גם מתוקים הם סוג של נחמה

אני חושבת ששנה שעברה בתקופה הזאת, הייתי הכי עצובה ונבולה שאי פעם חוויתי.

הבאתי את עצמי למקום הכי אפור קודר ומפחיד שיכולתי להיות.

ואז, אחרי כמה חודשים, הוא הגיע עם הלב הכי גדול שפגשתי והראה לי שאני יכולה לגעת בכאב ולצמוח יחד איתו. 

נתן לי יד, לפעמים נעמד מאחורי לפעמים משך אותי אליו או קדימה.  

נחשפתי מולו, הייתי הכי פגיעה כי ידעתי שיש לי מקום מולו. 

כשהוא הקדיש לי את, מסע של אליעד קצת התרגשתי, הוא סדק איזה קיר ציניות התחלתי לדבר בכנות רגשות, מחשבות ותחושות. 

הוא הכי עזר לי לגדול השנה, ללקק את כל הפצעים, לראות שטוב ויהיה עוד יותר טוב. 

הוא עזר לי להאמין שוב במערכות יחסים, הוא תמיד נמצא שם לשמח ולעודד אותי. 

איזה מזל שהוא הגיע אלי השנה, אני לא יכולה לדמיין איך השנה הזאת היתה נראת אם כל האור שלו לא היה נשפך עלי.