גם מתוקים הם סוג של נחמה

לא מזמן הוא לחש לי כמה מילים שהתגעגעתי לשמוע. הוא יודע מה אני צריכה ואיך לתת לי את זה. 

רק הבעיה שהסגר הזה משבש לי את הכל ולא מאפשר לי לדבר איתו כמו שאני צריכה.

אני מחכה לשיחות איתו כמו אויר לנשימה, זה מסדר לי את היום וגורם לי לחכות ללילה שיש לי כמה דק' שקט להגניב אותו ללב שלי דרך האוזן. 

הוא חיוני, חשוב כזה, אני יודעת שכשאני מפטפטת איתו לאורך היום, זה תמיד עמוס, אבל תמיד כשאני מתקשרת הוא עוזב את הכל ונותן לי להיות מרכז העולם של שנינו.

פעם הוא הבטיח לי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, כי הוא חיכה לי המון זמן, מקסימום יקח לו 10 דק' לחזור אבל הוא תמיד יפנה לנו, את הזמן שלו. הנחתי שזאת עוד שטות שגברים אומרים ולא עומדים מאחוריה. אז  בדקתי אותו 🤪 אבל לא הוא, הוא חושב על כל מילה, מתכוון אליה ומיישם אותה. 

התקופה המשוגעת הזאת, למרות שאני הכי רחוקה ממנו, גורמת לי להרגיש הכי קרובה והכי שלו.

ולפני כמה שעות כשהוא החזיר לי קצת חמצן לגוף הרגשתי איך הלב שלי רוצה להתמזג עם שלו, להיות הכי קטנה בחיבוק העוטף שלו, להצמד אליו עירומה ולהתחפר בתוכו.