כבר כמה ימים שזה תקוע לי בגרון, לא מתגלגל ויוצא החוצה.
ורציתי לבקש ממנו שיתן לי סשן בכי, הוא לא צריך לדעת למה, רק לגרום לי ליילל, לבכות, לזלוג.
והוא ישאל אותי, באיזה כאב נטפל היום, של הלב או של המח ואני לא אענה לו, כי הוא לא יוכל להתמודד עם הכאב שצריך לטפל בו היום.
ובמקום לענות, אחייך את החיוך שלי מולו, זה שתמיד מציל אותי, עם קצת מבוכה ובעיקר עיניים מבריקות.
והוא יכאיב לי ויטריף אותי ויגרום לי ליילל, לזחול, להתחנן ואני אבכה ואשחרר את כל העצב, הפחדים וחוסר הצדק.
הוא יחבק אותי ימשוך אותי אליו, ינשק, יסיט קווצת שיער, יעביר אצבע על הפנים שלי ואני אנצור כל רגע כזה, אתנחם ואלחש לו שאני מקווה שהוא יבוא אלי תמיד, שהוא יחפש אותי בין שלל גלקסיות, מדבר, ים וימצא אותי, אני אחכה לו ודמעה קטנה תתגלגל לי על הלחי.
אני אנשום עמוק, אאסוף את עצמי, אתלבש ואצעד החוצה לעולם שלא יודע מה מתחולל בתוכי.
