מנסה ומתנסה

הגעגוע תפס אותי 

כתבתי

שלחתי

בלי הקדמות מיותרות
תתפוס אותי חזק
תמשוך לי את השיער ותסובב אותי
תסתום לי את הפה ביד אחת
תוריד לי את החולצה
תקרע מעליי את החזיה
תמצוץ את השדיים
תפשיל את המכנסיים שלי
תקרע לי את התחתונים
תכה על הישבן
תפשק אותי
תכופף אותי מעט
תחדיר אצבע לכוס
תבדוק שאני רטובה
ואז תזיין אותי
ח ז ק
הכי חזק שאתה יכול להיות
ואז
תסובב אותי שוב
תשב על המיטה ותמשוך אותי אליך
תכופף אותי על הברכיים
תמשוך את הראש שלי למטה
תחדיר את הזין שלך לפה שלי
תחזיק לי את הראש
תניע אותו קדימה ואחורה
תזיין לי את הפה
פנימה והחוצה
ח ז ק
הכי חזק שאתה יכול

שייאללה תחזור כבר! 

יהיה לי עוד יותר טוב 
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ועוד יותר טוב
ותמיד יהיה לי רק טוב

כן מאמינה

לא מאמינה

לוקחת לעצמי את מה שאני רוצה. 

אז אל תאמרי: יהיה טוב. 

מעתה תאמרי: יהיה עוד יותר טוב.

התלבטתי אבל יאללה שיהיה 

היום סופסוף חזרתי להתאמן  (אם אפשר לקרוא לזה אימון בכלל). 

ריצה - אסור.  

הליכה - גם. 

בהוראות שקיבלתי היו 2 אפשרויות.  

בחרתי באחת מהן והיום התחלתי. 

15 דקות. וואוו באמת. 15 דקות. (סרקזם גדול). 

אבל זו התחלה. 

אשוב לשעות הרבות שלי. לקילומטרים הרבים. 

הכל עוד ישוב לקדמותו. 

ברור לי. 

אין אפשרות אחרת. 

לא יהיה טוב, אלא, יהיה עוד יותר טוב!

 יש בלוג של מחשבות מהריצה. בו אני מקנאה.

שייאללה כמה מחשבות היו לי בריצות. כמה תובנות. כמה החלטות וגם כמה שתיקות. ברצים אני מקנאה. 

אין עליי 

עשיתי את זה 

אז לקח לי מלאאאא זמן 

והתעצבנתי פה ושם 

אבל המכשיר הורכב בשתי ידיי.

זהו. אפשר לסיים את היום. 

התייאשתי עכשיו. 

הגיע אליי מוצר שהזמנתי. 

הרכבה פשוטה - נרשם בתיאור שלו בזמן הרכישה. 

הרכבה לא פשוטה לי נקודה. 

בהוראות ההרכבה רשום לוודא שיש מקום רב באזור ההרכבה. מיד פיניתי מקום ופרשתי את כל החלקים בסלון. 

לקחתי את ההוראות והתאמצתי. נשבעת שהתאמצתי להבין את הסעיף הראשון. הסתכלתי על אינדקס החלקים ומצאתי את אלו הקשורים לסעיף. כיפאק היי.  

מעבר לזה, לא הבנתי כלום.  מה מחברים לאיפה. מה זה הבורג הזה והבורג ההוא.  

סעמק!! התייאשתי. זה לא בשבילי.  

אז עכשיו יש לי פסלים דוממים בסלון.

אולי זה הזמן לענות לכל ההודעות שקיבלתי עם בקשה לשרת אותי? 

אני אופטימית.

מרגישה כזאת.

חיה ככזאת.

יש הטוענים שאני פסימית. 

אולי אני עושה רושם כזה.

אולי… לא יודעת.

לאחרונה יש עניין בחיי שמעסיק אותי. 

אני מצהירה בפני כל מתעניין ושואל: 

אני לא מפחדת. 

אני לא פוחדת. 

אני אסתדר.

אני תמיד מסתדרת. 

שמעתי תגובות הזויות: 

את מדחיקה. 

את מתעלמת.

את יהירה.

את שאננה.

את באמת סומכת על עצמך? 

פאק!! מי אתם? מי נתן לכם את הזכות? 

הפסיכולוגית שלי, לא באמת שלי, אמרה:

אחת מהתכונות הנהדרות שלך. את אופטימית. אני מכירה אותך. תהני ממנה. תחבקי אותה. תפזרי ממנה למי שצריך. אל תקשיבי להם, כדאי שילמדו ממך. 

אז זה הכי מתקשר לי לעניין

אני לא מעשנת כבר מעל 200 ימים. 

כיפאק היי. 

מאושרת מזה, מהכוח שלי וכו׳.

מסביבי לא נוח לי עם מעשנים. 

נהייתי סנובית, כשמעשנים ברחוב או בבית קפה זה גורם לי להרים את האף במעין התנשאות כזו שאני לא מעשנת.

בהיכרויות אני מסננת מעשנים.

אבל יש לי קטע כזה, שאני אוהבת את הריח והטעם המעושן בגבר שלי. ריח וטעם מעושנים מהולים בבושם גברי ואם אפשר נגיעת אלכוהול טוב, אז בכלל מושלם. 

איכשהו זה בסדר ואפילו מחרמן אותי עוד יותר. 

מעניין לעניין שלשמו כתבתי פוסט. 

מגיע אליי עכשיו ריח ירוק מאחד השכנים. 

כזה בא לי עכשיו. 

נשענתי על המרפסת מרחרחת כמו כלב, מנסה להבין מאין מגיע. 

ממש בא לי כזה עכשיו. 

אני לא מעשנת כבר מעל 200 ימים.

לא אשבר ולא אתחיל את הספירה מחדש. 

אבל הריח… 

כבר כתבתי בעבר על השאלה היפה הזו:

מתי הרגשת אישה היום?

היה לי רגע כזה היום.

לבשתי שמלה עם כפתורים.

כשישבתי ליד אחת הבנות במשרד, היו כמה רווחים בין הכפתורים שנתנו הצצה למתחתיה.

אותה בחורה שאלה למה אני לא לובשת גופיה ארוכה מתחת לשמלה בכדי שלא ״יראו לי״?

כי זה לא מפריע לי. זה לא שאני מופע חשפנות מהלך. טיפה׳לה עור או בד מבצבץ לפעמים כשאני יושבת וגם תלוי בכסא, בתנוחה… אז מה?! 

ואז היא הוסיפה בקריצה: ככה לא יראו את התחתונים האדומים שלך. מסתבר שהיא קיבלה הצצה לשם. 

מישהי נוספת שהיא חברה התערבה בשיחה ואמרה לה, אם נעמי לבשה תחתונים אדומים אז תדעי שגם החזיה שלה כזאת.

נעמי מתאימה את התחתונים לחזיה ולהיפך ולרוב גם ללוק הכללי של הלבוש שלה.

נעמי לובשת סקסי גם מתחת לבגדים. אין לה מה להסתיר. אני כבר למדתי ממנה את הסוד.  

זה!!! זה היה הרגע שהרגשתי אישה היום.

הרגעים האלה - 

כשאני נטרפת מהמגע בו

כשאני נועצת את צפרניי בעורו

כשאני חייבת להצמד אליו

כשהוא נוגע בי 

כשהוא נצמד אליי

כשהאחיזה שלו חזקה

כשהוא הופך אותי

כשהוא מתהפך

כשהוא בוחש בי

כשאני בוחשת בו

כשהלשון שלי משוחררת כל רסן

כשהלשון שלו מסתערת עליי

כשאנחנו מתהפכים ומתערבבים

כשאנחנו שקטים

כשאנחנו רועשים

כשהגוף שלי רועד ללא הפסקה

כשכל מגע שלו מפתיע אותי מחדש 

כשאני רוצה עוד ועוד ועוד

כשברגע שנפרדים אני כבר מחכה לפעם הבאה

הרגעים האלה  -

הם האושר המזוקק שלי.

תעשי את זה פשוט 

פשוט תגידי 

פשוט זה הכי פשוט 

בא לי להתאהב 

בא לי להיות נאהבת

מקנאה במי שיש לו 

אני אישה לא קנאית בעליל

אבל באהבה אני מקנאה 

גם כשחשבתי שאני אוהבת ונאהבת 

לא הייתי באמת

לא נאהבת

ולא אוהבת 

יש ימים שזה לא עובר לי בראש 

יש ימים שזה לא יוצא לי מהראש

שיט שכזה