גם מתוקים הם סוג של נחמה

בבקרים אני אוהבת להתקלח במים רותחים ואז אני נכנסת לחדר השינה, מתנגבת ונעמדת מול החלון שיש עליו וילון דק חצי שקוף. 

מהחלון, פעמון הכנסיה מצלצל כמו תמיד, יש בצלצול הזה משהו שנעים לי לגוף, בדרך כלל אני מורידה את המגבת ומשתהה קצת עירומה מול החלון, הוילון והפעמון. 

פעם לא אהבתי את הגוף שלי, הסתרתי אותו והשתדלתי לא להתבונן בו יותר מדי. 

היום אני כל כך אוהבת אותו, זה מדהים שדווקא במצבי קיצון, כשאת לא יכולה להכיל כאב ללא שליטה ואת חוששת שאולי באמת תמותי כי לא מוצאים ממה כואב לך כל כך. 

את חומלת ומתאהבת בגוף הזה שהסכמת שיתעללו בו כל כך הרבה שנים. 

ומדי פעם זה שאני חולקת איתו את חיי, תופס אותי משתהה ככה מול החלון ומזעזע שיכולים לראות אותי עירומה מהכנסיה. 

וכל הזמן חולפת בתוכי מחשבה שזה דווקא יעשה לי את היום אם נזיר, נזירה או איזה כומר יאוננו עלי.