בשנה הראשונה לנישואין עברנו לגבעתיים. אני עבדתי והיא למדה
דירת תשעים מטר רבוע במקום ממש נעים. שילמנו 2200 שקל בחודש. החלק הכי מצחיק הוא שעזבנו אחרי שנה כי היה יקר מדי.
בכל הזמן שגרנו שם, חלה הדרדרות איטית. לרוב היה כיף, אם כי מתיש.
אני הייתי יוצא לעבודה בשבע בבוקר וחוזר בערך בשבע בערב.
היא היתה מתעוררת סביב עשר ולומדת עד שש בערך.
בערב, הרבה פעמים, היו אצלנו חברים וחברות.
היו גם אלכוהול וטבק וירוק וחום. הרבה.
וקרו כל מיני דברים אחרים אצלנו גם.
פעם אחת, היתה אצלנו שני, חברה טובה של מעין.
היה לה ממש תפוס בכתפיים ובשכמות, והיא ביקשה בן-גיי.
מעין הציעה שאעשה לה מסאג', כי אני טוב בזה וזה כיף לי בדרך כלל.
שני הלכה וחזרה בגופיה לבנה לא צמודה, כזו שיש בה מקום לידיים המעסות.
התחלתי, ותוך שתי דקות מעין הכריזה שהיא הולכת לישון.
אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל באיזהשהו שלב עברנו מהספה בסלון למיטה בחדר הנוסף.
לאט לאט, הוצאתי את כל הסטרס והכאב מהכתפיים של שני. גם מהצוואר ומהגב שלה.
בכל פעם שחשבתי שסיימתי, ושהגוף שלה רגוע ונינוח, היא ביקשה שרק אמשיך לעוד מקום אחד. המשכתי.
ברגע מסוים היא ביקשה שאחזור לצוואר שלה, לשרירי העורף שממש מאחורי האוזניים.
משהו בזוית המגע לא הסתדר, אז היא התהפכה כדי שיהיה לי נוח יותר לגעת במקומות הנכונים.
השרירים שם החזירו אותי לשרירים שעוברים על הכתפיים מלמעלה.
אז הרגשתי שמשהו בשני השתנה. היא כבר לא רגועה כפי שהיתה לפני רגע.
שאלתי אם להפסיק, אם הכל בסדר.
היא ביקשה שאעסה אותה גם מתחת לעצם הבריח, בשרירי החזה העליונים.
כך מצאתי את עצמי עם ידיים בתוך הגופיה שלה, מעסה את החזה שלה, בזמן שהיא מתגרה ומתפתלת תחת ידי.
אני זוכר איך הפטמה שלה התקשתה כנגד הבד שכיסה אותה. זוכר שרק אז שמתי לב לעגיל בפטמה שלה.
אני זוכר בבירור איך דמיינתי שאני לוקח את הפטמה לפי ומשחק בעגיל בלשוני.
אני לא זוכר איך סיימתי את המסאג' הזה, אבל זה קרה ממש רגע אחרי.
בדיעבד, אני חושב שמעין ידעה ורצתה שיקרה מה שקרה, וכנראה אך יותר מזה. אבל לי לא היה נוח עם זה. אם רק היתה אומרת משהו מראש, כי אני חושב שהפוליאמוריה היתה מתאימה לי אז כמו היום.