overthinking

טוב אני בכל זאת ממשיך, לא יודע כמה עוד אבל, לא בטוח כמה זה מעניין, תגידו אם כן. בכל מקרה:

• La Casa de Papel - Tokyo, Alisia - בית הנייר - טוב כולם אוהבים את טוקיו, אוקיי לא כולם, היא דמות קצת מעצבנת לפעמים ואימפולסיבית ונוטה להרוס להם את התוכניות, אבל היא בהחלט כיפית ובהחלט בהחלט נראית מעולה! והיוצרים של הסדרה ידעו את זה והשתמשו בזה דיי הרבה, בהתחלה של העונה השנייה, כלומר השלישית כי נטפליקס בילגנו את זה, רואים את הגוף המושלם שלה בחוף הים ואי אפשר לבקש יותר. האם היא נבלית? לא ממש, אנחנו בעדה אבל מצד שני היא פושעת ודיי אלימה, למרות שיש לה חוש צדק מסוים. מצד שני את אליסיה שמציגים לנו בעונה השנייה/שלישית אנחנו אמורים לשנוא - זו הבלשית הג'ינג'ית שבהיריון. אבל היא בדיוק סוג הנבלית שאני אוהב: חכמה, אכזרית, ממוקדת מטרה, שמה כוס על כל השאר, אינטרסנטית, מודעת ליכולות שלה, כלבה, היריון מעולם לא נראה כל כך טוב. טוב גם היא בשלב מסוים הופכת לאחת מן "הטובים", סוג של. אה וסטוקהולם לא רעה בכלל אבל היא יפהפייה ברמות אז הייתי חייב לציין אותה.
•  Boardwalk Empire - Gillian, Margaret, Lucy - אימפריית הפשע - טוב זו עוד סדרה שאני חייב קודם כל להמליץ עליה באופן כללי לפני שאדבר על הדמויות. אם אתםן אוהבים ואוהבות סדרות/סרטי פשע, תעשו לעצמכם טובה ותראו את הסדרה האנדרייטד הזאת, היא בהפקת מרטין סקורסזה אז יודעים שזה טוב. היא מתרחשת בשנות העשרים הסוערות בארה"ב, בעיקר באטלנטיק סיטי, היום ידועה כלאס וגאס של החוף המזרחי, אבל זה לפני שלאס וגאס הייתה לאס וגאס. השולט בעיר הוא לא ראש העיר, אלא הגזבר נאקי ת'ומפסון, אותו משחק סטיב בושמי האגדי באופן פנטסטי, אלא שגם כשהוא יורד מן החיים הציבוריים הוא ממשיך לשלוט בעיר מאחורי הקלעים, בדרכים גם פחות חוקיות. הסדרה מתחילה עם תחילת שנות העשרים, חוק היובש האוסר אלכוהול נכנס ועושה עסקים טובים למשפחות הפשע שמתחמות בהברחות, נשים מקבלות את הזכות להצביע ומציגות גם נשיות חדשה, יותר חופשיה ומשוחררת מינית בדמות ה-flapper, בחירות נערכות בארה"ב והארדינג נבחר והממשל שלו נוטף שחיתות, מלחמת העולם הראשונה אמנם הסתיימה אך השאירה צלקות פתוחות אצל השבים הביתה ותרבות צרכנית חדשה צומחת יחד עם קדמה טכנולוגית. נאקי מבוסס על אדם אמיתי והרבה דמויות בסדרה ככה, אנחנו אפילו רואים מן הצד את עלייתו של אל קפונה. הסדרה הזו מציגה את העשור באופן מפורט ומעולה, היא לשנות העשרים מה שמד מן לשנות השישים בערך. ושתיהן של HBO אז הגיוני. ובגלל שזה HBO כמובן יש שם גם המון אלימות ועירום. טוב, אז הדמויות הנשיות: לוסי היא המאהבת של נאקי בתחילת הסדרה, תפקיד משתלם כשהוא האיש הכי חזק בעיר עם הון לא קטן. היא לא הכי מבריקה אבל היא מודעת טוב לנשיותה ומפתה את נאקי מאוד בקלות עם... נכסיה. מרגרט לעומתה היא דמות מורכבת וחכמה יותר, משהו מתפתח בינה לבין נאקי לאורך העונה הראשונה ולוסי מתעמתת איתה ואומרת לה שהיא מכירה את נאקי הכי טוב ואת מה שמניע אותו. אבל מרגרט היא גם אישה ולומדת להשתמש בנשיותה ומצליחה להחליף את לוסי והיא ונאקי דווקא יוצרים זוג דיי טוב ככה, בהחלט נראה שחסר לו האתגר האינטלקטואלי עם לוסי. גיליאן היא רקדנית אקזוטית ואמא של אחד מן הדמויות הראשיות בעונות הראשונות, חרף גילה הצעיר, נראה לי 32 מקסימום כשאנו פוגשים אותה, אולי צעירה יותר. הבן כבר בוגר, חזר מהמלחמה. איך היא גם רקדנית צעירה וקורנת וגם בנה כבר בוגר? תשלימו לבד, זה HBO. בעונה השנייה היא יוצאת כנגד נאקי באופן עקיף דרך בנה, אבל יש לה השפעה לא מבוטלת עליו, מה שנותן לה השפעה לא מבוטלת באופן כללי; השפעה זו שליטה, ויחד עם יופיה ברור מדוע אמשך לדמות כזו. יש לה סצנה אחת בסדרה שממש השאירה אותי עם פעור פה, ליטרלי, משהו שלא ראיתי בסדרה אחרת או בסרט. יש עוד נשים חזקות בסדרה, אבל הן אלה שהכי משכו אותי והפגינו שליטה חזקה לפחות ברגעים מסוימים של הסדרה. תראו תראו.
• The Incredibles 2 - Helen Parr, Develin - משפחת סופר על 2 (2018) - טוב אין טעם להכביר במילים, המקורי אחד מסרטי האנימציה הטובים שיצאו בתור הזהב של פיקסאר, הסיקוול לא כמו המקורי אבל עדיין טוב. ברור מדוע בחרתי את אלסטיק-גירל - לדעתי דמות האנימציה הכי מושכת שיש וכמובן אינסוף פנטזיות אפשריות עמה. ועשו לה גוף טווב, תחת מושלם, וואו, כן זו אנימציה, עדיין. דוולין היא הנבלית-טוויסט של הסרט ואינטילגנטית ביותר. והיא בהחלט מפגינה שליטה בכך שהיא מצליחה ליטרלי להשתלט על רוב הגיבורים, כולל אלסטיק-גירל. ואלסטיק-גירל תחת שליטה של אוולין זה שווה, היופי והיכולות יחד עם הרוע. פנטסטי.
• Evita - Madonna  - אוויטה (1996) - הסרט, מבוסס המחזמר המצליח של אנדרו לויד וובר, מבוסס הדמות האמיתית של אשתו של הרודן הארגנטינאי חואן פרון. כפי שאמרתי בעבר, אני אוהב מחזות זמר ואנדרו לויד וובר הוא אחד הטובים. אולי אתם לא מכירים את המחזמר, אבל אתם מכירים בטוח את שיר הדגל שלו - "Don't Cry for Me Argentina". מדונה שיחקה את הדמות ההיסטורית השנויה במחלוקת. אני לא מעריץ של מדונה, לא כזה אוהב את המוזיקה שלה לרוב והיא גם לא כזו שחקנית טובה, אבל כאן היא מושלמת לתפקיד כי היא עפה על עצמה וזה מתאים בול לדמות. היא מתחילה בעוני ומטפסת בסולם החברתי בזכות השימוש שלה בנשיותה, היא יודעת טוב מה הכוח שלה ואין לה הרבה מצפון כלפי מי שהיא משאירה מאחור. במונטז' אחד ממש רואים אותה מחליפה בני זוג, כשכל אחד בסטטוס יותר גבוה. כשהיא מגיעה לפרון הוא כבר תפוס אבל היא לא נותנת לזה לעצור אותה, מפתה אותו בהצלחה, אומרת לזוגתו הקודמת שהיא מפוטרת והופכת להיות האישה החזקה במדינה. חומר טוב לשולטת לא? לא מזיק שמדונה בשנות התשעים נראתה מעולה.
• Bad Teacher - Cameron Diaz - מורה רעה (2011) - קמרון דיאז משחקת קוגרית שהופכת להיות מורה למרות שהיא בתכלס עושה מה שבכוס שלה, היא רק רוצה להשיג כסף כדי לעשות השתלת חזה ואז היא תהפוך משווה לסופר שווה ומשם היא כבר תמצא מישהו שיסדר אותה. לא באמת אכפת לה מהתלמידים אבל היא מנסה לפתות מורה חמוד, ג'סטין טימברלייק, בזמן שמורה חמוד אחר, ג'ייסון סיגל, דיי בקטע שלה. היא דיי כלבה, מתנהגת רע אל המורות האחרות, לא באמת אכפת לה מהתלמידים, עד שבשלב מסוים כן אכפת לה אני מניח? לא יודע, ראיתי את הסרט הזה ממש מזמן. מה שאני כן זוכר זו סצינת שטיפת מכוניות פתיינית במיוחד.
• Just Go With It - Nicole Kidman, Jennifer Aniston, Brooklyn Decker - לזרום עם זה (2011) - סרט קומדיה אדם סנדלרי של אדם סנדלר בו הוא משחק את אדם סנדלר. אז הוא מישהו שארוסתו עזבה אותו ביום החתונה והוא שבור אבל אז הוא מגלה שהוא מקבל המון סימפטיה מנשים עם הסיפור הזה ומשיג סקס, אז הוא מחליט לחזור על הפליי הזה שוב ושוב. כמה שנים אחר כך הוא מנתח פלסטי נראה לי ועובד עם ג'ניפר אניסטון. הוא פוגש מתישהו את ברוקלין דקר בשיאה כאן ומנסה עליה את הפליי אבל היא מישהי שנורא חשוב לה כנות ומסיבה מסוימת עכשיו הוא צריך להתחיל לשקר שג'ניפר אניסטון היא גרושתו כדי שהוא איכשהו לא יצא שקרן ואז משום מה כולם הולכים לחופשה ביחד והוא צריך גם להעמיד פנים שהוא אבא של הילדים של אניסטון. לא יודע, משהו מטופש כזה, לא זוכר. ובחופשה הם פוגשים את ניקול קידמן שהיא אויבת של ג'ניפר מהתיכון ומתנשאת עליה. טוב אז לשלושתן יש רגעי זהב בסרט הזה: ברוקלין פשוט כשהיא על המסך זה וואו, יש לה גם סצינת ביקני שהתמונה שלה מאוד נחקקת בזיכרון לטובה. ג'ניפר מראה כאן "תראו איזה שווה אני עדיין בגיל 40", והולך לה מצוין עם זה, גם לה יש סצינת ביקיני זכורה ביותר וגם סצינה בבגדים הוואיים בה היא מתחרה עם ניקול קידמן שלדעתי נראית אפילו יותר טוב בסצנה הזאת. ניקול פשוט מאוד מתנשאת על ג'ניפר בסרט ונראית מלבב, אז זה ווין-ווין, ביצ'ית - דמות שאני אוהב. אני מניח שזה לא ממש שליטה אבל זה קיים במובן מסוים; בין ניקול וג'ניפר זה מי מתעלה חברתית על השנייה ובכך שולטת יותר במרחב שלה ובין ברוקלין וג'ניפר, זו מי זוכה בתשומת לב הגברית יותר, שזה פחות פמיניסטי אבל מצד שני בחורות יפות יכולות מאוד בקלות לתמרן גברים אז יש בזהדווקא הרבה כוח, טוב הפרס הוא בסך הכל אדם סנדלר, אז לא באמת.
• Ex Machina - Eva - אקס מכינה (2014) - סרט חכם על אינטיליגנציה מלאכותית ומה הופך אותנו לאנושיים, או את רגשותינו לאמיתיים. סרט טוב, אליסיה וויקנדר משחקת רובוטית שדומנהל גליסון צריך לבחון אך מתאהב בה ואולי גם היא מתאהבת בו? או שזו מניפולציה שהיא עושה לו כדי להשתחרר מהניסוי. או אולי גם וגם? ואם זו מניפולציה האם זה הופך את הרגשות שלה למזויפים או שהרצונות שלה, בגינם היא מצליחה לזייף רגשות, מעידים על רגשות אפילו יותר אמיתיים. יש לה סצינת "עירום" בסרט, אבל האמת לי זה עשה קצת טרן-אוף דווקא, כי אין לה ממש תחת או ציצי, קצת גוף של ילד. אבל יש לה פנים יפות ובעיקר  - היא מצליחה לתמרן את דרכה החוצה ולהגיע לציוויליזציה במעטה אנושי, זה מראה על חישוב קר, מניפולציה ורמה גבוהה של שליטה וזה מה שאני אוהב.
• Almost Famous - Penny Lane - כמעט מפורסמים (2000) - סרט שאני מאוד אוהב בתור מעריץ רוק קלאסי, מתאר את רוח התקופה והאווירה המוזיקלית יפה מאוד. סרט שהוא הרפתקה עם דמויות מעניינות ומוזיקה יפה. זה לא קל לגרום לי להתעניין ולהתחבר לדמות של נער מתבגר. אבל הדמות הכי מעניינת בסרט היא פני ליין, קייט האדסון בשיא יופיה, היא גרופית, אבל הגרופית מספר אחת, כולם מתאהבים בה, יש בה מסתורין, ריתוק וזוהר. יש רגעים בסרט שהיא בתחתית המדרגה, אבל לאורך חלק הארי שלו היא יודעת מה קורה אפילו כשהיא לא יודעת מה קורה, זה חסר היגיון, אבל היא מרגישה בשליטה במצב גם כשהיא נותנת למצב להתגלגל ולזרום ולראות לאן ילך, היא משרה תחושה כזו. יש לה סצינה אחת בה רואים עירום מהיר שלה, אבל זה לא מה שמשנה, מה שמשנה אלו העיניים שלה והחיוך הקסום והזדוני שלה. אבל זדוני טוב, היא תזמום כיצד לעזור למישהו לא להרע לו. טוב היא בכלל לא מרשעת או נבלית אבל היא מסוג הדמויות ששולטות בחדר. כשזה בא עם סרט טוב עם פסקול נפלא ואווירה מרעננת שכזו, אני לא צריך את הרוע.

שכחתי כבר שהדאבינג כאן לא משהו, ליפ סינק בולט.

טוב זו סצינה טובה הייתי חייב.