גם מתוקים הם סוג של נחמה

אתה תפגע בי? בחיים לא הוא ענה לי.

אתה תשמור עלי? תמיד הוא כתב בלי להסס.

ואני, רק רציתי לתת לו יד ולצאת איתו למסע לגלות עוד חלקים, בשטחים לא כבושים בנפש ובגוף שלי. לרעות בשדות זרים שיהפכו לי מוכרים וכל כך אהנה לשוטט בהם. 

אבל אז, כל המילים וההתניות והנסיונות להכניס אותי למשבצת שקטנה מהמידות שלי, גרמו לי ללכת כמה צעדים לעבר הגבול.

עמדתי שם עם דרכון בתוקף, מזוודה וכמיהה עזה שהוא לא יוותר עלי, עלינו. 

אני צריכה להיות הכל, ילדה, כלבה, זונה, שפחה נסיכה קסומה, דרקונית יורקת אש ופיית יער פראית חסרת גבולות שמגשימה משאלות. 

הוא הסתכל עלי, חייך והושיט לי יד, לא לפני שהוא הבטיח את מה שהייתי צריכה לשמוע. 

נתתי לו את המזוודה שלי והחזקתי את היד הגדולה שלו ועברנו את הגבול. הסתכלתי עליו במבט מתרגש והבטחתי לו שאני הכל ואני גם קצת קצת כלום.