גם מתוקים הם סוג של נחמה

שכבתי שם בבור הכי עמוק שנפלתי אליו בטעות ולא ידעתי איך לטפס למעלה.

זה היה בעיקר חשוך, אפל, חלקלק ומפחיד, הייתי שם כל כך שקועה בעצמי ובלבד שבאמת הרגשתי שאני במקום אחר ובזמן שונה. 

לא ידעתי שאני יכולה להזרק לשם כ"כ מהר ועוצמתי וזה גרם לדופק שלי לדהור. 

הכל קרה בגלל אביזר שהכאיב לי, אחד כזה ורוד ותמים למראה. 

הוא רכן לתוך האוזן ושאל אותי אם אני רוצה להמשיך ואם אני זוכרת את מילת הביטחון שלי. האמת שזה הפתיע אותי, אבל לא הצלחתי לגלגל  אותה על השפתיים מרב כאב, כי הצעקה שלי, פשוט פילחה לי את הלב והרגשתי הכי חסרת אונים וזה הקפיא אותי. 

וכשארזתי את עצמי, זרקתי את הורוד התמים הזה. אני כבר לא צריכה שיכאיבו לי כדי להרגיש, כבר התרגלתי שזה בסדר שאוהבים אותי ואני מרגישה הכי בטוחה בעולם. 

נראה לי שהוא עושה יופי של עבודה איתי😍