סיפורים שנגעו בי ונגעתי בהם

אני חושב שבכל מערכת יחסים מתחילים להיבנות טקסים קטנים. לפעמים אלו דברים חסרי חשיבות, הרגלים כאלו.

החיבוק כשנפגשים, או העוגה שמזמינים יחד.

במקרה שלי, בגלל היחס שלי למילים וערכן בעיני, הרבה מהטקסים הם מילוליים.

זה להגיד שאני אוהב אותה, באותה הדרך, וגם בדרכים חדשות.

זה לשאול לשלומה, כי התשובה חשובה לי, כי אני באמת רוצה לדעת.

זה לקרוא לה my love, ולדעת את ההבדל בין להיקרא בייבי לאהבה.

בגלל שהמילים חשובות לי, בגלל שאני מכיר היטב את כוחן עלי, אני שואל הרבה שאלות.

אני תמיד באמת רוצה לדעת את התשובות.

ובמקומות קרובים יותר, יש טקסים של שאלות.

מה את לובשת?

איך את יושבת?

מה את מרגישה?

מה את רוצה להרגיש?

אלו שאלות של טקס מסוים אחד.

והטקסים הכי אינטימיים הם אלו שבהן השאלה אומרת את מה שאין לי מילים לתאר.

שאלות ששאילתן מביעה את הלב שלי בצורה הכי מדויקת. 

שאלות שהמענה להן יביע את הלב שלה באופן הכי טוב.

השאלות שבבסיס האהבה שלי: 

Do you feel safe?

Do you feel loved?

Do you feel how close we are?