לפני חודשיים. 7 בספטמבר 2024 בשעה 14:14
היי אני והבן זוג שלי מהכלוב טסים לברלין בסוף אוקטובר.
אשמח לעזרתכם בהמלצות למסיבות קינקיות בעלות אווירה של BDSM.
תודה🤍🙏
Little girl
רק תיתן לי לשבת על הברכיים שלך ולשחק.לפני 6 חודשים. 27 באפריל 2024 בשעה 8:28
4 שנים שהלב שלי נסגר, שלא נתתי או אפשרתי למישהו מפתח באמת לתוך הלב שלי. הכל היה ״על פניו״ ולכאורה.
אף אחד לא קרוב ללב שלי חוץ ממני.
הבטחתי לעצמי ״שעד שזה לא זה״ אני לא נפתחת ולא מתקלפת.
אספתי את עצמי חתיכה אחר חתיכה, שבר אחרי שבר.
ואז הוא הגיע, בחור מיוחד שלא מוותר לי או עליי וזה מרגש, אין ספק. זה מטורף ואני מתרגשת כמו ילדה קטנה באהבה ראשונה, אני נותנת את כל כולי שוב. כאילו לא למדתי דבר מהכאב הקודם.
אני משחקת אותה כאילו דילגתי מעל הפרידה כשאף אחד לא מבין איך כל כך קל לי להתגבר. אבל זה לא נכון!
אני פשוט מפחדת להישבר זו האמת , אז אני מנתקת ואומרת כשהכל טוב. כשבלילה אני מבינה כמה אני עוד פעם מפחדת מהכאב הזה שתוקף אותי.
הוא רע והוא כואב.
אבל זה עובר, אני מספרת לעצמי.
עברת את זה לפני 4 , אעבור את הכאב הזה גם עכשיו…
רק שהפעם הלב ייפתח מהר יותר, כי נזכרתי שאני יודעת לאהוב וכמה זה נעים….
נ.ב
הכתיבה שלי לא מסודרת, פסיקים לא במקום הנכון, יכולתי לכתוב בסדר אחר ובמילים אחרות. אבל כרגע זה מה שהלב בחר להוציא, בסדר הזה, בפיסוק הזה, אז אני מאפשרת לזה לקרות , מבלי לתקן.
לפני 11 חודשים. 2 בדצמבר 2023 בשעה 17:57
דאדי, אני צריכה שתחבק אותי.
שתגיד לי שהכל יהיה בסדר.
שנעבור את התקופה, המלחמה והבלבול יחד.
שתשמור עליי!
ושאדע שרק אצלך אני בטוחה…
אני צריכה שתלטף אותי כשאני שוכבת בין רגליך כגורה.
תגיד לי שהיום קרב להסתיים ושנדע ימים טובים מאלו.
דאדי,
אני צריכה את החום שלך…
לפני 11 חודשים. 28 בנובמבר 2023 בשעה 12:22
הגעתי אלייך.
דפקתי בדלת, עם ראש למטה, נבוכה אך מחוייכת.
אני מגיעה אליך, לאיזור הנוחות שלך…
אתה פותח את הדלת ומרוצה לראות את הסומק על הלחיים שלי.
מבקש שאכנס ואשב על הספה לידך.
אני יושבת בצנעה, עדיין לא מרגישה נינוחה.
מלטף לי את השיער, הלחי, את הצוואר והחזה.
בודק את הרכוש שהגיע אליך, האם אתה רוצה ומעוניין שיהיה שלך.
ואני לא זזה, מסמיקה ואדומה.
אתה מפשיט אותי לאט, הגוף כולו עבורך.
הבלייזר…
החולצה…
ולבסוף המכנס.
אני נשארת בחזיה וחוטיני לבנים.
***
הבדיקה השנייה החלה.
אתה מורה לי לשבת על הברכיים בין שתי רגליך ומכוון אותי אל מול הזין שלך.
אני מסתכלת עליו, רואה את ההתקשות והסומק הופך לרצון.
אני משחקת בשפתיים, מסתכלת ברצון בבקשה אליו ואליך..
״מה את רוצה? ״ אתה שואל.
״א..ת זה.״
״אני לא מבין גמגום״
״את הזין שלך..״ אני לוחשת.
״אני לא מבין ילדות שקטות, תבקשי ברור זונה קטנה״.
אני מחייכת ועונה ״אני יכולה בבקשה למצוץ את הזין שלך?״
אתה מוריד לעצמך את המכנס והתחתונים ובעדינות מקרב את הראש שלי, אליו..
במהירות הלשון שלי עוברת לאורך כל האיבר שלך וחוזרת פנימה.
לא הספקתי לחייך והסטירה הקולנית על הלחי, לא איחרה להגיע.
אני מחזיקה את הלחי ומסתכלת עליך מלמטה במבט מבולבל.
״זו הפעם האחרונה שאת מלקקת בלי אישור,זונה!״ אתה אומר לי.
אני מבוישת ומשפילה את הראש שוב מטה.
אתה מרים לי את הראש עם האצבע שלך לכיוון הזין ונותן לי לצפות…
אתה מלטף אותו, משחק עם הכיפה, מעלה ומוריד את היד לאורך הזין שלך.
אני מרגישה את הרטיבות למטה בוערת בי, מסתכלת אליך בפה פתוח שמתחנן להרגיש ולטעום.
אתה בשלך, מתעלם. יד אחת בזין ויד אחת מלטפת את הצוואר ויורדת לעבר החזה והפטמה.
אתה משחק בפטמה ולוחץ, מנסה להרגיש את סף הכאב.
זה נעים לי , אתה רואה באנחות הפנים.
״אני מרשה לך.״
אני מלקקת, מרטיבה את כולו..
ומכניסה לאט, עד הסוף ויונקת את הזין החוצה.
אתה תופס לי את הראש ומכתיב את הקצב שאותו אתה רוצה, בלי משחקים ואני נחנקת.
נחנקת מהזין שלך וממשיכה, רוצה לרצות אותך.
מתענגת על הזין והביצים שלך, מלקקת, יונקת, דוחפת ומוצצת.
מידי פעם אתה בודק את כישורי המציצה שלי בזמן כאב…
המכה הראשונה לישבן מגיעה, אני מופתעת ולכן נאנחת בבהלה.
״תתמודדי, תשתקי,תקבלי ותמצצי״.
כל חבטה כזו אני מרגישה את הפה שלי רועד, אתה לא עדין איתי..
אני לא מצייצת, רק מקבלת עוד מכה, ועוד אחת ועוד אחת…
אתה דוחף את הזין שלך לגרון שלי וגומר לי בפה.
״עברת את הבדיקה״.
מתלבשים,
יוצאת מהדלת נבוכה, סמוקה ומסופקת.
בוקר טוב, זה היה רק חלום רטוב.😊
לפני שנה. 17 באוקטובר 2023 בשעה 20:15
מי מספר לחמאסניקים שרק בגללם אני ישנה כבר שבוע,כל לילה, עם בגדים?😡
לפני שנה. 13 באוקטובר 2023 בשעה 9:55
כל השבוע אני מנסה לכתוב…. מוחקת.
מנסה להביע את הכאב שלי, פוחדת ונעלמת.
אני מתבצרת לכדור מתחת לשמיכה ולא מפסיקה לבכות..
הלב מסרב להאמין על חוסר הבטחון שנוצר.
אני מעסיקה את עצמי בהתנדבויות , כדי להרגיש מעט יותר טוב וזה לא עוזר!
אני חוזרת למיטה ובוכה..
לפני שנה. 31 במאי 2023 בשעה 21:54
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מתוונלת.
חייה חיים רגילים של צעירה בת 22.
רגועה, יציבה, שקטה וכיפית.
נעים לי ככה בלי אקסטרים ובלי בלגן, כיף להיות ונילית לפעמים.
לפני שנה. 30 בינואר 2023 בשעה 7:54
לאחרונה אני מבינה שטעיתי.
חשבתי שבמצאות החיים שלי אני ״השולטת״.
אני שולטת בכל תחומי חיי, יש לי את זכות הבחירה ואני מחליטה.
ככל שאני גדלה,ֶאני מבינה שלא ראיתי את התמונה נכון.
אני ורבאלית, דעתנית, חוצפנית, סקרנית, אולי קצת קולנית, אבל אני ממש לא שולטת.
לרוב חיי הייתי כנשלטת.
נשלטתי בגיל 13 עי אדם מבוגר.
נשלטתי ע״י ההורים שלי -ֶבכל תחום בחיי דרך מניפולציות רגשיות וכעסים.
נשענתי על מסלול החיים מבלי לחשוב אם בכלל זה מה שאני רוצה.
אפילו את הבחירה לעשות מכינה קדם צבאית -ֶלא עשיתי לבד אנשים החליטו בשבילי שזה -מתאים לי-.
את מבינה שאפילו הצורך לשליטה לא נברא מבחירה חופשית אלא משהו שקצת נכפה עלייך.
והאם בכלל יש בחירה חופשית? הרי כל הזמן אנחנו מושפעים מדברים/ֶמשיחות. אז אולי בעצם כולנו נשלטים של עצמנו דרך עצמנו.
עכשיו החלטתי *לשחרר* שליטה, זה לא מעניין אם אני שולטת בחיים כמו שחשבתי או ששולטים בשבילי.ֶ
באלי פשוט להנות!
באלי לחוות את הגיל שלי במקסימום:
לטייל, לגלוש , לנשום, לרקוד ולשתות בלי סוף.
ומה אכפת לי אם הגעתי לזה לבד או דרך פרסומת באינסטגרם, דרך בחירה חופשית או החלטה מגובשת שלי- זה יעשה לי טוב!
הגיע הזמן לשחרר ולא רק את המיניות שלי גם את המיינד שלי.
לפני שנתיים. 20 בנובמבר 2022 בשעה 22:26
באלי שתחבק אותי,
זה מצחיק שאני מרגישה צורך לזה, על פניו אני בחורה חזקה שלא רוצה ולא אוהבת חיבוקים.
אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה חיבוק:
חיבוק כזה שמשדר ביטחון!
עוטף את כולי עם שני הידיים ומאפשר לי להניח את הראש, לדעת שהיום עבר ואחריו יבוא טוב יותר, זה החיבוק שבמילים אחרות מעיד שזה המקום הנכון לך, על החזה.
חיבוק של “הכל בסדר”,
אין מלחמות, אין דמים, אין כאב, יש רק אותך ואותי.
חיבוק שצועק ״אני פה״,
אני איתן בשבילך ואני לא עוזב, אני נשאר להגן עלייך.
בקיצור נראלי שהבנתם,
באלי חיבוק.
לפני שנתיים. 12 בנובמבר 2022 בשעה 10:32
אני חושבת שזה השיעור הכי נכון שיכולתי לעבור בשלב הזה.
בגיל שלי, זה הכי קל ליפול ל״חטא היוהרה״ ;
את בת 21, את צעירה, את חכמה - חלק לא מתאימים לך ויזואלית, חלק אינטלקטואלית, חלק משעממים והחלק האחר חסר חוש הומור.
בכלל, בפערי המיניות הם בכלל לא תואמים לך, הרי בסוף את נמשכת לשליטה.
למה בעצם להכנס לזוגיות?! עופי על החיים שלך!
ואז מגיע מקום הלב, מידי פעם.
כשאת בנסיעה ארוכה ברכב שומעת שיר,
כשאת במיטה במחשבות שלפני שינה,
או בשיחה עם אמא -״מתי תביאי כבר בן זוג הביתה לארוחות שישי?״
את חושבת לעצמך שאולי הגיע הזמן ופתאום את מאפשרת לדברים לקרות.ֶ
היום, סוף סוף קיבלתי תחושה שהגיעה לי, שאני לא מספיק לגבר שלצידי.
אל תנחמו אותי, לא לשם כך נועד הפוסט.
אלא, ללמידה אמיתית של מהו דחייה ושזה קצת מעמיד את המבט הביקורתי שלך בסימני שאלה.
הרי את כל הזמן פוסלת ומתחילה בלא, הגיע הזמן שתדעי לקבל את זה בעצמך.
תודה רבה לך,
שאמרת לי שלך זה לא מתאים.