דפני נשארה נטועה שם ליד טיילת לואי במשך כמה שעות, כנראה.
מתישהו, היא ירדה להדר ולקחה את התיק, והמשיכה למטה עד לחוף השקט.
אז, עם שחר, עלתה על הרכבת הראשונה ונסעה לתל אביב.
באותו יום, הופיעה תשושה במשרדי מחלקת הרווחה של עיריית תל אביב.
ולמרות שהם לא ששו לקחת עליה אחריות, עד סוף היום הצליחו למצוא לה מקום בפנימייה בהדסים.
אחרי כמה שנים והרבה עבודה קשה, חזרה בראש מורם לטכניון ללמוד רפואה.
עשרים שנה מאוחר יותר, היא חוקרת גנטיקה ואבולוציה.
יום אחד היא תמצא איך לגרום לגוף שלה להזין את עצמו מאור השמש.
עד אז, היא עדיין מגיעה לסוף של טיילת לואי, על רחוב יפה נוף, ונעצרת במקום שלה.
==================================================================
במבט לאחור, הסיפור נראה אחרת לגמרי עכשיו מאיך שדמיינתי אותו בהתחלה.
כנראה שהסיפור של דפני בתחילה, לפני שאפולו מופיע ורודף אותה, הוא החלק המעניין יותר בסיפור.
בדרך כלל אני שולט לא רע בדמויות שלי, ואני מוביל את הסיפור.
בדרך כלל, הסיפורים הם סיפורי אהבה, אירוטיקה והתמסרות.
הסיפור הזה כתב את עצמו, אחרי שהתגלגל מיוון העתיקה.
