לפני 4 שנים. 25 במרץ 2020 בשעה 23:23
הייתי צריכה לעבור כל כך הרבה, כדי להגיע אליו, לחוף המבטחים שהוא תיכנן לי.
זה לא היה עובד, אם לא הייתי עוברת את כל השיט הקודם.
הוא דואג לי ואוהב אותי באמת, ואני לא רגילה לזה, אני רגילה להיות חפץ, של מישהו שלא אכפת לו מה אני מרגישה.
והימים, ימי דאגה ועננה אפורה מרחפת מעל כולנו והוא והשקט שהוא נותן לי, מחממים לי שם את הלב שחשבתי שלא קיים.
אני יודעת שהוא עמוס בימים המשוגעים האלו, ובכל זאת הוא גורם לי להרגיש שרק אני קיימת שם איתו.