לפני שנתיים. 8 באוקטובר 2022 בשעה 5:53
כששואלים אותי מה שלומי, אני לרוב מתחמק.
לא אוהב לשקר ולא רוצה לבאס.
בימים האחרונים, הזדמנו לי כמה שיחות עם אנשים שאני יודע שאכפת להם.
בימים האחרונים, כמעט כל מה שאני מספר עליו זו היא.
שנפגשנו, שאנחנו מדברים הרבה יותר בזמן האחרון, שיש תכניות לפגישה הבאה שרק מחכות שמערכת החינוך תתאפס על עצמה קצת.
שכיף לי איתה ממש.
בימים האחרונים אני חושב עליה המון.
אז נכון, לא הכל מחשבות טהורות. היו כל מיני מחשבות שכללו שולחן קפה, הרבה ניילון נצמד, אטבים ואצבעות.
אבל היו גם המון שפשוט כללו חיבוק ארוך. לשבת יחד שעות, עור לעור.
למצוא את המקום שלנו יחד. לב קרוב ללב.
את השקט שלנו יחד. לחי על ירך. אצבעות מלטפות אוזן וצוואר.
ואז, אחרי ארוחת שישי כשכל הילדים ממש נהנים יחד ולכן אני לא יכול ללכת הביתה עדיין, הודעה.
"חושבת עליך".
גם אני עלייך.