אני לא יודעת לשלב, כאן אני אדם של שחור ולבן, אני לא יכולה שהוא יהיה דאדי אוהב ודואג ובמקביל שולט אכזרי ומכאיב. אני צריכה לשים כל אחד במשבצת שלו ואלו קוביות שלא יתערבבו לעולם.
אני צריכה את השטן שלי במנות גדושות בגלים. לפעמים אני לא חושבת עליו בכלל ולפעמים, אני רק מחכה לפגוש אותו, שיעשה בי דברים רעים, קשים ומזעזעים. זה שמור רק לו, לזה שאני יודעת שמספיק מטורף לממש כל פנטזיה שעולה במוחי הסוטה ושמכיר את הגוף שלי ככ, כך שכל תגובה, היא מהירה ומיידית במקרה שהגבול נחצה.
ולפעמים, אני צריכה שיחבקו אותי ויאהבו אותי וידאגו לי ושגהנום לא יקרה בהקשר שלי כאן. זה לקח לי המון שנים להבין שאני אוהבת גם כשטוב לי ושאני ראויה לטוב.
הרבה פעמים אני חושבת, שאולי אם הייתי יכולה למחוק מהסיסטם שלי, את כל מה שהפך אותי לכזאת, הייתי עושה את זה. זה היה מוחק חלק כל כך מורכב אפור וקשה בתוכי. מצד שני, ללא ספק, לא הייתי מי שאני בלי כל השיט הזה.
ואני די אוהבת את מה שהפכתי להיות.