איכשהו יצא שכל הקורונה, לא היה לי רגע לנשום. היום בפעם הראשונה ישבתי על כיסא נח בחוץ, כשהשמש מחממת אותי כל כך והאוזניות מחוברות לסמארטפון, ואני מקשיבה לשירים שהוא שלח לי, כשהוא התחיל להכנס ללב שלי.
אלו שנחים לי בספוטיפיי כבר כמה חודשים, הייתי בסקי וביקשתי שישלח לי שיר, רציתי להקשיב למה שהוא בחר כשאני גולשת ורוח קרה מלטפת לי את הפנים. הוא השקיע והרכיב לי סוג של פלייליסט שגרם לי לחשוב המון.
זאת היתה תקופה בה כל יום נחשפתי עוד קצת ושיתפתי אותו בדברים שאפילו לא העזתי לספר לעצמי.
היו כמה ימים ארוכים, שהמוזיקה שלו ליוותה אותי בין המון לבן ועננים וזאת היתה תקופה מכוננת בחיים שלי ובטח שב Bdsm.
ועכשיו כשרוח נעימה מלטפת לי את הגוף, השמש מחממת את המוסיקה שלו, מזכירה לי כמה נמוך צללתי ואיפה הייתי לפני כמה חודשים ואיפה אני היום.
לפני כמה ימים, הוא אמר לי, שהוא מצטער שהוא לא פגש אותי לפני שנים, שהוא היה שומר ומגן עלי וחוסך לי הרבה ממה שעברתי.
ואני חשבתי שאיזה מזל שהוא כאן, איזה מזל שהוא התעקש שלא אנפנף אותו 👻 איזה כיף שמישהו אחד בעולם באמת מכיר אותי כמו שאני.
מתה עליך 😍