מוזר לי פה
רק התחברתי וכבר כתבו לי הרבה יותר מידי אנשים.
לא הספקתי להגיד שום דבר, להבין איפה אני נמצאת, ללמוד את מילון המושגים ולגלות שיש רמזור הצלפות, וכבר מצפים ממני למשהו.
הייתי מעדיפה לשים את כל מה שגואה בי עכשיו בהקפאה עד לפעם הבאה שבה הוא יחזור (צבא וכאלה), ויש זמן עד אז. ויש לי המון דברים לעשות.
ואני לא מסוגלת כלום, אני לא רגילה למצב הזה, אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה.
אפילו לבלוג הזה אני לא יודעת איך לגשת.
שוב מצאתי את עצמי במקום שבו אני הכי קטנה ויודעת הכי פחות.
ואני פה באופן חוקי לגמרי, למקרה שמישהו תהה.
ובכל זאת. אני מרגישה טיפשית על זה שרשמתי את עצמי לכאן, על מה שבכלל חשבתי שיש לי זכות להטריד אנשים עם השטויות שלי.
אני מרגישה כמו הילדות הקטנות שמכרו גפרורים ובגלל שהן היו עניות כל אחד היה יכול לבוא ולקחת להן את הכסף או להרביץ להן.
כך גם פה, כל אחד ואחד יכול לפגוע בי כאן במידה זו או אחרת, גם בדברים קטנים, לעג למשל.
אבל בסדר, אני מניחה שאם לשמור על פרופיל נמוך הכל יהיה בסדר.
פה אני מנסה להיות הכי כנה שאפשר עם עצמי, לכן אני מתנצלת מראש על נזילת האייקיו הצפויה מקריאת הבלוג הנ"ל.
לפני 19 שנים. 22 באפריל 2005 בשעה 4:36
