אני משחררת אותך.
כאילו לא הפה שלי הוא שהוציא את המילים האלה. זה לא שלי. מישהו אחר הניח לי אותן שם. איך יכול להיות שאני אומרת לך דבר כזה בזמן שהלב שלי מוטל מדמם איפשהו, ושמך חרוט עליו?
כשכל חלקיק בגוף צורח מה-את-עושהההה! כשכל האותיות ששלחת לי מהרגע שהתחיל ובמשך כל החודשים שלפני אותו רגע, אומרות שזה נועד להיות?
אני משחררת אותך.
לא יכול להיות שזה הפה שלי. והפה עם המילים המוזרות מדבר בטלפון, לא בוידאו. הנה ההוכחה. זאת לא אני בכלל.
די, תשחרר אותי.
אומרת לך, ומבקשת בעצם ממני. בתקווה שאיזה גורם עליון יתערב וידאג שמשהו ישחרר לי אותך מהלב.
אתה מבין. ושומעת את הדמעות, כבר לא יודעת אם הן שלי או שלך. מה זה משנה בכלל. תשחרר אותי.
תקופת האהבה הארוכה ביותר בחיי, עוצמת הרגש החזקה ביותר שידעתי עד אותו יום. כל זה יושלך לפח הקרוב מקומט בטישו הרטוב מדמעות.
וכל זה, למה?
כי היה לך קשה. כי איתגר לך. כי ביקשת לשנות אותי. במקום לתפוס בשתי ידיים את ההזדמנות של חייך, השארת ידיים על הרצפה. על ארבע. מובס. כנוע. נכשל. מוותר.
אני משחררת אותך.
ואוהבת כמו שלא ידעתי. לילה טוב.
כמו באיזו סצנה מופרכת רק באותו רגע הבנתי שאני עומדת באמצע חניון, בלילה, בגשם, לבד. איפה הבמאי שיתן הוראה לעמעם אורות או להפיל איזו חללית מהשמיים. אם כבר מופרך אז כמו שצריך.
רבע שעה, אולי פחות, וכבר ניצב ליידי פרצוף אחר עם ידיים פנויות כדי לתפוס אותי. להחזיק מטריה מעלי. והוא לא אתה. הוא לא יכול להיות.
לא רוצה אותו בכלל. הוא רק תחליף עלוב. חושב שעושה עלי רושם עם הריצה שלו לפה והמטריה. יש אלפים כמותו. מניפה אצבע אחת והם קופצים. הם יודעים מי אני וכמה שווה להם לקבל את הדבר הזה. חצי אתגר אין פה. יכולה ברגע לגרום לכולם לעמוד סביבי עם כל המטריות שלהם. מיותרים. אף אחד לא יהיה אתה.
לתוך תקופת השקט שלקחתי כדי לנקות דם קרוש מהלב, שוב הגיעו מילים שלך.
אני אוהב אותך
אני אוהב אותך
אני אוהב אותך
אני אוהב אותך
תפסיק! אני לא רוצה לדעת את זה. יצור אפסי ושפל ונבזי ומושלם שגרם לי להתמכר.
רצית את הדבר הזה. זה מה שרצית. זה מה שגרם לך לרדוף אחרי במשך חודשים. לעצור את החיים עד שהשגת. השילוב המושלם של רוך וחוזק. ולא מסוגל להחזיק מעמד. עולב.
עלוב יפה שלי.
שלוש שנים
שלוש שנים עברו
החלק שלך בלב לא זז ממקומו, ולידו צמח חלק חדש. נקי. מוכן. חי.
ולתוך החיים החדשים שצמחו מהמקום הזה, הגיעו שוב מילים. ופגישה.
(המשך בחלק השני)
