עוד רגע קיץ. זה אומר להזיע, הרבה.
ואני צריכה לאכול, אני לא יכולה לחיות רק על אוכל של הבנות האחרות.
אז מצאתי עבודה במטבח של מסעדה קטנה בהדר. אני לא רוצה לעבוד בבת-גלים, יותר מדי אנשים מכירים את הפרצוף שלי שם.
למה במטבח? כי אני נראית רע כרגע, ומריחה רע. ככה זה לבד. במטבח לאף אחד לא אכפת.
ואני צריכה לאכול, ולכבס. ואולי עוד כמה זוגות גרביים.
והכי כיף, שבמטבח כולם עסוקים ואף אחד לא מציק בשאלות.
מה את עושה כאן? למה את לא בבית-ספר? מה ילדה יפה כמוך...? זדיינו כולכם.
והם תמיד נותנים לי לאכול. כל תחילת משמרת וכל סוף משמרת מאכילים אותי.
הם גם ניסו לדחוף לי קופסאות אוכל הביתה, אבל הפסיקו אחרי שסרבתי בצעקות.
אין בית. אין מקרר. אין תנור. לא רוצה להסביר את זה לאף אחד.
אז אני עובדת, ואוכלת, ומנסה ללכת לבית-ספר ולהשקיע קצת.
ויש לי סינתבון בתיק, וזה פשוט עושה קסמים, מוריד הכל. גם מהבגדים וגם ממני.
ובשאר הזמן יש את הבנות. יושבות ומדברות, ומנסות להבין מה אנחנו רוצות עכשיו.
או רוקדות על החוף ומשתוללות ביחד.
או שומעות את סיפורי הבנים אחת של השניה.
לא את שלי, כמובן. אני רק מקשיבה ומשתתפת עם כולן, אבל אין לי מה לספר.
לא רוצה בנים. הם לא מעניינים אותי, יש לי דברים יותר חשובים.
ואני ממש לא רוצה לעניין אותם, זה תמיד נגמר רע.
כמו עם השוטר אפללו שבא כל הזמן למסעדה. וכל פעם הוא נכנס לרגע למטבח ומסתכל.
גם על כל הפס, וגם על העובדים הערבים, וגם עלי. איכס.
אור עדיין איתנו. היא תמיד נשארת איתי אחרונה.
אני לא יודעת לאן היא הולכת בסוף, אבל אני גם לא באמת יודעת לאן אני הולכת.
היא כמעט לא מדברת, אבל לפעמים יש לה כמה מילים חכמות על ענייני בנים.
בנות, בא לי לשחות קצת. מי באה איתי?
כולן מורידות בגדים ונשארות בבגד ים שלבשו מתחת. טוב שהן באו מוכנות. אולי הן כבר מכירות את השטויות שלי.
אני כמו תמיד נכנסת לים עם חולצה ומכנסיים. אין לי בגד ים.
אנחנו רצות וצועקות עד לקו המים ואני קופצת פנימה. שוחה מהר, עד לקצה הרחוק של השובר כמעט.
אני אוהבת את המים כשאני זזה בתוכם ככה. זה הליטוף שלי.
הבנות משתוללות מאחורי במים, משחקות ומשפריצות אחת על השניה.
ואור, כמו תמיד, יושבת ושומרת על הדברים מפני אף אחד.
אני מתחילה לשחות חזרה, ורואה אור כחול מסתובב של שוטרים משועממים שמחפשים למי להציק.
כולנו משתתקות במים, כדי שהם לא ידמיינו לרגע שהם צריכים להציל אותנו, או להסביר לנו ש"זה מסוכן מאד מה שאתן עושות."
לא צריכה שיצילו אותי, תודה. בטח לא צריכה שיטרידו אותי בשביל כלום.
וממש לא צריכה שיעמוד מולי אידיוט בן 40 שרק מחפש זוית שבה הוא יוכל להבין מה בדיוק גודל החזה שלי.
הפעם הם נעלמים מהר, אז אני יוצאת מהמים.
ורואה את אור מתחבאת מאחורי הקיר הקטן שליד החול.
אור ממש לא אוהבת שוטרים.
כאילו, גם אני לא, אבל אור ממש מפחדת מהם.