מנסה ומתנסה

איזה טיפש. באמת. 

נדלקנו באופן מטורף. 
מזמן לא הרגשתי ככה. 
ניצוצות וזיקוקים ושיחות והתכתבות ודיבורים מלב אל לב ומזין לכוס. 
אש ותמרות עשן. 

הוא לא היה פנוי לחלוטין. היה לקראת פרידה והצליח לסחוף אותי ליום שאחרי ושהוא ממש קרוב. 
ידעתי שהכל נשאר בגדר אפלטוני עד ש…
היו תכניות, היו תכנונים לפרטי פרטים. 

הבטן שלי אותתה לי. 
האינטואיציה שלי אמרה לי. 
בחרתי להתעלם. 
כי למה לסמוך על אינטואיציה? תמיד יש סיכוי לטעות.

נפרדנו לפני מספר ימים, הוא סיפר לי.
ההתרחשות בגוף שלי התחילה באותה שנייה בדיוק. 
ואז הוא הוסיף:  
עכשיו אני קצת לבד ואז אכנס שוב לאפליקציות. 

באמת? 
באמת אמרת לי את זה?
אחרי כל מה שאמרת יום, יומיים, שלושה, ארבעה וכן הלאה, קודם לכן?

באמת?
איזו טיפשה אני. 
תמיד תמיד תלכי עם הבטן שלך. עם האינטואיציה שלך.  את יודעת שאת לא טועה. יש לך הוכחות בכל תחומי החיים. 

נסחפתי. מודה. 
היה נעים להיסחף. 
אבל מבאס להגיע עם ההיסחפות לחוף שקרנים. 
לפחות ייאמר לזכותי שכשאני מקבלת את הבום הזה, הכל נעלם כלא היה. 
Vanished תם ונשלם. 

איזה טיפש. 
איזה טיפש הוא יצא. 
ההפסד כולו שלו. 
טיפש.