לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני 4 שנים. 22 בפברואר 2020 בשעה 22:44

שכבתי על המיטה, מחבקת את הצוואר שלו ומתחפרת בשקע הזה שלו, שאני כל כך אוהבת.

הוא החדיר את האצבעות שלו לתוכי וגרם לי להשפריץ כמו שחקנית פורנו ביום רטוב. 

הסתכלתי על עצמי, החזה שלי עלה וירד מהתנשפויות, הפיטמות שלי עמדו זקופות ובורקות.

הוא הסתכל עלי במבט ואני חיפשתי קצת רוע שם בפנים ולא מצאתי.

אני צריכה שתהיה אלי מרושע, אני צריכה שתשתמש בי. 

זה לא יקרה קטנה שלי, הוא ענה לי מה שידעתי שהוא מרגיש. 

ראיתי את ההשתקפות שלי במבט שלו והתאהבתי במי שהוא רואה שאני. 

כל כך הרבה שנים הייתי רגילה להשתקפות מסויימת, להיות דהויה, עצובה ומוחפצת ופתאום אני מגלה שאני זוהרת דרכו.

כשהוא הצליף בי ועמדתי על שש, כאבתי כל מכה ומשהו בלב שלי זז עם כל צעקה, כי ידעתי שמעבר לשוט, לקיין ולפלוגר, נמצא שם גבר שקודם כל דואג לי, אוהב אותי ורוצה שאני אהיה הכי מאושרת שיש.

וכשמישהו כזה מחזיק את מה שמכאיב לי, יש לזה משמעות כל כך עמוקה, מכל מה שעברתי כל החיים. 

 

נצמדתי אליו עוד קצת, כי זה הכי מושלם להיות שייכת לאחד כמוהו. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י