* אני הרבה יותר אוהבת להעלות שירים שאחרים כתבו מאשר טקסטים שלי.
* היה לי בן זוג במשך שנה. למרות שאחרי חודשיים כבר רציתי להיפרד ממנו מרחתי את זה עוד 10 חודשים כי לא היה לי נעים לפגוע בו. נסעתי לסין כדי להיפרד ממנו משם, בהודעה. אני אפסית.
* הפרידה שלי מהאקסית המיתולוגית הצילה את חייה. אחרי הפרידה היא התמוטטה נפשית ונזקקה לכל מני בדיקות. אחת מהן העלתה שהיא סובלת ממום בלב.
* האבא של הילד שלי הוא האיש הכי מצחיק שאני מכירה והגבר שריפרר לי הכי במדויק בחיים.
*החלומות האירוטיים שלי כמעט תמיד יהיו אוטו-אירוטיים.
* אני אוהבת שיער, משתעממת מלהוריד שיער וכשלעצמי לא מבינה למה זה טוב. הסיבה היחידה מבחינתי להסיר שיער היא אך ורק בשביל הגברים שאני איתם ואני עושה את זה בשמחה ובמסירות. אלמלא הם, הייתי מסתובבת כמו קוף בג'ונגל.
* אני לא מפחדת מהמוות אבל מפחדת פחד מוות מהזקנה.
* יותר משאני מפחדת להיות זקנה, אני מפחדת שההורים שלי יזדקנו וימותו ואז לא יהיה מי שיטפל בי.
* כשאני מאוננת אני לא חושבת על כלום. אין לי סצינות בראש, או פנטזיות קונקרטיות. צריכה - עושה. גם בפורנו אין לי סבלנות לעלילות ואני תמיד מריצה קדימה לקטעים הטכניים וגומרת תוך כמה שניות בד"כ וכמה פעמים ברצף. לא אוהבת להסתבך עם דמויות ועם סיפורים, צריכה את זה wham bam thank you ma'am.
* אני מטורפת על אחותי ועל האחים שלי ולא מסוגלת לסבול את זה שאנחנו רחוקים גיאוגרפית אחד מהשני/ה.
* אני רגילה להגיד שהחברות הכי טובות שלי הן עדיין בנות הכתה שלי מהקיבוץ, למרות שזה כבר שנים לא נכון.
* אין לי כמעט קילומטרז' של סטוצים וזיונים חד פעמיים ואלה שהיו, היו סתם בשביל לסמן וי. לסמן וי זה נורא משעמם.
* למעט פעם אחת שהזדיינתי עם מישהו אחרי נסיעה בחזרה לתל אביב מהצפון במהלכה כמעט נהרגתי בתאונה. כשהגעתי הביתה נישקתי את המדרכה והרגשתי שאני צריכה לחגוג את החיים. אז עוד חשבתי שהדרך הטובה ביותר לחגוג את החיים היא להזדיין.
* אני מאושרת ושמחה ונרגשת עד דמעות שבת הזוג של אביו של הילד שלי בהריון. אין בי נימה של קנאה או כאב או צער. אני מרגישה שהמשפחה שלי גדלה.
* אני לא סובלת את איימי ווינהאוס ועוד פחות מזה סובלת את ההייפ סביב איימי ווינהאוס. אבל גם בלי ההייפ אני לא סובלת אותה.
* אני מקנאה בכל אלה שכותבים פה על מערכות היחסים הזוגיות הבדסמיות המושלמות שלהם תוך שהם דואגים לסייג כל הזמן שלא הכל מושלם.
* אני אומרת את זה בזהירות, אבל אני מאושרת. איכשהו הצלחתי בדי עמל רב לגלף לעצמי חיים שמותאמים לי, על כל הקשיים, המכשלות והאתגרים.
* אני מתה על הגוף שלי שהוא רך ושמנמן וחזק וגמיש ולא מצריך ממני תחזוקה גבוהה כדי לשרת אותי מעולה. אני מתה על זה שבלי לעשות חימום או מתיחות הוא מאפשר לי למתוח אותו לשפגטים, עמידות ראש וידיים, מכות מגברים והשתוללויות עם הילד שלי, ריקודים למשך שעות ותרגילים על קורה. אני מתה מפחד שלא לעולם חוסן.
* כשהייתי ילדה אספתי אבנים והחלום שלי היה להיות ארכיאולוגית.
* ניגנתי בכינור תשע שנים ונחשבתי עילוי. שנאתי כל רגע ורק חיכיתי להגיע לגיל שבו אוכל להחליט שאני מפסיקה לנגן, בניגוד לרצון הוריי. אני לא מתחרטת שהפסקתי אבל אני נורא מתגעגעת לנגן בתזמורת.
* כשגרתי בסין הייתי די אומללה. בכלל, אני לא ככ טובה בלחיות בחו"ל.
* אני שמרנית.
* אני ממש לא מצליחה להבין את סוד ההצלחה של המושג 'חד קרן' ולמה זה נהיה דבר כזה מגונה להיות מיוחד, או לרצות להיות מיוחד. כולם רוצים שיראו אותם.
* יש בנאדם אחד בעולם שאכלתי לו את התחת וזה אחרי שהודעתי לו חד וחלק שזה לעולם לא יקרה. אחר כך ביקשתי עוד.
* היתה לי אתמול שיחה במדרגות עם שכנה מבוגרת בת 70. היא סיפרה לי שלפעמים היא שוכחת בת כמה היא ונדהמת כשהיא נזכרת. אני מזדהה עם זה.
* אני מפחדת לשכוח סיפורי ילדות ואת קורות המשפחה שלי, הגרעינית והמורחבת, אבל אני עצלנית מדי בשביל לעשות עם זה משהו.
* בכתה ט' השתתפתי בחפירות ארכיאולוגיות בסקיתופוליס בבית שאן ועד היום זו אחת החוויות הטובות ביותר של החיים שלי.
* אבא שלי פעם אמר לי שאני צריכה לשים לב אל עצמי, כי מי שבוער כמו זיקוק, גם כבה במהירות כמו זיקוק.
* אני רוצה בית גדול עם פרקט. זה כנראה כבר לא יקרה בחיים האלה.
* אני בסדר עם זה.
