אני חושבת שזה השיעור הכי נכון שיכולתי לעבור בשלב הזה.
בגיל שלי, זה הכי קל ליפול ל״חטא היוהרה״ ;
את בת 21, את צעירה, את חכמה - חלק לא מתאימים לך ויזואלית, חלק אינטלקטואלית, חלק משעממים והחלק האחר חסר חוש הומור.
בכלל, בפערי המיניות הם בכלל לא תואמים לך, הרי בסוף את נמשכת לשליטה.
למה בעצם להכנס לזוגיות?! עופי על החיים שלך!
ואז מגיע מקום הלב, מידי פעם.
כשאת בנסיעה ארוכה ברכב שומעת שיר,
כשאת במיטה במחשבות שלפני שינה,
או בשיחה עם אמא -״מתי תביאי כבר בן זוג הביתה לארוחות שישי?״
את חושבת לעצמך שאולי הגיע הזמן ופתאום את מאפשרת לדברים לקרות.ֶ
היום, סוף סוף קיבלתי תחושה שהגיעה לי, שאני לא מספיק לגבר שלצידי.
אל תנחמו אותי, לא לשם כך נועד הפוסט.
אלא, ללמידה אמיתית של מהו דחייה ושזה קצת מעמיד את המבט הביקורתי שלך בסימני שאלה.
הרי את כל הזמן פוסלת ומתחילה בלא, הגיע הזמן שתדעי לקבל את זה בעצמך.
תודה רבה לך,
שאמרת לי שלך זה לא מתאים.
