בחרת בחיים האלה את בעצמך בחרת בהם ואולי לא יהיה מדויק להגיד שזה היה בעיניים פקוחות ומבט נכוחה אבל אף אחד לא הכריח אותך גם אם אולי קצת כן הכריחו אותך את אמרת את מה שהיה צריך להיאמר את קיבלת את ההחלטה באופן חד צדדי גם אם לא לקחת בחשבון את כל השיקולים אולי היית צריכה אבל אולי זה גם לא ממש היה משנה בסופו של דבר ועכשיו זה עוד אחד מאותם ימי שישי שלא הספקת להתארגן לקראתם כמו שצריך כי לכל יום שישי כזה שהילד אצלך את צריכה להתארגן כמו שצריך כדי שיהיה הכל כמו שצריך ובעיקר לא ירגיש לבד אבל היה שבוע קשה כל כך ובסופו את עייפה כל כך שלא התארגנת בזמן ועכשיו את גם מרחמת על עצמך וגם מאשימה את עצמך ואת שוכבת במיטה ושומעת את הילד שלך בסלון עם חבר צופים בסימפסונז ולא ממש אכפת לו אם תבשלי ותדליקי נרות או אם נזמין ונאכל מקופסאות מול הטלויזיה או אם ניסע לסבתא שלך פה קרוב ונאכל אצלה אוכל שהמטפלת שלה בישלה או אם נזמין את עצמנו לחברים בשכונה שעושים קידוש אבל האמת היא שכן אכפת לו. וגם לך. אבל אל תרחמי על עצמך.
לפני שנה. 2 בדצמבר 2022 בשעה 13:22
