אנשים לפעמים צריכים יישור.
נקבות צריכות סדרת חינוך.
מאז הפרסום האחרון נשאלתי כמה פעמים לאן נעלמתי ולמה שתקתי בשנה האחרונה.
ובכן, לפני כשנה וחצי קרה מקרה מאוד מוזר. אולי נפלתי וקיבלתי מכה, אולי חטפתי סטירת-צד-מעליב אחת יותר מדי, אולי מצצתי עמוק מדי והגאג רפלקס גלש לי למוח, או שזו אחת החניקות, שכן מן הידועות הוא שככל שהחניקה מזרימה פחות דם למוח היא מזרימה יותר נוזלים למקומות הנכונים.
לא חשוב. מה שחשוב הוא שבוקר אחד התערבל לי כל אוצר המילים. באופן לא ברור התחלתי לדבר במילים מלקסיקון זר. היו שם כל מיני ״אני״, ״רוצה״, ״דורשת״, ״חושבת״, ״לדעתי״, ״אני״, ״אני״.
הוא כמובן תיקן אותי, מה שמוביל אותי לנסח את העיקרון הבא:
עיקרון 6.
שפחה צריכה לטפח אוצר מילים הולם.
להלן לקסיקון מקיף ומתקדם לסתומות (תמיד בלי נקודה בסוף המשפט כי נקבות טובות אף פעם לא סוגרות את הקצה):
1. כן, מאסטר
2. תודה, מאסטר
3. נכון
4. תוקן
5. בוצע
6. 🫡
7. 🤪
אם זה מרגיש גדול מדי להכלה, אפשר להיעזר בתוכן ייעודי: