank you sir, may I have another. הוא לא עונה אלא מסתכל בי ומחכה. אני מחזירה אליו מבט ואומרת בקול רם וברור thank you sir, may I have another.

הוא ממטיר עלי סטירות בזו אחר זו ובין לבין מזיין לי את הגרון. יש רגע שבו הוא עוצר, מסובב את הפרצוף שלי אליו ואומר 'אני מת על המבט המטורף שיש לך בעיניים'. הוא מקים אותי ומסובב אותי עם הגב אליו, אנחנו עומדים בפתח של המסדרון והידיים שלי שעונות על המשקופים. הציפורניים שלי שורטות את הקיר. הוא מלביש קונדום וחודר אלי לכוס בבת אחת.

אני גונחת כמו כלבה כשהוא טוחן אותי חזק ומהר. 'את כזאת זונה', הוא נהיה פואטי. אני מבליטה את התחת והודפת את עצמי אליו חזק יותר, נאנקת שיזיין אותי עוד, חזק, כמו זונה מטונפת, כמו כלבה. הוא עושה בדיוק את זה. ואז גומר.

מסתדרים. אני נותנת לו כוס מים. הוא נותן לי מסטיק. 

הוא הולך. 

הילד חוזר.

 

בערב אנחנו מסכמים שמדובר בפרקטיקה של תחזוקה שצריכה לחזור על עצמה. כמו כל פרקטיקה של תחזוקה.

 

 

 

לפני 4 שנים. 11 במאי 2020 בשעה 8:50

לפני 4 שנים. 10 במאי 2020 בשעה 6:54

מי שנוהג בדיהאטסו סיריון, שלא ינהג כאילו זה פורד מוסטנג GT500, כי חבל.

 

ותמונה

לפני 4 שנים. 9 במאי 2020 בשעה 13:23

את מספרת לבנאדם משהו על עצמך, פרט אינטימי, מביך, שלא סיפרת מעולם לאף אחד והוא מאיים להשתמש בזה נגדך.

 

 

לפני 4 שנים. 7 במאי 2020 בשעה 16:07

אתמול בלילה התחצפתי והרווחתי את המכות של היום

 

ועכשיו, שיר

 

לפני 4 שנים. 6 במאי 2020 בשעה 18:10

המלון בקערת הפירות היה נראה כבר קצת קמוט ועייף. החלטתי לחתוך לקוביות ולהקפיא, בשביל שיהיה זמין לשייק פירות קייצי, או מין אוראלי מרענן, מה שיבוא קודם.

הוא היה רך למגע והתחיל לקרוס אל תוך עצמו מיד כשהתחלתי במלאכת הקילוף. ערסלתי אותו חלקלק וניגר בכף יד שמאל ואחזתי בו בעדינות כדי שלא יתפרק, ובעקשנות כדי שלא יחמוק. 

המשכתי לקלף סביב בתנועות רציפות, בוטחות, מלפפת רצועות קליפה דביקות ונוטפות סביב פרק כף היד, ארוכות ארוכות ואל תוך הכיור.

באבחת סכין אחת פילחתי אותו במערומיו הכתומים מדי, הרכים מדי ותוכו הבשרני והדשן נחשף, ניחוחי,  עשיר ומשכר. פורנוגרפי. 

ביד אחת ריתקתי חצי עגלגל ומתמסר אל קרש החיתוך וביד השניה פלשתי אל תוכו, חרשתי בו באצבעות חשוקות וגרפתי זרעים צהבהבים החוצה. לאט. מתענגת על המגע הרירי של הציפה המתמתקת, המשפריצה. דשתי בתאווה את הבשר הקריר, מעכתי את הליבה הפצועה, המרוסקת. עד שהיה נקי מספיק.

הכנסתי את כף היד לפה והשתהתי. כמה טיפות כתומות צמיגיות זלגו במורד האמה ונקרשו בחצי הדרך למרפק. מצצתי את כף היד ואז הרמתי את האמה וליקקתי לאורכה את סוכריות טיפות המלון.

 

 

 

לפני 4 שנים. 5 במאי 2020 בשעה 17:11

כל היום הייתי מחוץ לבית בעניינים לא מעניינים.

בדרך חזרה על כביש החוף דרומה בואכה תל אביב, נסעתי עם חלונות פתוחים ומוזיקה בפול ווליום.
זה לא ייאמן איך הקלישאה הזאת עובדת עלי כל פעם מחדש; השיער נכנס לי לפרצוף ולפה ולעיניים ובכלל מציק ומטריד, אבל אני עדיין חשה עצמי מועצמת ובלתי מנוצחת ואיזה מהמם זה להיות נזר הבריאה. 

אני שומעת רדיו כי זה הרגל מגונה שקשה לי להיפטר ממנו.
כל פעם יש שיר מעולה ועולה לי הדופק ואני רוקדת באוטו ומדמיינת איך הנהגים האחרים חושבים שאני סופר מגניבה, ואז יש פרסומות וכל הפאסון שלי יורד, אני מהר מחלישה ומקווה שאף אחד מהנהגים האחרים (שאותם אני מנסה להרשים) לא שם לב.

הגעתי הביתה לנפולת של מאמרים וטקסטים להגהה שחיכו לי יפה ובסבלנות כל היום, אבל בגלל שהאדרנלין שלי היה בשמיים והשרירים דרוכים והמוח בכלל לא במצב לקבל החלטות נכונות (כנראה) אמרתי לעצמי - מה יש חמודה, שימי לך SHAMEN באוזניות בזמן שאת עובדת.

מה שקרה זה שרקדתי בסלון בגופיית ספורט, מכנסי טרנינג ונעלי ספורט כאילו אני במיניסטרי אוף סאונד והשנה היא 1990 ומשהו, התפללתי עם מיסטר סי, הזעתי כמו חמור, קיבלתי טלפון זועם מקולגה שאמר שהוא מחכה לחומרים, אמרתי לו כן כן, אמרתי לעצמי -  
you ought to keep coming on, and coming on strongggg

והמשכתי לרקוד.

 

אני כל כך מתגעגעת למסיבות של הניינטיז!!!

 

 

לפני 4 שנים. 4 במאי 2020 בשעה 19:28

אחרי בילד אפ שנמשך בערך לנצח הוא הגיע.

לא היו לו קונדומים אז הייתי צריכה ללכת לקנות ועל הדרך קניתי גם ערק כי נגמר לי. אני בחורה קלאסית.
בקופה במכולת עמדה לידי אמא של חבר של הילד מבצפר והסתכלה בי במבט 'גבוה ומחנך' כמאמר השיר. הישרתי אליה מבט ואמרתי 'שבוע רווקות, שוחה בוויסקי ומזדיינת'. 
הכל אמת אגב. ככה פה הנשים בשכונה.  

אז בוויסקי לא שחיתי, אבל כן הזדיינתי וכן הורדתי חצי בקבוק ערק לבדי כי הוא לא שותה.

יש לו זין מהמם והריח של האשכים שלו ממכר והחור תחת שלו מתוק כמו אלף חלומות ושעיר כמו אלף ביזונים ויש לו גוף שבא לי לחלל ועיניים שבא לי לאכול בכפית.
אבל הוא סאחי בלאטה אז אני חייבת להיות עדינה איתו. חבל שאי אפשר להשאיר סימנים, או אולי מזל כי הייתי מקלפת ממנו את העור ומלקקת את הדם.
איזה גוף יא אלוהים. אני לא יודעת אם להיות יעקב בוזגלו או זוהיר בהלול.

חטפתי כמה כאפות לתחת וכמה סטירות. נדמה לי שהוא ריחם עלי. אני מקווה שבפעמים הבאות הוא לא ירחם, כי אני לא זקוקה לרחמים. רק לכאב. כזה שמתבשל ומבעבע ויוצא דרך היד. 

רציתי להכניס את כולו לפה שלי או לכל חור אחר פנוי שהיה לי. הכל בו היה טעים וריחני ורציתי לזיין אותו כמו אני לא יודעת מה. בשלב הזה הייתי פחות שיכורה. הוא דחף לי את הזין לפה, הייתי יכולה למצוץ לו לדעתי שנתיים. משהו כזה. זין זה כזה כיף! מי שלא מצץ זין לא יודע כמה זה כיף מושלם בעיקר כשמחככים לך אותו בגרון ואת מתה להקיא ועושה קולות שאללה יוסטור והעיניים מתמלאות בדמעות. אם הייתי יכולה להימצא במצב הזה באופן קבוע זה מה שהייתי רוצה. זה נורא ונהדר ומצחיק ומהמם. 

הוא צחק שהוא מת על הגגינג ריפלקס. צחקתי מלאת נזלת דמעות ורוק ואמרתי שגם אני. כי גם אני. תכלס

ותוך כדי שאני אוכלת לו את החור תחת המתוק שלו הוא אומר 'יא אללה איזה זונה'. ואני עונה בחיוך ובפה מלא תחת ואשכים - 'נכון. אני זונה'.  

אגב, גם כוס זה כיף לא נורמאלי. כל הזמן הזה האצבעות שלו חפרו בי. מודה שלא הייתי רטובה כמו שהפוסטים פה בדרך כלל מחייבים. לא היו השפרצות מקיר לקיר ולא היו נזילות, אבל אלוהים שישמור אותי כמה שהייתי צריכה את זה. ועל הזין שלי רטיבות. גמרתי כמה פעמים - בהתחלה עוד ספרתי ואחר כך אמרתי כוסאומו כל זה לא סופרת - אבל גם אם לא הייתי גומרת, ההרגשה שאצבעות של גבר לוהט מחטטות לך בכוס זאת ההרגשה הכי טובה בעולם!!! אתם בכלל יודעים את זה? גברים מפגרים! שהאצבעות שלכם בכוס שלנו זה אחד הדברים הטובים שיש?? עזבו אתכם מגמירות והשפרצות, אתם שבויים במיסקונספציה, זאת רק התחושה הזאת של המלאות שעושה לנו את זה!!!!!!

לפעמים בא לי שהכל יהיה בתוך הכוס שלי - הגוף שלו, האצבעות שלו, הזין שלו, וואו אלוהים אדירים הזין שלו!!!!!!!! שהכל יהיה בכוס שלי! שיהיה לי מן כוס ענק כזה שאני אוכל להכניס לתוכו הכל. כל מה שבא לי. 

 

אחרי שגמרנו להזדיין בקטע פונקציונלי ישבנו על הספה וסתם דיברנו ומדי פעם הייתי חייבת להכניס את הזין המהמם שלו לפה שלי כי אי אפשר שדבר כזה יהיה לי מול הפרצוף ולא בפה שלי. אני לא כזאת מוצצת, אבל זה באמת לשים מכשול בפני עיוור.

בכל אופן, אחרי שהוא הלך לבשתי כותונת לילה שסבתא שלי נתנה לי כי צריך איזון בחיים ונמרחתי על הרצפה במסדרון, כי זה נעים.

 

לפני 4 שנים. 1 במאי 2020 בשעה 18:16

שוברת בידוד אצל ההורים והם נזכרים בימי הלינה המשותפת כשגרנו בקיבוץ (כן כן, אני פליטת השיטה).

ובכן מסתבר שבהיותי פעוטה בת 4 הייתי מלכה.

בכל ערב שומרת הלילה היתה עורכת את הסיבוב הקבוע בין בתי הילדים. כשהיתה מגיעה אל הגנון שלי הייתי מחכה לה ערה, קוראת לה אלי ואומרת:

'מיץ, פיס, סדין טריקו ותשטפי את הכוס'.

(מיץ כי הייתי צמאה, פיס כי ככה קראו אצלינו לפיפי, סדין טריקו כי זה היה לי נעים ושתשטוף את הכוס כדי שלא יבואו נמלים. אלמנטרי)

ככה כל ערב. ריטואל קבוע.

 

מיותר לציין שאני מאלה שיצאו *בלי* טראומה מהלינה המשותפת.

 

לפני 4 שנים. 30 באפריל 2020 בשעה 20:25

שיחקתי עם הילד כדורגל. 

דפקתי ספרינט אדיר אחרי הכדור, חשתי עצמי מינימום מייגן ראפינו ואז נתקעה לי כף הרגל בדשא.

מפה לשם קרסתי כמו תכנית תלת-שלבית - ברך שמאל חזק לאדמה ואז מרפק ימין כי צריך לשמור על איזון בריא וסיימתי בגלישה חיננית על הגחון, כזאת שגירדה לי את הסרעפת טוב-טוב.

ותוך כדי שאני מתמוטטת לערימה על הדשא, עוברת לי מחשבה אחת ויחידה בראש:

'את בת 43 מה לעזאזל את עושה זה כבר לא לגילך את כבר בגיל ששוברים בו את האגן אוי ואבוי לך אם תשברי את האגן את אמורה עוד לחטוף מכות וזין השבוע!'

 

אין לי פה פואנטה לסיפור. כואב לי רצח ולא כאב מהסוג הטוב ואני תוהה אם זה סתם מכות יבשות, או משהו אחר, אבל אני עצלנית מדי ועייפה מדי בשביל להתחיל לברר. וגם מעצבן אותי שאני צריכה להתחיל להיות זהירה כי אני שונאת להזהר. זה לא פייר שהגוף לא מצליח לשרת אותי כמו שהייתי רוצה, כמו שהייתי.