בקצה השני של הכאב

מה גבר,בעיקר הנשואים שבהם מחפשים מבחורה פוטנציאלית...כאן באתר:
"אני מחפש מן סיפור עם אשה...כמו חוג,להיפגש פעם פעמיים בשבוע,בבית מלון ולחזור הביתה"
ואני חושבת לעצמי,תמיד חלמתי להיות חוג,אשתדל להפוך למקרמה פראי בהמשך הדרך..
"אז איפה רוצה להיפגש? במלון?"
ואז אני שואלת-אז אתה מחפש זיון?
"לא...אני בקטע של שליטה מנטלית"..
זו אגב נהייתה התשובה לכל.בחורה מעט חשדנית,שמנסה לברר מה רצונו של אותו אשמאי,מקבלת את התשובה שנועדה לנשים עם דרגת פיגור ז'-שליטה מנטלית היא הנוסחא לכל מאווי,רצונותיי וגחמותיי.
או לחילופין יש את ההודעות האלה שמשאירים בתיבה-"על ארבע כלבה,רוצה להיות חברה שלי?"
תחליט-חברים או מתכלבים לנו בצוותא.
"ויש את כל אלה עם פניני החכמה,המשתננים והמכילים...הבעיה שהם בני 50 פלוס פלוס.ואני 30 וטיפת פלוס.אין נשים משובחות ונשיות בגילכם?המחשבה שאיש לא ירצה בי כשאגיע לגיל התבגרות מכובד וסקסי שכזה ממש מבעיתה.
נמאס מכאן.לא רק מכאן,בכלל!!!מהשקיפות של הציידים שבכם.מהנלוזות,מהבוטות,מהחוסר מעוף,מהתלישות,מהרמה הנמוכה.כמו חיות בג'ונגל.כאילו שסקס זו התשובה לכל.כאילו שזה הטופ של כל חלום.ואני חשבתי שכשנגמרים לכם החצ'קונים ואתם חוצים את גיל 20 וכשאתם מפסיקים לאונן 20 פעם ביום על המורה נחמה,או על כל נקבה ,אפילו בפוטנציה,משולחי רסן, אז אתם נרגעים...אז יוצא הגבר שבכם.שהיה חבוי בתוך כל ההורמונים ההזויים.אבל לא.הגבר הזה קיים באגדות של האחים גרים.או שהוא נכחד לפני כמה מאות.מה רע במעט גדלות נפש,איפוק,נימוס,מודעות עצמית.והאם אתם באמת חושבים שמאוויה של כל אשה שחצתה את אמצע שנות העשרים,זה שפשוט ידחפו לה ת'זין לכל חור אפשרי?שזה השוס שחיכינו לו כל השנים?אין לי בעיה ללכת לבר ולתפוס זיון אם נורא בא לי.אבל לא.לא בא לי.בא לי שיח משובב נפש,בא לי שמישהו יטרח ללמוד אותי ואני אותו,בא לי לקחת ת'זמן...זמן...מילה מבורכת.לאט,עוד מילה נחשבת.בא לי להיות נבוכה.לא איזו אמזונה משוחררת ופראית, כי אני לא. בא לי להיסגר ולהיפתח וחוזר חלילה עד השחרור הסופי.צריכה אותנטיות וחיבור של ממש.זה כ"כ מוגזם לשאוף אליו,לרצות בו?